במלאת שנה למותו: המחווה המרגשת של בתו של השחקן המנוח רובין וויליאמס לאביה

חלפה לה מעט יותר משנה מאז שהשחקן והקומיקאי הענק, רובין וויליאמס ,הלך לעולמו ב 11/08/2014, לאחר שנאבק מאבק ממושך בדכאון ובשלבים מתקדמים של מחלת הפרקינסון.

לזכרו של אביה, בתו זלדה פרסמה תמונה בחשבון האינסטגרם שלה, ובה מצולם אור הירח כפי שהוא משתקף מעל מימי אגם. מתחתיו היא חלקה כמה מילים מרגשות על המאבק היום יומי בדכאון.

Moonrise on the lake ? I spent this night shivering and laughing under a clear, cold sky full of stars with people I love just to witness something beautiful. We mooned the moon and laughed ourselves hoarse, and I'm so incredibly grateful for every silly second. I came to a realization this year that I feel compelled to share here, for whomsoever may need it: Avoiding fear, sadness or anger is not the same thing as being happy. I live my sadness every day, but I don't resent it anymore. Instead, I do it now so that the wonderful moments of joy I do find are not in order to forget, but to inhabit and enjoy for their own sake. It's not easy. In fact, I'd say it takes much more effort to consciously do than it does to just stay sad, but with all my heart, I cannot tell you how worth it it is. And for those suffering from depression, I know how dark and endless that tunnel can feel, but if happiness seems impossible to find, please hold on to the possibility of hope, faint though it may be. Because I promise you, there're enough nights under the same yellow moon for all of us to share, no matter how or when you find your way there.

A photo posted by Zelda Williams (@zeldawilliams) on Sep 5, 2015 at 12:13pm PDT

"הירח זורח מעל האגם. ביליתי את הלילה הזה כשאני רועדת וצוחקת , מתחת לשמיים הקרים מלאי הכוכבים, מוקפת באנשים שאני אוהבת - רק כדי שאוכל לחזות במשהו יפה. עשינו מוניניג(חשפנו ישבן) לירח (באנגלית : מון) וצחקנו עד שהפכנו צרודים. אני אסירת תודה לכל שנייה טיפשית.

למי שסובל מדכאון: אני יודעת עד כמה אפלה ואינסופית ה"מנהרה" הזו מרגישה, אבל אם יש בכם עדין שבב של תקווה לאושר- איחזו בו חזק. אני מבטיחה לכם שיהיו מספיק לילות מאושרים תחת אור הירח שיספיקו לכולנו, לא משנה איך ומתי תמצאו את דרכם לשם".

זלדה ווליאמס כבר דיברה בעברה על החשיבות בדיאלוג פתוח בין מי שלוקה בדיכאון וסביבתו, בעקבות נסיונה האישי עם מותו בטרם עת של אביה. בראיון לתוכנית הבוקר האמריקאית  "TODAY" היא השכילה לסכם זאת במשפט אחד מרגש: " אנשים מתחילים לדבר סוף סוף על מחלות שלא תמיד גלויות ונראות: אם אתם מרגישים עצוב, אל תשמרו את זה בפנים - שתפו את זה עם אנשים אחרים".