"הייתי צריך לחטוף מכות מאליאנה תדהר": במאי "גאליס קונקט" בראיון מיוחד

רובנו התוודענו לשם 'אסף קורמן', רק אחרי ההצלחה המסחררת של הסרט המרגש בבימויו, "את לי לילה", אבל קורמן נמצא בתחום הקולנוע כבר שנים רבות. את "את לי לילה" ביים עם אשתו, לירון בן שלוש, שגם כתבה את התסריט (המבוסס על חייה) ושיחקה בו. הסרט זכה להצלחה רבה בארץ ובחו"ל והותיר רושם מטלטל על כל מי שצפה בו.

 

לאחר מכן התפנה קורמן לפרוייקט מעט שונה בסוגו, בימוי הסרט השני המבוסס על הסדרה המצליחה "גאליס", "גאליס קונקט" (תסריט: שירלי מושיוף המוכשרת, המוכרת בעיקר בזכות כתיבת הסדרה "איש חשוב מאוד"). הסרט עוסק בעולם מקביל שאמור להיות הגן עדן של כל העולמות, אך בעצם מתברר כגיהנום אחד גדול שכן האנשים שגרים שם עושים, פועלים וחושבים רק על פי מה שהשליט הגדול (עופר שכטר) מחליט. ואפשר לנחש די בבטחון, שהעבודה והאווירה הפעם היו שונים בהחלט מזו שהייתה ב"את לי לילה". תפסנו את אסף קורמן לשיחה צפופה.

 

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

סודות הסלבס עם אליאנה תדהר

5 סרטי מדע בדיוני המתאימים לכל המשפחה

איך התמודדת עם המעבר מיצירת סרט דרמטי, אישי וקשה כמו "את לי לילה" לסרט ז'אנר לבני נוער כמו "גאליס קונקט"?

 

"מאוד שמחתי לעשות את המעבר, בעיקר כדי להוכיח לעצמי שאני מסוגל. זה היה נראה לי כמו שחרור כל רסן ומאוד סקרן אותי. בגלל שבתור ילד מאוד אהבתי סרטי אימה ומדע בדיוני, ורק מאוחר יותר נחשפתי לקולנוע אמנותי יותר, אז את הבסיס הנדרש היה לי בתוכי. באופן מפתיע, לעשות את "את לי לילה" היה הרבה יותר קליל ומצחיק, זאת היתה הפקה קטנה ואינטימית עם אשתי והחברה הכי טובה שלי (דאנה איבגי) והיינו בסט מצומצם, כמעט כמו סרט סטודנטים. גאליס קונקט יצא אמנם סרט כיפי ומצחיק שלא לוקח את עצמו ברצינות מדי אבל לצד רגעי הנאה וכיף לא מעטים היה גם מאוד מאוד קשה לעשות אותו והיו הרבה רגעים מלחיצים בטירוף בעיקר בגלל שזאת הפקה עצומה ומסובכת מאוד".

 

"את לי לילה" היה מבוסס בעיקר על סיפור אישי של אשתך, לירון בן שלוש, שכתבה את התסריט וגם השתתפה בסרט. האם פחדת לגעת בנושא כל-כך אישי ורגיש?

 

"גאליס-קונקט זה הסרט הראשון שאני עושה שאין בו שום אלמנט אישי ורגיש שלי או של מישהו קרוב אליי. לפני כן, כל סרט שעשיתי היה כזה. היה לי מפחיד לעשות משהו שלא מגיע ממקום אישי".

 

מהם היתרונות של העבודה על סרט לבני נוער לעומת החסרונות?

 

"יש הרבה יתרונות - אפשר להשתולל, ללכת רחוק מאוד ולוותר מראש על המרדף המתיש אחרי ריאליזם. השתדלנו (אני ושירלי מושיוף שכתבה את התסריט) תמיד להתייחס לזה כאל סרט ז'אנר, שגם אנחנו היינו יכולים להנות ממנו, לפני שאנחנו מתייחסים לזה כאל סרט לילדים ונוער. ברור שהיו הגבלות ורגעים שעצרנו את עצמנו מללכת רחוק מדי, שלא לגרום לאף אחד סיוטים. אבל גם שם השתדלנו לא לסרס את עצמנו יותר מדי, ילדים ונוער אוהבים גם תכנים מטרידים ומפחידים וקולנוע הוא פתח לדבר על דברים ולא לברוח מהם. החסרונות - אנשים לפעמים לוקחים את העבודה הרבה פחות ברצינות, פחות משקיעים, מכל הבחינות, כי זה סרט נוער. זה משהו שכל הזמן נלחמנו עליו".

היום אתה מביים סרט לבני נוער, איזה סרטים אתה אהבת כנער?

 

"הילדות שלי זה "אי.טי", "חבורת הזבל", "בחזרה לעתיד", "סיוט ברחוב אלם", "המספריים של אדוארד", "האלמנט החמישי" וכל הסרטים של דיסני שעד היום אני יודע בעל פה וצופה בהם שוב ושוב עם הבן שלי".

 

האם אתה חובב של ז'אנר המדע הבדיוני? אם לא, מה היו נקודות החיבור שלך לסרט "גאליס קונטקט" בבואך לביימו?

 

"אני מאוד אוהב מדע בדיוני. ישבתי וצפיתי בכל סרטי הילדים והנוער מהשנים האחרונות לראות מה הולך ובסוף הבנתי שהרפרנס הכי רלוונטי הוא דווקא הסדרה למבוגרים "מראה שחורה". זה מדע בדיוני מסוג חדש, הוא לא לגמרי פנטסטי ועתידני, מדבר בעצם על כאן ועכשיו, והייתי רוצה שככה יקראו גם את גאליס קונקט".

מתי ידעת שאתה רוצה להיות במאי ומה משך אותך לכך?

 

"מגיל מאוד צעיר הייתי מרים פרויקטים ומביים הצגות ומחזות זמר בבית ספר, רובם לא יצאו לפועל, אבל תמיד היתה לי התשוקה הפנימית לביים ולסחוף אחרי כמה שיותר אנשים, לפנטזיות משונות שהיו לי. אולי זה כי הסתובבתי מאחורי הקלעים של הצגות בילדות ותמיד זה נראה לי כמו חלום, אנשים גדולים שמשחקים כמו ילדים נצחיים".

 

מה הכי חשוב לך כשאתה מביים?

 

"מאוד חשוב לי שיתוף הפעולה עם אנשים. אני תמיד מעדיף יצירה משותפת, קולבורציה, אנשים שיוצרים יחד ומפרים אחד את השני, מאשר דיקטטורה - במאי שאומר לכולם בדיוק איך ומה הוא רוצה שהם יעשו. לפעמים אני גם משלם על זה מחיר, אבל לרוב זה מניב תוצאות מצוינות ומוציא מאנשים שאני עובד איתם את המקסימום".

 

איך הייתה העבודה על הסט?

 

"לפרקים - קורע מצחוק, מדהים ומשונה, לא כל יום עושים סצנות מטורפות כמו שהסרט הזה דרש. רוב הזמן - מלחיץ ואינטנסיבי מאוד. היינו במרוץ נגד הזמן, במקום לצמצם דברים כל הזמן הגדלתי והגדלתי והיו סביבי אנשים שהתעקשו להגשים את כל הפנטזיות שלי בכל מחיר, אפילו כשאני עצמי לא לגמרי מבין למה".

 

איזה סצנה הייתה הכי קשה לצילום?

 

"איזה לא?! סצנת האקשן שצולמה במשך יום שלם, הבאתי בבוקר שחקן שקרס אחרי טייק אחד ונכנסתי להחליף אותו והייתי צריך גם לרוץ וליפול ולחטוף מכות מאליאנה תדהר וגם לביים באותו הזמן. סקוונס הסיום של הסרט שהיה מסובך כל כך ודרש מאתנו לדמיין ימים שלמים מה אמור להיות שם בסוף, כי ברגע האמת לא ממש היה שם כלום, הכל נעשה במחשב. הסצנה על גרם המדרגות עם עשרות בלונים אדומים שאנשי הארט ניפחו ופיזרו על הסט בזמן שאליאנה צריכה לשחק שתי דמויות באותו הזמן שמדברות אחת עם השנייה. אחת הסצנות מסוף הסרט כשמאה ניצבים רצים במסדרונות סביב עופר שכטר ונווה צור - זה היה פשוט גיהנום עלי אדמות. בקיצור, סרט ממש ממש מסובך".

 

ספר על אנקדוטה משעשעת שהייתה לך על הסט

 

"גם כאלה היו לא מעט. לעבוד על סט כשכל כוכבי גאליס נמצאים בו ביחד זה לעבוד עם אנשים שקשה מאוד להפר את הדינמיקה שיש ביניהם. הם בילו כל כך הרבה שעות יחד על סטים של צילומים שזה כמו לנסות להשתלט על החבורה שיושבת בספסל האחורי של האוטובוס בטיול השנתי. באחד הרגעים נגררתי על ידי דניאל גד לעבוד על אליאנה שבסצנת השיא של הסרט במקום שהיא תתן לתובל נשיקה היא תתן לו סטירה מצלצלת. ההפך הגמור ממה שכתוב בתסריט וממה שההיגיון הבריא אומר. כולם היו חלק מהמתיחה ואני המשכתי והמשכתי להסביר לאליאנה ההמומה למה זה הכי נכון, עד שאפילו לדניאל כבר לא היה נעים ועצרנו את זה. היא כבר הייתה כל כך שבויה בהגיון המופרע של הסרט הזה שאם לא היינו עוצרים היא באמת הייתה מוצאת דרך להסביר לעצמה את זה כשחקנית ופשוט נותנת לו סטירה".

מה דעתך על הקולנוע הישראלי השנה?

 

"עבדתי כמו משוגע ולכן לא ראיתי לאחרונה הרבה סרטים באופן כללי, אבל אני מאוד אוהב קולנוע וטלוויזיה ישראלית ויש לא מעט פרויקטים שאני מצפה להם שאמורים לצאת בשנה הקרובה".

 

עם איזה שחקנ/ית בינלאומי/ת אתה חולם לצלם?

 

"הרשימה ארוכה, אבל אלך על אלה שעכשיו בראש שלי: איזבל הופר וג'ף גולדבלום".

אם לא היית במאי אז -

 

"חוץ מזה שאני במאי אני גם מוסיקאי וטבח. אם יימאס לי לביים אנסה להתקבל למאסטר שף או דה וויס. סביר שלא אתקבל לאף אחד מהם. מזל שעוד לא נמאס לי להיות במאי".