"מסיבת נקניקיות": וולגרי, גזעני, מצחיק

פתיחה

סת' רוגן ואוון גולדברג הפכו מזמן לתופעה בהוליווד - צמד היוצרים הקומיים המזוהה עם הומור גס, גזעני, סקסיסטי ובעיקר סטלני, הפך מזמן לאחד הצמדים הכי פוריים בהוליווד עם סרטים כמו "פיינאפל אקספרס", "ראיון סוף" ו"חרמן על הזמן".

 

הקשר לסטלנים הופך הדוק יותר בסרט החדש שלהם, "מסיבת נקניקיות", משתי סיבות מרכזיות: קודם כל, זה סרט שמיועד לסטלנים ואני מניח שאם לא הייתי מגיע סחי היה מדובר בסרט מושלם מבחינתי. הסיבה השנייה היא שקשה שלא לפנטז על החומר אותו עישנו רוגן, גולדברג וג'ונה היל, כשכתבו יחד את התסריט.

תמונה 1

 

 

 

 

חלק 2

"מסיבת נקניקיות" הוא סרט אנימציה שמיועד למבוגרים בלבד, ככה שאם אתם מחפשים סרט לראות עם ילדכם בחופש זו ממש לא הבחירה המתאימה.

הסרט, שמפיח חיים בשלל המוצרים בסופרמרקט עם דגש על מוצרי מזון, נפתח עם שיר (שהוא פארודיה על שירי דיסני המוכרים) שמסביר על האמונה של אותם מוצרים במה שנקרא "The Great Beyond" - גן העדן אליו מגיעים המוצרים ברגע שבני האדם, אותם הם רואים כאלים, רוכשים אותם

 

גיבור הסיפור הוא פרנק (סת' רוגן), נקניקיה שמחה במיוחד שמאוהבת בלחמניה, ברנדה (קריסטן וויג), והשניים מחכים להירכש ביחד בשביל שיוכלו להתאחד.

חגיגות יום העצמאות האמריקאי בפתח, מה שאומר שקצב הקניות עולה והנקניקיות ככל הנראה יימכרו ויגיעו לגן העדן. אלא שדווקא ביום הזה חוזר לסופר חרדל דבש (דני מק'ברייד) שמספר על הזוועות שקורות מחוץ לסופר- כמובן שאף אחד לא מאמין לו חוץ מפרנק שמתחיל להטיל ספק באמונה שלו.

לאחר סצנת אסונות נהדרת (בהשראת "להציל את טוראי ראיין"), הסרט מתחלק לשני קווי עלילה מרכזיים - האחד של פרנק וברנדה, המנסים לגלות את האמת ויוצאים למסע ברחבי הסופר, והשני של הנקניקיה הפגומה בארי (מייקל סרה) ושל קארל (ג'ונה היל) שמנסים לשרוד מחוץ לסופר.

תמונה 2

 

 

חלק 3

מלבד לדמויות המרכזיות האלו הסרט מציג עוד מספר דמויות חשובות: טאקו לסבית (סלמה הייק), שמאוהבת בברנדה הלחמניה הבתולה; יחסים מורכבים בין בייגלה בשם סמי בייגל ג'וניור (אדוארד נורטון) במחווה ברורה לקומיקאי היהודי ופיתה בשם לוואשי (לחם מהמטבח הקווקזי), שניהם מייצגים את הסכסוך הישראלי-הערבי שזוכה לטיפול נהדר בסרט ולביקורת על שני הצדדים.

תוסיפו לזה כרוב-כבוש נאצי, דוש היגיינה נשית על סטרואידים ומסטיק שנדבק לנעל של סטיבן הוקינג שגונב את ההצגה בסרט וקיבלתם את הסרט עם הדמויות הכי הזויות, צבעוניות ומקוריות שתראו בסרט קומי השנה.

ההומור כצפוי וולגרי גס וגזעני כלפי כולם - גיבור נקניקיה שרק מחכה לרגע שיחדור ללחמניה, בדיחות על יהודים, שחורים, מקסיקנים וכל מה שרק תרצו - רוגן וגולדברג תוקפים את כולם כהרגלם. הסרט לא עושה הנחה לא לסכסוך הערבי הישראלי, לא לשואה ולא לבדיחות מיניות- כשזה עובד אלו הסצנות הכי מצחיקות בקולנוע מזה הרבה זמן, כשזה לא זה מרגיש וולגרי בצורה מוגזמת ובטעם רע מאוד.

הבעיה העיקרית של הסרט היא בסיפור - הבעיה במערכה האחרונה של הסרט היא בהתפתחות הסיפור, שמגיע לשיא שלא ממש מספק ולפתרון זול ודי מעצבן לסיפור. זה אומנם לא פוגע בפן הקומי של הסרט שכן בסופו אנחנו מקבלים את אחת מסצנות הסקס הכי פרועות, סוטות וקורעות שאני זוכר שראיתי אבל זה כן מפריע לסרט להפוך למשהו שהוא קצת יותר מזה וחבל, כי לסרט יש הרבה ביקורת - על הסכסוך הישראלי-ערבי, על תרבות הצריכה האמריקאית ועל מיניות (קונדומים לעולם לא יראו אותו דבר בשבילי לאחר הסרט הזה).

תמונה 3

לעוד ביקורות סרטים:

 

"המסתנן": היינו כבר בסרט הזה
"יחידת המתאבדים": מרגו רובי מצילה את הסרט (ואת העולם)

"משחקי חובה": החצי ראשון חובה, השני רשות

 

סיום

בשורה התחתונה - "מסיבת נקניקיות" מספק בדיוק מה שאנחנו חושבים שהוא יספק - הוא וולגרי, הוא גזעני וסקסיסטי, אבל מעל הכל הוא קורע מצחוק.

 

 

4 כוכבים

 

"מסיבת נקניקיות" - בבתי הקולנוע החל מ-11.08.2016

תמונה 4