"לעבור את הקיר": קולנוע ישראלי במלוא תפארתו

פתיחה

סרטה הראשון של רמה בורשטין "למלא את החלל" היה אחד הסרטים המצליחים של שנות האלפיים, גם מבחינה קופתית (295 אלף כרטיסים, מספר עצום במונחים ישראלים) וגם בפסטיבלים (פרס השחקנית הטובה ביותר בונציה ו7 פרסי אופיר, ביניהם פרס התסריט, הבימוי והסרט הטוב). היום (חמישי) יוצא סרטה השני של הבמאית המוערכת לבתי הקולנוע וגם הוא כקודמו עוסק בעולם החרדי.

תמונה 1

 

 

 

 

חלק 2

הסרט מגולל את סיפורה של מיכל (נועה קולר, "ג'וני ואבירי הגליל"), בחורה בת 32, שחזרה בתשובה לפני 12 שנים ועדיין לא נישאה.

לאחר שהיא סוף סוף מוצאת חתן, בעל תשובה נאה, הוא מבטל את החתונה כחודש לפני המועד המיוחל. מיכל מסרבת להתמסר לייאוש ולאכזבה ומחליטה, למרות הכל, להמשיך בהכנות ולדבוק בתכניתה המקורית וקובעת מועד לחתונה לנר שמיני של חנוכה מתוך אמונה שאלוהים ימצא לה חתן.

התהליך שלה בחיפוש חתן הוא בעצם ליבו של הסרט ואנחנו עוברים אותו איתה, כשעל הפרק עומדת לא רק חתונתה, אלא גם האמונה - ואולי אף השפיות שלה.

 

תמונה 2

 

 

חלק 3

לאחר שהוכיחה את השליטה שלה בדרמה עם "למלא את החלל" עוברת בורשטין לקומדיה וגם כאן מוכיחה שהיא שייכת לרמות הגבוהות ביותר, עם סיפור שעל הנייר הוא פשוט יחסית, אך כזה שעובד לכל אורכו ומספק דיאלוגים נהדרים ומצחיקים בטירוף.

הדמויות בסרט ברובן חדגוניות, וחלקן הגדול נמצא שם כדי לתת לסרט עוד קצת צבע וזה מצליח, גם בזכות קאסט שחקנים איכותי מאוד אבל בעיקר בגלל שהסרט כולו קם ונופל על דמות אחת - דמותה של מיכל.

 

מיכל, הדמות הראשית של הסרט, היא אחת מהדמויות המרתקות ביותר שראיתי השנה בקולנוע, כשהיא מצליחה לגרום לך לסלוד ממנה ויחד עם זאת גם לאהוב אותה ולרצות בהצלחתה. אחת הנקודות הכי חזקות של בורשטין כבמאית היא היכולת שלה להוציא מהקאסט שלה את המיטב; ב"למלא את החלל" עשתה את זה נהדר עם הדס ירון, שגם זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בונציה ופרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר, וכאן היא עושה את זה עם נועה קולר שזכתה גם היא בפרס אופיר על משחקה בסרט.

קולר מלאת העוצמה יוצרת כאן דמות מיוחדת מאוד, כזו שמעוררת השראה עם האמונה שלה, אבל באותה עת גם מעוררת רחמים עם השבריריות שלה, מרגשת עם הקסם שלה אבל גורמת לסלידה עם הנואשות שלה. קולר מצליחה פשוט לשבות את הצופים עם הרגש והכנות שלה ושלל הזכיות שלה בפרסים על משחקה בסרט מוצדקים.

תמונה 3

לעוד ביקורות סרטים:

"השכנים של ג'ונס": גל גדות תעזור לכם בדייט ראשון

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים": טים ברטון שוב מאכזב

"סופת חול": כשתסריט טוב עושה את העבודה

פסקה 5

הצד המאכזב של הסרט הוא בצילום. אחרי שב"למלא את החלל" הצילום היה מפליא ונראה שמאחוריי כל שוט יש מחשבה מסוימת, כאן אנחנו מקבלים צילום שנע בין סטנדרטי לבנאל י- עובדה מפתיעה במיוחד, שכן את הסרט צילם אחד מהצלמים הבכירים של הקולנוע הישראלי שאחראי בין השאר על הצילום ב"את לי לילה", "מי מפחד מהזאב הרע" ו"ירח בבית 12".

 

באחד הרגעים הבודדים שהצילום בסרט מגיע לרמה המצופה אנחנו מקבלים את אחת הסצנות הכי יפות בקולנוע הישראלי השנה, בה מיכל מתפרקת על הקבר של רבי נחמן מברסלב. מדובר בסצנה שמראה בצורה נהדרת שאמונה היא קשה ומורכבת לא פחות מחוסר אמונה.

 

סצנה זו היא דוגמה נהדרת ללמה הקולנוע הישראלי צריך את רמה בורשטין, שבחרה ליצור סרטים לקהל הישראלי הרחב מכיוון שהיהדות החרדית מוצגת מנקודה חילונית בלבד. בורשטין מציגה הצצה לעולם החרדי ולצד היפה של היהדות, זה שאנחנו לא מכירים ולא רואים בקולנוע הישראלי כמעט, וכולי תקווה שבעתיד נזכה לראות עוד יוצרים אמיצים כמוה, כאלה שמנסים לגשר על הפער העצום שבין חילונים לדתיים באמצעות קולנוע משובח.

תמונה 4

סיום

בשורה התחתונה "לעבור את הקיר" הוא סרט נהדר על אהבה, גם עצמית, גם לאנשים וגם לאלוהים. סרט שעובד באמצעות תסריט נפלא, נקודת מבט מרעננת ותצוגת משחק נדירה. הוא יצחיק אותכם, ירגש אתכם עד דמעות (בסוף ההקרנה לא היו הרבה עיניים יבשות באולם), ואפילו יגרום לכם להאמין טיפה יותר, גם אם אתם לא האנשים הכי מאמינים בעולם.

 

4 כוכבים

"לעבור את הקיר " - בבתי הקולנוע החל מה-27.10.2016

תמונת סיום