באטמן נגד סופרמן? דווקא גל גדות מנצחת

כידוע, לכל מטבע יש שני צדדים ולכן החלטנו לספק לכם שתי ביקורות לסרט המדובר של השנה: "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", ביקורת אחת של זוהר צלח - מעריץ שרוף חובב קומיקס ופנטזיה וביקורת אחת של מיכל קליינברג - חובבת קולנוע מן השורה, בלי אף קומיקס באמתחתה. להלן הממצאים:

הביקורת של מיכל קליינברג:

כל מי שהלך איתי או שמע ממני שאני הולכת לסרט "בטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ריחם עליי קלות בראשו, או לחילופין בקול רם - "הו חמודה, אבל את בכלל לא מכירה את כל השושלת וההיסטוריה של גיבורי העל, את הקומיקס, את הדמויות, את הז'רגון, את לא תביני כלום הרי, זה כמו לתת לתתרן שובר לארוחת פאר". אז נכון - כנראה שלא את כל מה שאפשר להבין הבנתי, אבל כמו שאפשר ליהנות (או לא ליהנות) מ"האודיסיאה" גם בלי להכיר את כל המיתולוגיה היוונית, כך אפשר להתייחס לסרט גם פשוט כסרט, כחוויה קולנועית.

אז ככה: בדרך כלל סרטים בתלת מימד זה עונש אחד מתמשך (במיוחד לבעלי המשקפיים שביננו) שבנוסף לכל הצרות גם צריכים להראות כמו לוזרים בשביל איזו אבן שנזרקת איפשהו במהלך הסרט אל עבר הקהל על מנת להצדיק את השימוש בטכנולוגיית תלת מימד, אבל במקרה של "בטמן נגד סופרמן" זה סיפור אחר לגמרי. החצי הראשון של הסרט לא פחות ממרהיב, עם סצנות תלת מימד מושקעות, מיוחדות ולשם שינוי - מוצדקות. כאשר החצי הראשון של הסרט הוא מעין אקספוזיציה סיפורית, שמובילה את הצופים אל עבר נקודת המפגש (המתברר טעון) בין באטמן וסופרמן.

בדיוק כמו בחיים האמיתיים - תמיד קשה לשני Alpha males להתקיים זה לצד זה, החל מאקסיומת "העיר הזאת קטנה מידי לשנינו" של המערב הפרוע ועד ליריבות רוויית הטסטוסטרון בין שי חי לעמרי מ"האח הגדול". אז כך גם חברינו, באטמן וסופרמן, הם כמובן אויבים מושבעים שנלחמים על מעין תואר אמורפי של מיהו גיבור העל הראוי והמוסרי יותר (זה שהורג פחות אנשים בדרך להצלה או זה שלא הורג אלא רק מרביץ). לעומת זאת, החצי השני של הסרט קצת מתיש לאלו מביננו שפחות מתחברים לקרבות אינסופיים, פיצוצים, אגרופים, מכוניות, הטחות על בניינים וכו'.

יעידו כל הבנות (וחלק מהבנים) שמאז ומתמיד באטמן היה יותר כריזמטי מסופרמן; הוא פחות מלוקק, יותר אפל ויותר אנושי (גם ביולוגית). אך באטמן של בן אפלק לא מצליח להעביר את הסופרלטיבים הנ"ל בהצלחה. אפלק מגלם את באטמן כמעין צינור ריק אשר לובש על עצמו את החליפה ונלחם ברשע אבל בלי "הניצוץ הבטמני" - בלי מבטים ממזריים, בלי הומור כלשהו. דווקא סופרמן לעומת זאת, שתמיד היה הילד הטוב והדי משעמם של גיבורי העל, מקבל הפעם טוויסט מעניין של שאלה פילוסופית א לה בני ציפר - האם בעלי הכוח הם אלוהיים ובכך באופן אינהרנטי נמצאים מעל לחוק? (*האם אמנים מתוקף מהותם יכולים לעשות סקס עם קטינות). הסרט מפתח את הסוגיה לזמן מה באופן די מעניין עם רפרנסים תיאולוגיים על דת ואלוהים בעוד שהדמות של בטמן נותרת בעינה, ואף קצת פחות מכך.

ועכשיו לרגע שכולם (בארץ) מחכים לו - גל גדות; הנערה הפלפלית מראש העין גדלה יפה ומייצגת אותנו בכבוד בסרט כוונדר וומן היפה והמסתורית אשר מעוררת את סקרנותו של באטמן ודי גונבת לגברים חמורי הסבר את ההצגה ומעוררת גם את סקרנותנו האישית לקראת הסרט בכיכובה ("וונדרוומן").

ג'סי אייזנברג משחק את לקס לותר במשבצת המגלומן הרשע עם צלקות הילדות שדחפו אותו לקצה, כאשר אין מה לעשות - אחרי הג'וקר האלמותי של הית' לדג'ר כל תפקידי המשוגע שיגיעו אחריו ייראו די חיוורים. אמנם אייזנברג משחק טוב ומספק את הסחורה, אך זהו לא תפקיד שיירשם בדברי הימים של המותג, בין הפינגווין של דני דה ויטו, הג'וקר של ג'ק ניקולסון (ולדג'ר כמובן) או קאט וומן של מישל פייפר. בסך הכל בסופו של דבר השלם כאן גדול מסך חלקיו והסרט כן מעניק חוויה דרמטית והירואית (לעיתים הירואית מידי) של גיבורי על שמחפשים את מקומם בעולם.

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" -*** וחצי.

הביקורת של זוהר צלח:

למרות שסרטי הקומיקס השתלטו על הקולנוע, ענקית הקומיקס, D.C, נשארה מאחור ולא ממש הצליחה בניסיונות שלה להתחרות במארוול. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" בא לשנות את זה. הפעם DC הגיעו עם תקציב ענק (250 מיליון דולרים), שני גיבורי העל המרכזיים שלהם וגם גל גדות אחת בתפקיד וונדר וומן. הסרט הוא השני בעולם הסינמטי של DC שהחל עם "איש הפלדה" מ2013 שהיה מצליח יחסית, אך לא התקרב לסרטי גיבורי העל הגדולים בקופות.

הסרט נפתח עם תזכורת לאירועי "איש הפלדה" ולקרב בין סופרמן לזוד, שהחריב את מטרופוליס. אירועים אלה מעלים את השאלה המרכזית שמניעה את הסרט: האם בני האנוש צריכים לסמוך על סופרמן, יצור שאם ירצה, יוכל להרוס את כדור הארץ ללא בעיה? זו פחות או יותר נקודת המוצא של הסרט.

נתחיל מהסוף, נראה שD.C סוף סוף יודעים מה הם עושים, מהרגע הראשון של הסרט יש תחושה של משהו גדול שבהחלט מספק בשיאו תחושה אפית וזאת למרות שבסרט יש לא מעט בעיות. בראש ובראשונה הבעיה של הסרט היא הבאטמן שלו. בן אפלק פשוט לא מתאים לדמות ומבחינתי הוא מתחרה בקלוני על התואר "הבאטמן הכי גרוע" וחבל, כי הבאטמן שנכתב לסרט הוא הכי קרוב לבאטמן שמוכר לכולנו מהקומיקס ומסדרות האנימציה אך אפלק פשוט מחריב אותו.

סופרמן לעומתו, מקבל סוף סוף עיבוד קולנועי מוצלח. השאלות שעולות כאן לגבי סופרמן, הכוחות שלו ותפקידו וכן הבחירות שלו עצמו הופכות את סופרמן למעניין לראשונה מאז שנות ה-80. קאוויל תפור לדמות ועושה עבודה נפלאה. מבחינת בימוי, זאק סניידר מספק את הסחורה לשם שינוי, למרות כמה דברים מיותרים (החלומות ההזויים של באטמן) או לפחות כך ההרגשה במחצית הראשונה של הסרט, במחצית השנייה סניידר חוזר לסורו: המון הרס לא פרופורציונלי, מעט מידי הסברים ואפס מחשבה.

למרות שהסרט פונה גם לקהל הרחב ולא רק לגיקים של הקומיקס סניידר לא שוכח אותם ומספק להם כמה רגעים שהם יחלמו עליהם עד לצאת "ליגת הצדק". ומה בנוגע לעלילה? כמובן מלאה בחורים (אני אמנע מלתת ספוילרים כאן) אבל מספיק מעניינת בשביל לא להפריע לסרט. ומה עם גל גדות? היא כנראה המנצחת הגדולה כאן, גל נותנת הופעה מצוינת וההייפ שיש סביבה מוצדק, בשוט המרכזי לפני הקרב המכריע גדות עומדת באמצע משולש גיבורי העל וזה לא במקרה, המטרה של ההופעה שלה בסרט הייתה ליצור עניין בדמותה לקראת הסרט שלה שיצא ב-2017 וזה הצליח בענק. אם אתם חושבים שאנחנו פטריוטים ובגלל זה מפרגנים, תציצו ברחבי הרשת ותגלו שגל גדות מקבלת את הסופרלטיבים בזכות ולא בחסד.

עוד מישהו שגונב את ההצגה בסרט הוא ג'סי אייזנברג בתפקיד לקס לות'ר קריפי במיוחד. אני לא ממעריציו של אייזנברג ואפילו בדרך כלל מתעצבן מהתפקידים שלו, אך כאן הוא עושה עבודה מעולה ויוצר לקס לות'ר מעניין במיוחד, אך שונה מאוד מהקומיקס וככזה כנראה שנוי במחלוקת, אני בכל אופן בצד של אלה שאהבו.

בשורה התחתונה DC מראה שיפור ניכר לעומת הסרטים הקודמים שלהם, ברגעים הגדולים שלו הסרט מעולה, ברגעים הפחות טובים הוא לא הופך לגרוע. DC עושה כאן את הדבר העיקרי שהופך את סרטי מארוול לכל-כך מצופים ומצליחים, סרט טוב שבחלקו הגדול מניח את היסודות לקראת הסרטים הבאים שלהם: "וונדר וומן" בכיכובה של גדות ו"ליגת הצדק" שיהיה מין גרסה שלהם ל"נוקמים". די.סי אולי עדיין לא במקום של מארוול אבל עם נשפוט על-פי "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" הם בהחלט בדרך לשם.

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" -*** וחצי.