כך החמיצה ישראל את האוסקר הראשון שלה
התסריט פותח בירושלים, אך שחיפשו מימון להפקה ישראל סירבה. על הטראומה הגדולה של ישראל שעלתה לנו בפסלון האוסקר.
פתיח
בין כל הזוכים הנוצצים והמועמדים אתמול, היה דבר אחד שהיה ברור לכולם כבר מהכרזת המועמדים. קטגוריית הסרט הזר היא הקטגוריה הכי פחות צמודה והסרט ההונגרי, "הבן של שאול", ייקח את הפסלון.
וזה מה שקרה בסופו של דבר, לפנות בוקר זכה הסרט בפרס "הסרט הזר הטוב ביותר" וישראל נשארה עם תחושת החמצה. למה החמצה? כי הסרט היה יכול להיות בקלות ישראלי.
התסריט לסרט, פותח בחממת התסריטאים היוקרתית של בתי הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים שנחשב לאחד מבתי הספר הטובים בעולם לקולנוע.
לאחר שקיבל סירוב מצרפת למימון הסרט, פנה לאסלו נמש לישראל וקיבל כצפוי, סירוב. בסירוב הזה שקיבל התסריט של "הבן של שאול" מסתתר הרבה יותר מהפספוס של האוסקר אלא גם חוסר היכולת שלנו להתמודד עם הטראומה של השואה.
הקולנוע העלילתי הישראלי לדורותיו כמעט ולא מתעסק בשואה וגם כשהוא כן בוחר, הוא בורח מהר מאוד למחוזות אחרים. "הקיץ של אביה", הסרט הישראלי הכי מפורסם שעוסק בשואה עוסק בניצולת שואה, עוסק באופן יפה בטראומת השואה ובקשיים הנפשיים שהיא יוצרת, אך ממהרת לברוח למחוזות הדרמה המשפחתית.
גם סרטים אחרים כמו "הבן של אלוהים" של ארז תדמור, שעוסק באב ניצול שואה ובן שחוזר בתשובה, מתעסק הרבה יותר בדרמה המשפחתית מאשר בשואה עצמה.
נושא השואה רחוק מלהיות כזה שהקולנוע הישראלי מצליח להתמודד איתו והגיע הזמן שכן, במדינה שהשואה היא חלק כל-כך מרכזי בנרטיב שלה, אפשר לעשות סרטי שואה חשובים וטובים, ואולי סוף-סוף, להביא את הפסלון החשוב לישראל.