"דדפול": כל מה שהמעריצים רצו ויותר מזה

טריילר

פתיח

אחרי שנים של המתנה ומסע שיווק לא פחות מגאוני- היום (ה') יוצא לאקרנים "דדפול" של מארוול העוקב אחרי סוכן הכוחות המיוחדים, וויד וילסון (ריאן ריינולדס), שבעקבות סרטן סופני משתתף בניסוי שמעניק לו יכולות ריפוי מואצות ועל הדרך הורס את פניו וגופו.

אלא שדדפול הוא לא גיבור העל הטיפוסי שינסה להציל את העולם אלא אדם עם מטרה אחת - לנקום בפרנסיס פרימן,האיש שאחראי על כל הסבל שעבר, שנהנה גם הוא מכוחות על שהופכים אותו לחזק במיוחד ולכך שהוא לא מרגיש כאב בכלל.

 

2

כבר מכתוביות הפתיחה שמתארות את במאי הסרט כ"אידיוט עם שכר מנופח" ואת התסריטאים כ"הגיבורים האמיתיים בסרט" אפשר להבין שדדפול הולך להיות משהו אחר, ואכן, מדובר בסרט שונה מאוד שלא רק שובר את הקיר הרביעי אלא מרסק אותו. לאורך כל הסרט דדפול עוצר באמצע סצנות אקשן אדירות רק בכדי לתקשר עם הקהל ולהשחיל עוד כמה בדיחות.

 

בעולם הקומיקס של מארוול דדפול הוא הדמות הכי מצחיקה והעיבוד הקולנועי שומר על זה. דדפול מקלל, עוקץ, לא שותק לרגע ובעיקר קורע את הקהל מצחוק לאורך כל 108 הדקות של הסרט: מיו ג'קמן כוולברין, דרך מלחמת הכוכבים ועד WHAM! האגדיים: דדפול עוקץ את תרבות הפופ האמריקאית ללא הפסקה.

 

3

דדפול קיבל בארה"ב את הדירוג "רייטד R" כלומר - מתחת לגיל 17 נדרש ליווי מבוגר. בישראל, הסרט מותר לצפייה מגיל 16 ומעלה ובצדק: מדובר באחד הסרטים היותר אלימים שאני זוכר שראיתי בשנים האחרונות. דדפול הורג, חותך, משפד כל מה שזז והוא ממש אבל ממש לא מיועד לילדים.

 

ריאן ריינולדס, ששנים היה אחד האנשים השנואים על הגיקים של סרטי גיבורי העל בגלל תפקידו כ"גרין לנטרן", יושב בצורה מושלמת על התפקיד של דדפול ומתברר כליהוק גאוני. גם שאר שחקני המשנה, שכוללים בין השאר את מורנה בקרין בתפקיד חברתו של וויד, אד סקרין בתפקיד הנבל וטי ג'יי מילר בתפקיד הסייד קיק, עושים עבודה טובה אך בסופו של דבר הסרט הוא הצגה של איש אחד.

 

דווקא בקטעים שהסרט הולך לכיוון קצת יותר רציני הוא נופל. העלילה עצמה היא סיפור נקמה פשוט מדי, סיפור האהבה בין דדפול לונסה לא באמת מצליח להתרומם למקום מעניין וגם הסצנות הרציניות והקשות יותר, כמו סצנות העינויים, לא עובדות ממש. "דדפול" הוא בעיקר הקרבות והדיאלוגים ופחות העלילה והשאלה הגדולה היא עד מתי יהיה אפשר לרכוב על הוואן טריק פוני הזה?

 

כמו שציינתי בהתחלה, הכתוביות מתייחסות לתסריטאים פול ורניק ורט ריס ("זומבילנד") כגיבורים האמיתיים של הסרט ובצדק- דדפול הוא כותב כל שיעור בכתיבה עם דגש על דיאלוגים. הבמאי, טוד מילר ("סקוט פילגרם נגד העולם") מצליח להכניס את הסגנון הייחודי שלו לסרט מה שיוצר סרט שונה, לא מתחנף וכזה שמאוד מאוד מודע לעצמו ולמגבלות שלו.

 

אחרי הקרדיטים, כנהוג בסרטי מארוול, ישנה סצנה שתשמח מאוד את המעריצים המושבעים ועוזרת לנו להבין לאן הדברים ממשיכים מכאן.

 

פתיח

בשורה התחתונה "דדפול" הוא בדיוק מה שאני ושאר מעריצי הסדרה קיוו לו - כמעט שעתיים של כיף בצורתו הטהורה ביותר.

 

לא תמצאו כאן איזשהם מסרים עמוקים או שאלות שהסרט מעלה אבל בין דרמות עיתונאיות, דרמות משפחתיות קשות וסרטי הישרדות אפים טוב ש"דדפול" הגיע והזכיר לנו כמה קולנוע אסקפיסטי הוא חשוב.

 

**** כוכבים

 

 

 

"דדפול" מ11.2 בבתי הקולנוע

 

לעוד ביקורות קולנוע