ארץ פצועה: המציאות הישראלית כמותחן משטרתי

טריילר

ב2003 אירע פיגוע טרור בעפולה. אחת הכתבות ששודרו לאחר מכן בטלוויזיה לא עסקה במחבל או בקורבנות אלא דווקא בשוטרים שנאלצו לשמור על המחבל בזמן שזה מקבל טיפול והפצועים מהפיגוע נמצאים באותו בית החולים והוד: הם לא רוצים לעשות את זה. אירוע זה הוביל את הקולנוען, ארז תדמור ("סיפור גדול", "הבן של אלוהים") ליצור את סרט הראשון שלו לבד (בסרטים הקודמים עבד יחד עם במאים אחרים).

במרכז הסיפור, שמתרחש בחיפה, עומדים שני שוטרים - בגילומם של דביר בנדק ורועי אסף והוא מתחיל דווקא כסיפור שחיטות. דביר בנדק ("סיפור גדול", "מי מפחד מהזאב הרע"), בתפקיד השוטר המושחת, מונע משוטריו לבצע עבודה ומנסה לגרור את לכך גם את השוטר הצעיר יותר שמגלם רועי אסף ("חתונה מנייר", "המילים הטובות") שמצטייר כשוטר הגון בעל חוש צדק מפותח שנשלח, בניגוד לרצונו, ע"י דרגים בכירים יותר להקליט את חברו הטוב ולמעשה להפליל אותו בשחיתות.

אלא שבדיוק ברגע בו נראה שהשוטר הצעיר הולך להפליל את הבוס שלו, המציאות הישראלית מכה במלוא העוצמה, פיגוע טרור מתרחש במסעדה בעיר התחתית ומאלץ את כולם להתמודד עם המצב. מכאן הסרט הופך למעשה לשני סרטים חופפים- מותחן משטרתי מרתק ומפותל שמתקדם בצורה מספקת ומלאת טוויסטים ודרמה על המציאות הישראלית היום-יומית.

2

אחד הדברים הבולטים בסרט הוא חוסר היכולת ואולי אפילו חוסר הרצון של המשטרה לטפל בשחיתות שבה בגלל האיומים החיצוניים במה שעומד כתמונת מראה לישראל בכלל - החינוך, הבריאות, הרווחה- הכל מוקרב למען הביטחון הלאומי.
גם מעמד השוטר בישראל עולה לשאלה בסרט שלא מעט רגעים זוכים ליחס בזוי שמתבטא בזלזול, אלימות ועד ההשפלה האולטימטיבית של זריקת ביצים עליהם. ארז תדמור מצייר את המשטרה ככזו שהאזרחים בזים לה וזה מתכתב לגמרי עם המציאות הנוכחית בישראל.

כמו באותו פיגוע שהוביל אותו לכתיבה, גם כאן המחבל מהפיגוע מטופל בבית החולים שבו מטופלים הפצועים אך כאן הוא זה שמקבל טיפול קודם כל בבית חולים עמוס - בגלל חומרת פציעתו. הסרט מעלה דילמות קשות בנושא האתיקה הרפואית לגבי מי צריך לקבל טיפול ובאיזה מחיר? האם מוסרי שמחבל יקבל טיפול לפני נפגע בפיגוע? הרופא הערבי שבוחר לטפל במחבל בעוד מנגד עומד רופא המתנגד לכך גורמים לנו לתהות עד כמה השיקולים של הרופאים נקיים ממניעים אישיים. כמו כן הסרט מביא למרכז את האלימות והגזענות הגוברת בחברה הישראלית שבשלב מסוים בסרט מנסה לקחת את החוק לידיים - מדובר בנושא מורכב ומאוד עדין בחברה שלנו ותדמור עוסק בו באומץ רב ומטפל בו בצורה נפלאה.

מרכז הסרט

אך בעיניי מרכז הסרט הוא דווקא הסיפור האישי של שני השוטרים שלא אוכל להרחיב עליו כאן בכדי לא להרוס את הסרט למי שטרם צפה. רק אגיד שתדמור מקבל החלטות תסריטאות כואבות וקשות, אך נכונות ויוצר סיפור מעניין ויחד עם העיצוב האומנותי המרשים עליו אחראי יואל הרצברג, הצילום הייחודי, הפסקול הקשה, שכמותו כמעט ולא רואים בקולנוע הישראלי וכמובן השחקנים הראשיים: רועי אסף, שמוכיח שהוא אחד השחקנים הישראלים הטובים ביותר כיום וזכייתו בפרס אופיר מוצדקת וכמובן דביר בנדק המצוין כרגיל יוצרים סרט מורכב, מעניין וחשוב. גם שאר הקאסט (קרן ברגר ומשה אשכנזי בולטים במיוחד בתפקידים המשניים) עושים עבודתם כראוי ועוזרים ללטש את הסרט עוד יותר.

הרבה פעמים בסרט נראה שהסיפור נבלע לתוך המסרים ומאבד כיוון. כך למשל- סיפור השחיתות, שמלווה את הסרט כמעט לכל אורכו, לא מקבל סיום מספק וחבל.

פתיח

"ארץ פצועה" הוא לא סרט מושלם, הוא שאפתני מאוד ולעיתים ריבוי הנושאים בהם הוא נוגע פוגעת בו, אך למרות זאת ברובו הוא עובד ומעלה נושאים חשובים על הפרק. לא מדובר בסרט שאפשר להגדיר כמהנה שכן הנושאים שהוא עוסק בהם הם נושאים כואבים וקשים אך מדובר בסרט חשוב ומרתק שעשוי מצוין ומעלה שאלות קשות על החברה הישראלית ובפצעים שלה שכמו שהסרט מראה, הופכים לבסוף לצלקות.

*** וחצי כוכבים

"ארץ פצועה" מ11.2 בבתי הקולנוע

לעוד ביקורות קולנוע:

"קרול": עיצוב מרהיב, רגש דל

"ספוטלייט": מאמר חשוב בצורת קולנוע