הכוח חזק עם הסרט הזה: רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים

לא מעט חששות התעוררו אצל מעריצי סדרת "מלחמת הכוכבים" כשנודע שדיסני קונים את המותג, ובמיוחד כשהם פרסמו שיוציאו בכל שנה ושנה סרט בסדרה. אחרי ששנה שעברה יצא פרק 7, "הכוח מתעורר" והרגיע את הרוב הגדול של המעריצים לגבי עתיד הסדרה, רוג אחד שמגיע היום לבתי הקולנוע, סיפור הצד הראשון במה שאמורים להיות רצף דו שנתי של ספין אוף-ים מנותקים מהסאגה הראשית, אמור להרגיע את רובם גם לגבי עתיד הסרטים האלה. הוא אולי לא הסרט הטוב ביותר בסדרה, אבל הוא סרט מהנה, כיפי, ובעיקר כזה שמשלים פרטים בסאגה המרכזית ולא גורע ממנה.

רוג אחד מתרחש על תפר הזמן שבין הטרילוגיה המקורית לבין טרילוגיית הפריקוולס. ברית המורדים מגלה שהאימפריה המרושעת בונה נשק חדש, כוכב המוות שמוכר לכולם מהסרטים הבאים, ומתכננת להשיג את התוכניות שלו כדי להשמיד אותו, בעזרתה של ג'ין ארסו (פליסיטי ג'ונס), ביתו של גיילן ארסו (מאדס מיקלסן), מדען מחונן שהאימפריה מאלצת בכוח לבנות עבורה את הנשק הנורא. בדרך אל התוכניות אוספת ארסו צוות שיעזור לה במשימה, שכולל את קפטן קאסיאן אנדור (דייגו לונה), חבר ותיק בברית המורדים, בודהי רוק (ריז אחמד), טייס שערק מהאימפריה, צ'ירוט אימווה (הכוכב הסיני דוני יין), לוחם עיוור ואוהד מושבע של "הכוח", חברו הטוב בייז מלבוס (ג'יאנג וון, כוכב סיני נוסף) והאנדרואיד K2-SO (בקולו של אלן טיודיק) שגונב כל סצינה שבה הוא מופיע.

למרות שהסרט נחשב "סיפור צד" ביקום של מלחמת הכוכבים, ולא אמור להיות קשור באופן ישיר לסרטים הממוספרים בסדרה, קשה מאוד לנתק אותו ממנה. הוא מתקשר באופן ישיר למדי לעלילה של הסרטים הראשונים, ואפילו מסביר חלק מהדברים שהפריעו לאנשים במשך עשרות שנים בעלילת הטרילוגיה המקורית, בצורה די חכמה.

רוג אחד עבר הרבה טלטלות בדרך אל בתי הקולנוע. דיבורים מאחורי הקלעים סיפרו שדיסני לא מרוצים מהסיום שיצא הבמאי גארת' אדוארדס (גודזילה הבינוני של 2014) והביאו את טוני גילרוי, שגם כתב את התסריט, לצילומים חוזרים ונרחבים. התוצאה הסופית היא סרט שלא ממש דומה למה שהטריילרים שלו מספרים עליו, אבל כזה שמרגיש מאוד ייחודי בסדרה, עם טון שונה משאר הסרטים וריכוז גבוה יותר של אקשן.

נדמה שלראשונה, המלחמה בשם "מלחמת הכוכבים" מרגישה כמו מלחמה אמיתית. סצינות האקשן בסרט הן ללא ספק הטובות ביותר בסדרה (כל עוד מוכנים לוותר מראש על קרבות של חרבות אור, לא תמצאו פה אבירי ג'דיי). הקרבות הקרקעיים מרגישים כמו לחימה אמיתית. מלוכלכים, קשים וחסרי תקווה. הרבה מסצינות הקרב הקרקעיות מזכירות כל מיני סרטי מלחמת העולם השניה, ובעיקר אלו המתעסקים בנחיתת הכוחות על חופי אירופה, רק שבמקום טנקים משתתפים פה רובוטי AT-AT ענקיים, שזוכים להופעה הכי טובה שלהם מאז הקרב האגדי על הכוכב הוט' מתוך "האימפריה מכה שנית". קרבות החלל הן כנראה החלק הכי מהנה בסרט, ומעריצי ה"אקס וינג" ושאר סוגי הספינות יקפצו באושר בכסאותיהם. המערכה האחרונה של הסרט עשויה כולה מהמוני סצינות מרהיבות, שקשה לא להתפס בהתלהבות שהן מצליחות לייצר.

לעומת המערכה האחרונה הכיפית, המערכה הראשונה של הסרט היא החלשה ביותר בו, וגם זו שמדגישה באופן הברור ביותר את המגרעות שלו. אחרי פתיחה קלישאתית בצורה שעוררה חשש לגבי ההמשך, הסרט קופץ בין המוני כוכבים וזירות התרחשות, מציג לנו בחטף את כל הדמויות בסדרה של סצינות שחולפות מהר מדי, והן לא מספיק מעניינות או מקוריות. הדמויות, רובן ככולן, לא מספיק מפותחות בסרט. ג'ין היא הדמות היחידה שאנחנו באמת יודעים משהו על העבר שלה, וקסיאן מצליח גם הוא להיות דמות מעניינת מספיק, עם כמה מאפיינים שעדיין לא ראינו אצל מישהו מהמורדים, עם אופי שגולש לא פעם אל התחום האפור, הרחק מקווי השחור ולבן שכל כך מאפיינים את סרטי הסדרה. דייגו לונה מפגין פה משחק נהדר, ונראה שהוא בדרך להפוך לכוכב הוליוודי אמיתי.

הגוון האפור הזה הוא שמייחד את הסרט משאר סרטי הסדרה, ולא רק בדמותו של קסיאן. סצינות הקרב מהמלחמה צבעוניות הרבה פחות מהנהוג בה, וברית המורדים כולה מתגלה גם היא כמי שלפעמים חוצה את גבולות ה"טוב" או המוסרי כדי להשיג את מטרותיה, מה שמשווה לה הרגשה הרבה יותר ריאלסטית מזו של הטלית שכולה תכלת בה היתה מוצגת עד עכשיו. מכיוון שסופו של הסרט לגמרי ידוע לנו מראש (כן, המורדים מצליחים לגנוב את התוכניות ולפוצץ את כוכב המוות, כמו שראינו ב"תקווה חדשה", ולכן הסרט צריך להעלות את המתח ואת הסכנה בדרכים אחרות, והוא לגמרי מצליח לעשות את זה. להמשיך לפרט עוד בנושא הזה יהיה ספוילר די גדול לסרט, אבל מספיק להגיד שהעלילה פונה לכיוונים שאף סרט אחר בסדרה לא העז לפנות אליהן, ולמען האמת, כנראה שגם אף סרט הוליוודי שובר קופות אחר.

ושאר הדמויות? האנדוראיד K2-SO הוא כנראה האנדרואיד המצחיק ביותר שיצרה הסדרה. הוא אמנם לא הופך לקלאסיקה מידית כמו C3PO, אבל הוא עוקצני יותר, מריר יותר ובעיקר אומר את כל מה שלא צריך להגיד. קשה שלא להתאהב בפיסיות המצוינת שאנשי האפקטים יצרו לו ובקולו היבשושי והמריר (בצורה מצוינת) של אלן טיודיק. גם צ'ירוט ובייז הם דמויות שכיף לראות על המסך, במיוחד צ'ירוט וכוחות הלחימה המדהימים שלו, יחד עם האובססיה שלו אל ה"כוח", אם כי בסופו של דבר אנחנו לא יודעים עליהם כמעט דבר. בודהי, הטייס שערק מהאימפריה, הוא בזבוז מוחלט של שחקן מוכשר כאחמד, והוא פשוט שם רוב הסרט, בלי הרבה אופי או עניין. אבל למען האמת? האיפיון הדי שטחי של הדמויות פחות הפריע לי משום מה. אולי בגלל שאני מרגיש שהגיבור האמיתי של הסרט הוא המרד עצמו, ולא דמות זו או אחרת, אני עושה לו את ההנחה הזו.

דמות אחת שמצאתי אותה בלתי נסבלת, וכנראה שסבלה הכי הרבה מהשינויים שנעשו בשכתוב הסרט היא דמותו של פורסט וויטאקר, שחקן מצוין בדרך כלל, סו גררה. מי שאמור להיות האיש שגידל את ג'ין אחרי שאביה עזב, והוא גם סמן קיצוני במיוחד של מחתרת המורדים, הופך פה בעיקר לקריקטורה של איש לא לגמרי שפוי, עם קול מעצבן, מניעים לא ברורים ומעשים לא ברורים עוד יותר. נראה שהיה עדיף להוריד את דמותו לגמרי מהסרט.

גם הרשע של הסרט לא ממש מצליח להתעלות, בטח לא לרמתו של הרשע האולטימטיבי של כל הזמנים, דארת' ווידר, וגם לא לרמה המצוינת של קיילו רן מ"הכוחו מתעורר". למרות משחק מצוין של בן מנדלסון, המנהל קרניק נשאר עוד מפקד אימפריאלי שחצן וגאוותן יתר על המידה. אם כבר הזכרנו את ווידר, הטריילרים חשפו שגם הוא מופיע בסרט, והופעתו אמנם קצרה במיוחד, אבל מאוד אפקטיבית, וסצינה אחת שלו היא אחת הטובות והמצמררות בסרט. גם דמותו הנצחית של פיטר קושינג, גראנד מוף טארקין, שהיה מפקד כוכב המוות בטרילוגיה המקורית חוזרת אל הסרט, למרות מותו של קושינג לפני 22 שנה, באמצעים דיגיטליים. קשה שלא להשתאות אל מול היכולות אליהן הגיעו האפקטים ובכל זאת, אחרי כמה שניות, הדמות שלו מרגישה דיגיטלית ומלאכותית לחלוטין, והיה עדיף שהיה מככב במעט פחות סצינות. נראה שעוד לא הגיע היום בו אפקטים יחליפו לחלוטין שחקנים בשר ודם.

חוץ מויידר ומוף טארקין, הסרט כולל עוד לא מעט קריצות למעריצי הסדרה המקורית, שחבל להרוס בביקורת. רובן מרגישות נכונות ולא מאולצות מדי, והן בהחלט מוסיפות עוד יותר לקשר שבינו לבין שאר הסדרה.

רוג ואן הוא לא הסרט הטוב ביותר בסדרה, אבל הוא בהחלט סרט כיפי, עשוי היטב, וכזה שמעורר ביטחון מחודש בהחלטה של דיסני להקים את סדרת הסרטים לתחייה. הוא סרט על אמונה במשהו גדול ממך, על הקרבה למען המטרה החשובה, והוא בעיקר אמיץ במיוחד בנוגע לכמה מהלכי עלילה, שאולי קצת קל לצפות אותם מגיעים אחרי שמתחילים לצפות בו, אבל קשה לצפות אותם מראש, במיוחד כשעדיין מדובר בסרט הוליוודי שובר קופות, שרובם לא היו מעיזים להיות אמיצים כמוהו. נכון שהוא נעשה עבור הכנסות כספיות ולא הרבה יותר, אבל אם לצד ההכנסות הוא מצליח לייצר שעתיים וקצת נהדרות שכאלה, ואפילו להוסיף עוד נדבך הגיוני אחד או שניים לסרטי המקור, אני לגמרי בצד שלו.

ציון: 4 כוכבים.