"ידי האבן" הוא סרט אגרוף מבולגן ובינוני
"ידי האבן" נפתח בצורה נהדרת אבל בשלב מסוים מאבד גובה, עד לקליימקס חלש במיוחד • ביקורת סרט
פתיחה
אם יש ספורט שהוליווד אוהבת לגעת בו הרי שמדובר באגרוף -"השור הזועם", "מיליון דולר בייבי", "רוקי" ועוד רבים טובים זכו לשבחים רבים גם מצד המעריצים וגם מצד המבקרים. אך כשמדובר בסרטים ביוגרפים על מתאגרפים, המצב קצת יותר מסובך - "עלי" בכיכובו של וויל סמית' לא ממש עבד ופספס את אחד הסיפורים הכי גדולים של הספורט העולמי, וגם "פייטר", בכיכובם של מארק וולברג וכריסטיאן בייל, לא היה מדהים.
כעת מגיע למסכים "ידי האבן", העוקב אחרי הקריירה של אחד המתאגרפים הגדולים בכל הזמנים רוברטו דוראן (אדגר רמירז, "קרלוס", "נקודת פריצה"), ומאמנו המיתולוגי, ריי ארסל (רוברט דה נירו) ואחר איך שהמפגש בין השניים שינה את חייהם, כשדוראן השתמש בארסל בכדי להתקדם לעבר אליפות העולם וארסל חיפש את דרכו חזרה לעולם האגרוף לאחר שהסתבך עם המאפיה.
תמונה 1
חלק 2
החלק הראשון של הסרט מעולה ומצליח להעביר נהדר את סיפור החיים הלא קל של דוראן ואת הרקע הפוליטי המורכב של אותה תקופה (כולל סצנה נהדרת שמראה את אירועי ה"Martyr's day", שנחגג עד היום בפנמה). גם סיפורו של ריי ארסל עובר לא רע והבעיה של הסרט מתחילה דווקא כשנכנסת הדמות הכי מעניינת בו - "שוגר" ריי לאונרד (הזמר זוכה 8 פרסי גראמי אשר).
למרות שאנחנו אמורים להיות מחוברים יותר לדוראן ולהיות בעדו (רמירז עושה עבודה לא רעה), קשה שלא להתחבר לדמות של "שוגר ריי", הרבה מכך בזכות אשר, שמחפה על יכולות משחק סבירות עם כריזמה מפוצצת. אלו גם השלבים שבהם הופך דוראן לדושבאג מוחלט, שחצן וטראש טוקר בלתי נסבל. באחת הסצנות אנו רואים אותו נפגש עם שוגר ריי במסעדה ומקלל את אשתו של יריבו ומכאן כבר ממש בלתי אפשרי להזדהות עם דוראן. אין לי מושג אם זו הייתה כוונת המשורר שהוא במקרה הזה במאי הסרט, ג'ונתן ג'קוביץ (במאי שזהו סרטו הבולט הראשון), אך גם אם כן היא לא ממש עובדת שכן מכאן ועד סוף הסרט, בלתי אפשרי להתחבר לדמותו של דוראן. העובדה שמדובר בביוגרפיה ושזה היה האופי של דוראן לא אומר שאי אפשר להעביר את זה בצורה טובה יותר; הקולנוע מלא באנשים נוראיים שהצלחנו להזדהות איתם וכאן זה פשוט לא עובד.
תמונה 2
חלק 3
לצערי, דה נירו ממשיך את ההידרדרות שלו. השחקן האגדי, ששמו חקוק באותיות של זהב בהיסטוריה של הקולנוע, כבר הרבה מעבר לשיא שלו והסרט הזה הוא עוד הוכחה לכך. דה נירו לא מביא שום דבר נוסף לדמות הגם ככה לא מעניינת שהוא מגלם.
לזכותו של הסרט יאמר שהוא יוצר עניין רב לקראת שני הקרבות בין שוגר ריי לדוראן, קרבות שנמצאים גבוה מאוד ברשימת הקרבות הגדולים בתולדות האגרוף שניהם מבוימים נהדר וכך גם מערכת היחסים בין השניים שנבנית יפה, אך הבעיה מתחילה אחרי הקרב השני.
החלק הזה, שהוא גם החלק האחרון של הסרט, עוסק במסע "הגאולה" של דוראן שנגמר בקרב אליפות מול מישהו אחר. כל מסע החזרה של דוראן לטופ נראה קצר ולא מספיק משכנע וכך קרב הסיום שנראה שיצא מאיזה שיעור תסריטאות בינוני. נכון שמדובר בכל זאת בסרט ביוגרפי שחייב להיצמד לסיפור האמיתי, אך אפשר היה לעשות משהו מעניין יותר בסיום, כמו למשל לסיים את הסרט עם הקרב השלישי של שוגר ריי ודוראן שהתרחש כמה שנים קדימה ונחשב להרבה פחות גדול, אבל היה יכול לסמן סגירת מעגל סימבולית יפה לסרט.
תמונה 3
לעוד ביקורות סרטים:
"בן חור" הוא עוד רימייק מיותר ומאכזב
"מים לא שקטים": הכריש שיחק הכי טוב
"המסתנן": היינו כבר בסרט הזה
סיום
בשורה התחתונה "ידי האבן" הוא לא סרט רע, אך יצאתי ממנו עם תחושת פספוס זהה לזו שהייתה לי בסיום הצפייה ב"עלי". דוראן היה קצת יותר ממתאגרף, הוא היה סמל של אומה שלמה ושל המאבק שלה ואדם נערץ מאוד למרות ואולי בגלל אופיו הייחודי. הסרט לא מצליח לגרום לנו להעריץ את דוראן וכשסרט מתקשה ליצור הזהות עם הגיבור שלו הוא בבעיה קשה. מעריצי שוגר ריי לעומת זו ישמחו לראות שגם בסרט על יריבו הגדול ביותר, הוא יוצא מנצח.
3 כוכבים
"ידי האבן" - בבתי הקולנוע החל מ-25.08.2016