"איילים": נופים, כבשים ולא הרבה מעבר

פתיחה

רובנו לא הכרנו ממש את איסלנד עד החודש שעבר, כאשר המדינה הצנועה, בה חיים 330,000 בלבד, הדהימה את אירופה והציגה טורניר יורו נהדר שכלל נצחון מדהים על אנגליה בשמינית הגמר.

 

הקולנוע האיסלנדי, לעומת זאת, קצת פחות מפורסם, ומלבד "לב רחב" אשר הגיע למסכים בישראל בסוף 2015 לא הגיעו סרטים איסלנדים למחוזתינו.

 

כעת מגיע לבתי הקולנוע המקומיים הסרט "איילים", אשר נבחר להיות המועמד האיסלנדי לפרס "הסרט הזר" באוסקר הקרוב.

 

 

תמונה 1

 

 

 

 

חלק 2

כעת מגיע לבתי הקולנוע המקומיים הסרט "איילים", אשר נבחר להיות המועמד האיסלנדי לפרס "הסרט הזר" באוסקר הקרוב.

 

"איילים" מתרחש בקהילה חקלאית קטנה ומבודדת באיסלנד, אשר מתקיימת מגידול כבשים ואיילים. כאשר תוקפת את העדרים מחלה קטלנית, שני אחים אשר לא מדברים 40 שנה צריכים לשתף פעולה בכדי להגן על מה שחשוב להם באמת - העדר.

 

תמונה 2

 

 

חלק 3

הדבר הראשון הבולט בסרט הוא הצילום היפהפה של הנופים המדהימים של איסלנד; כל לונג שוט בסרט נראה טוב יותר מקודמו ובכלל, עבודת הצילום של הסרט נהדרת.

 

הבעיה המרכזית של הסרט היא בסיפור שלו. הבסיס הלא מעניין הזה היה יכול להפוך למשהו אחר אם הסרט באמת היה הולך לכיוון של מערכת היחסים של האחים בצורה קצת יותר ישירה, אבל הוא לא עושה את זה.

 

במקום, הוא בוחר להתעסק בכל מה שמסביב, באיילים עצמם ובחשיבותם, במצוקה של אנשי הכפר, בבדידות של הגיבור וגם באגו ובעקשנות שלו. כל הדברים הללו מספקים רגעים וסצנות יפות, מרגשות וכואבות (הסצנה בה בוחר גומי, גיבור הסרט, להרוג בעצמו את הצאן החולה היא דוגמא לכך), אבל זה לא באמת מצליח להתחבר למשהו שלם ומעניין.

 

תמונה 3

לעוד ביקורות סרטים:

 

"משחקי חובה": החצי ראשון חובה, השני רשות

"קפה סוסייטי": וודי אלן איבד את זה
"מכסחות השדים": הרבה כוח נשי, מעט עניין
"מדינת ג'ונס החופשית": שיעור ארוך מדי בהיסטוריה

 

סיום

במאי הסרט, גרימור האקונרסון, עושה עבודה טובה באינטראקציות בין הדמויות- אבל בוחר לא ליצור כזו יותר מדי. שני האחים כמעט לא מדברים במהלך הסרט, ומלבד סצנות בודדות אין בינהם אינטראקציה. כמובן שמדובר בבחירה מודעת, שבאה להעצים את הנתק והכאב של הדמות הראשית; הבעיה היא ששאר הדברים בסרט, שאמורים להחזיק אותו, לא מצליחים לעשות זאת- מה שיוצר סרט ריקני מדי מתוכן ועניין.

 

השחקן הראשי, סיגורור סיגוריונסון עושה עבודה טובה ומצליח ליצור חיבור כלשהו אליו (בעיקר בזכות ההומור שלו), אבל התסריט לא ממש משרת אותו ומשאיר אותו לבד במערכה.

 

בשורה התחתונה, "איילים" הוא לא סרט רע- הצילום שלו נהדר, השחקן הראשי מצוין ויש בו לא מעט סצנות טובות, ביניהן סצנת סיום נהדרת שנגמרת באחד מהשוטים היותר חזקים שראיתי השנה בקולנוע- הבעיה שלו היא שהוא נורא משעמם. הוא לא באמת מתפתח לשום מקום והנושאים שהוא בוחר להתעסק בהם יכולים אולי לעניין קהל איסלנדי מקומי אבל לא באמת מצליחים לחצות את הפער התרבותי. מה שנשאר זה הרגשה של פספוס של סרט, שאם היה מעז קצת יותר לגעת בנקודות שהוא היה צריך לגעת בהם, היה יכול להיות מוצלח.

 

2.5 כוכבים

 

תמונה 4