"בן חור" הוא עוד רימייק מיותר ומאכזב

פתיחה

בכל פעם שהוליווד מחליטה למחזר שוב איזה קלאסיקה קולנועית אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים את אותה שאלה בדיוק - "למה?" התשובות שאנחנו שומעים כל פעם מחדש היא שהטכנולוגיה התקדמה ואפשר לעשות יותר כיום או שאפשר לעבד את זה בצורה מעניינת ושונה, אבל כולנו מבינים שהסיבה האמיתית לרימייקים האלה היא האמונה שסרט שהצליח פעם יצליח גם בפעם השנייה, השלישית או הרביעית.

 

הסרט הזה הוא העיבוד החמישי ל"בן חור" שזכה בעבר ל2 עיבודים לסרט אילם, עיבוד לסרט אנימציה אחד וכמובן העיבוד המפורסם של ויליאם ויילר מ1959, שזכה במספר שיא של פרסי אוסקר (יחד עם "טיטאניק" ו"שר הטבעות") - 11.

 

הסרט עוקב אחרי יהודה בן חור (ג'ק יוסטון, "חלום אמריקאי"), נסיך יהודי שמואשם בבגידה ע"י אחיו, מסאלה סוורוס (טובי קבל, "כוכב הקופים: השחר"), אשר עזב את הבית בגיל צעיר והפך לקצין רומי. שנים אחרי שנשלח לספינת עבדים, חוזר יהודה לביתו בכדי להשיג נקמה.

 

תמונה 1

 

 

 

 

חלק 2

כמובן שהסרט היה חייב לעבור כמה שינויים דרסטיים על מנת להיות שונה בסרט המקורי, אך השינויים האלה רק גורעים מהסרט. השינוי המרכזי והגדול ביותר מהעיבוד המפורסם מדיר מהסרט את אחת ממערכות היחסים החשובות בו- מערכת היחסים בין יהודה בן חור לאריוס הקונסול הרומי, שלוקח את יהודה תחת חסותו לאחר שזה מציל את חייו. בסרט החדש בן-חור ניצל בנס מספינת העבדים ומגיע לחופים, שם הוא פוגש את אילדרים (מורגן פרימן), איש המתפרנס מהימורים על מרוצי סוסים. התוצאה היא שבמקום מערכת יחסים מורכבת ונהדרת אנחנו מקבלים מערכת יחסית קפיטליסטית ושטחית - אתה תרוויח לי כסף ואני אדאג לחופש שלך.

 

גם אחת הסצנות המרכזיות בסרט, זו שמובילה לשליחתו של בן חור לעבדות, שונתה לגמרי והופכת את כל העניין להרבה יותר פוליטי ממה שהוא היה בסרט המקורי.

 

בכלל, במקור כל הסיפור של בן חור ומסאלה הוא קודם כל סיפור אישי על נקמה וכאן האידאולוגיה היא זו שמובילה את ההחלטות של השניים והיא לא יכולה להיות ברורה ושטוחה יותר ממה שהסרט עושה - מסאלה הוא הרוע המוחלט, הוא מייצג את רומא הכובשת, צמאת הדם והרומסת בעוד בן חור מייצג את הסובלנות, השלום ובשלב מסוים אפילו את ערכיו של ישו הקדוש (שמגולם בסרט ע"י רודריגו סנטורו), שאם היה כל-כך חסר כריזמה כמו שהוא בסרט הזה, הנצרות לא הייתה מתקיימת.

 

 

תמונה 2

 

 

חלק 3

ג'ק יוסטון עושה עבודה סבירה בתפקיד יהודה אבל אין מה לעשות, ההשוואה האוטומטית היא לצ'רלטון הסטון האגדי והשניים פשוט לא באותה ליגה. שאר השחקנים עושים עבודה סבירה ורק מורגן פרימן מצליח לבלוט במיוחד עם הנוכחות הכל-כך חזקה שלו.

 

דווקא סצנת הסיום של הסרט היא זו שבה מנצלים היטב את ההתקדמות הטכנולוגית האדירה והיא נראית נהדר ולמרות הדיגיטציה והעריכה המאוד מוגזמות היא אולי הסיבה היחידה לראות את החידוש הזה.

 

תמונה 3

לעוד ביקורות סרטים:

 

"מסיבת נקניקיות": וולגרי, גזעני, מצחיק
"המסתנן": היינו כבר בסרט הזה

"יחידת המתאבדים": מרגו רובי מצילה את הסרט (ואת העולם)

 

 

סיום

בשורה התחתונה "בן חור" גרסת 2016 הוא לא סרט נוראי אבל הוא סרט נורא מיותר. העובדה שהוא קצר ביותר בשעה וחצי מקודמו אמורה לעבוד לטובתו אבל זה לא קורה כי הוא לא מצליח ליצור עניין אמיתי בשום שלב מלבד סצנת המרכבות שמגיעה בסיומו. הדיאלוגים פשטניים מדי והבמאי, טימור בקממבטוב ("מבוקש") לא משאיר כאן שום חותמת מעניינת. התוצאה היא עוד רימייק מיותר שכנראה יעשה את הכסף שלו אבל שוב מעלה את השאלה שאיתה פתחתנו - "למה?"

 

 

2 כוכבים

 

"בן חור " - בבתי הקולנוע החל מ-18.08.2016

תמונה 4