"אבינו": ואן דאם כחול-לבן

פתיחה

אחרי שסחף את המבקרים ואת הקהל עם סרט הביכורים שלו "המשגיחים" חוזר מני יעיש לבתי הקולנוע עם "אבינו", סרט הפשע אותו כתב וביים.

"אבינו" עוקב אחרי עובדיה רחמים (מוריס כהן, "בתולות"), בעל עסק קטן להובלות ביום ומאבטח במועדון. הוא ואשתו רחל (רותם זיסמן כהן, "המילים הטובות"). אחרי שנים של ניסיונות כושלים להכנס להריון ואחרי שכבר ניסו הכל: תפילות, ברכות של רבנים וטיפולים שונים, מחליט עובדיה לממן לאשתו טיפול בקליניקה פרטית.

כאשר שלום רוזנטל (אלון דהן, "זינזאנה"), גנגסטר המגיע למועדון בו עובד עובדיה, מציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה ועובדיה, ולמרות הדילמה המוסרית, עובדיה לוקח את העבודה.

מכאן מתחילות הבעיות האמיתיות של עובדיה. מאדם שמגן על עצמו ותוקף רק אנשים אשר תוקפים הוא הופך לכזה שצריך לתקוף קודם ולעבריין. לאט לאט בעקבות העבודה המוצלחת שהוא עושה, נשלח עובדיה לעבודות הנהיות קלות יותר מבחינה פיזית, אבל קשות יותר מבחינה מוסרית. בתמימותו (או בטיפשותו) חושב עובדיה שרוזנטל ייתן לו ללכת כשירצה אבל לרוזנטל יש תכניות אחרות.

תמונה 1

 

 

 

 

חלק 2

מבחינה סגנונית סצנות האקשן של אבינו מעולות - ההשפעה מסצנות האקשן של הקולנוע האסיאתי ניכרת אבל גם השפעות מסרטי אקשן קלאסיים בכיכובם של שחקנים כמו סטיבל סיגל וז'אן קלוד ואן דם.

הנתונים הפיזיים המרשימים של כהן עוזרים לסצנות להראות אמינות ביותר ויחד עם עריכה חכמה ,שעוזרת להתגבר על המגבלות הקיימות, הופכות את סצנות האקשן לריאליסטיות במיוחד ומהמרשימות שנראו בקולנוע הישראלי.

 

מוריס כהן , שכזכור זכה בפרס אופיר האחרון על תפקידו בסרט מביא לסרט הרבה יותר משרירים - ההבעות שלו והרגש שהוא מביע באמצעות דיבור מנוגדים רוב הזמן לאלימות הפיזית שלו ומחזקים נהדר את הקונפליקט הפנימי של הגיבור. הניגוד הזה מגיע לשיא בסצנה בה נשלח "לטפל" בנהג מונית זקן בה מתפרק עובדיה.

סצנה נוספת שמוכיחה את גדולתו של מוריס כהן היא סצנה פשוטה לכאורה בה הוא מחזיק את התינוק של הבוס שלו בעבודה כמאבטח. סצנה קטנה כביכול שמצליחה בשניות בודדות להבהיר לנו בצורה מושלמת כמה עובדיה רוצה להיות אבא.

תמונה 2

 

 

חלק 3

למרות שבבסיסו הוא סרט פשע, אבינו מנסה להציע יותר מזה - יש כאן מעט ביקורת חברתית בדמות זוג צעיר שלמרות שעובד קשה לא מצליח לממן טיפולי פוריות פרטיים ומדרדר לתהומות מוסריים. יש כאן גם מעט ביקורת על מצב הרפואה הציבורית בישראל, שמוצגת כלא יעילה ואפילו לא אנושית בעוד הרפואה הפרטית מוצגת כמושלמת, ויש כאן גם רובד תיאולוגי של אדם שמאבד את אמונתו ומוצא את כל מבוקשו אצל השטן (במקרה הזה, רוזנטל) שאף לוקח אותו כבן חסותו.

 

חלקו האחרון של הסרט, המעמיד את עובדיה במצב בלתי אפשרי, הוא גם שיאו של הסרט עם סצנה שכתובה ומבויימת להפליא הסוגרת את הסרט בצורה מספקת.

תמונה 3

לעוד ביקורות סרטים:

 

"הסרבן": קאמבק קולנועי מוצלח למל גיבסון

"אמריקן האני": סרט סוחף שייכנס לכם ללב
"לעבור את הקיר": קולנוע ישראלי במלוא תפארתו

 

סיום

בשורה התחתונה "אבינו" הוא סרט פשע שעובד טוב - סצנות האקשן שבו עובדות וגם הדילמה המוסרית העומדת במרכזו עוברת טוב בזכות מוריס כהן הנהדר. הבעיה היא שיעיש מתקדם מהר מדי - הסיפור רץ קדימה בקצב שלא מאפשר לדברים זמן להתפתח בצורה שתהפוך אותם למשהו עמוק יותר. כתוצאה מכך, אי אפשר שלא להרגיש שהוא מעט שטוח ושעם קצת יותר השקעה בתסריט הוא היה יכול להפוך אותו למשהו גדול יותר.

 

3 וחצי כוכבים

 

"אבינו" - בבתי הקולנוע החל מה-03.11.2016

תמונת סיום