"גרימסבי": עוד סרט מופרע במורשת של סשה ברון כהן

טריילר

פתיח

מאז שאחת הקומדיות האהובות של שנות האלפיים, "בוראט", הגיעה לאקרנים הפך סשה ברון כהן לא רק לאחד הקומיקאים האהובים בעולם אלא גם לכזה שכל סרט שלו הוא אירוע קולנועי לחובבי הקומדיה.

אחרי "ברונו" שהיה מצחיק, אך לא קרוב לרמה של "בוראט" ו"הדיקטטור", שלא סיפק את הסחורה מגיע סרטו החדש של סשה ברון כהן, "גרימסבי".

"גרימסבי" מתמקד בנורמן "נובי" בוצ'ר (ברון כהן) - תושב בעיירת חוף בצפון אנגליה שהיא בדיוק ההפך מאנגליה המתורבתת שאנחנו בדרך כלל רואים על המסך - גרימסבי היא עיירה ענייה, מלאה בילדים, נשים וגברים לא מחונכים במיוחד שהם גם אלכוהוליסטים וחוליגנים של כדורגל.

העלילה עוקבת אחרי נובי, אלכוהוליסט וחוליגן כדורגל בעצמו, שמתאחד עם אחיו האבוד אחרי 28 שנים. אחיו, סבסטיאן (מארק סטרונג,"קינגסמן: השירות החשאי") שנשלח לאימוץ וגדל עם משפחה ממעמד גבוה הרבה יותר. כשהתגבר הפך סבסטיאן לסוכן MI6. כשאחיו מוצא אותו, הוא גורם לכך שסבסטיאן הופך לאחד האנשים המבוקשים בעולם.

2

 

המזימה שהשניים מנסים לסכל היא ניסיון לצמצם את אוכלוסיית העולם באמצעות הפצת נגיף קטלני כשהמטרה כמובן היא להפטר מהלא משכילים ומאנשי המעמדות הנמוכים או בקיצור- אנשים שדומים לנובי ולשאר תושבי גרימסבי. המקום שבו בחרו להפיץ את הוירוס? גמר גביע העולם בכדורגל.

אחרי שעיצבן את הקזחים והערבים, ברון כהן נטפל בסרט הזה לאוהדי הכדורגל הבריטים, אך אלה אולי יסלחו לו שכן בסרט הנבחרת האנגלית בסרט מצליחה משמעותית יותר מהנבחרת האמיתית של הממלכה.

בניגוד ל"בוראט", "עלי ג'י" ו"ברונו", שהיו שילוב בין סרט עלילתי לסרט מתיחות, כאן הדגש הוא על העלילה והסרט מציג כמה סצנות אקשן לא רעות בכלל. אך גם העלילה וגם סצנות האקשן כאן בשביל מטרה אחת - להוות בסיס להומור הנמוך שהסרט מציג.

3

אז מה יש לנו כאן? המון מאותם דברים שהפכו את הסרטים הקומדים להצלחה- רמיזות הומוסקסואליות, הרבה סקס, אלימות וסצנה אחת שלא תצא לכם מהראש שכוללת את ברון כהן, מארק סטרונג ופילים. בסצנה המדוברת מצליח סשה ברון כהן להתעלות על עצמו ולהגעיל עוד יותר מבסרטיו הקודמים, שאפו.

ב"בוראט" שם ברון כהן דגש על המימד הסאטירי של ההומור וזה מה שהוסיף לסרט את הערך הנוסף והפך אותו מעוד קומדיה מצחיקה, לסרט מוצלח כל-כך. ב"גרימסבי" סשה ברון כהן כמעט לא מכוון לסאטירה וחוץ מכמה בדיחות בודדות (שכוללות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני) ההומור נשאר נמוך במכוון.

הבמאי, לואיס לטרייה ("התנגשות הטיטאנים") מגיע מעולם האקשן וכמו שציינתי יש כאן כמה סצנות אקשן לא רעות בכלל. לטרייה משתמש גם בסצנות "ירי מגוף ראשון" שמוכרות מעולם הגיימינג, ובכן לקולנוע סצנות אלה ממש, אבל ממש לא מתאימות, זה אמנם נראה מקורי, אך גם מבולגן ולא כיף לעין ואולי כדאי להפסיק עם הניסיון הזה, זה לא עבד ב"דום", זה לא עבד כאן וזה לא יעבוד בשום סרט אחר.

מלבד ברון כהן וסטרונג, שעושים עבודה טובה משתתפת בסרט פנלופה קרוז כנבלית העל וכהרגלה- עושה עבודה מעולה.

פתיח

אז האם סשה ברון כהן שוב עשה את זה? התשובה היא כן, "גרימסבי" מצחיק נורא. הוא לא "עלי ג'י" ובטח לא "בוראט" אבל הוא טוב יותר מ"ברונו" ו"הדיקטטור" והעובדה שמדובר בסרט קצר(שעה ו22 דקות) עובדת כאן לטובתו.

 

השאלה הגדולה שנשאלת היא עד מתי סשה ברון כהן יוכל לבשל את אותה דייסה עם שינוי קל של הרכיבים, עם נשפוט לפי "גרימסבי" נראה שיש לו עוד כמה שפנים בשרוול.

 

 

"גרימסבי" *** וחצי

 

 

 

"גרימסבי", עכשיו בבתי הקולנוע

 

לעוד ביקורות קולנוע