"יונה": לא רק שיגעון ו-LSD
יונה וולך הייתה במוסד פסיכיאטרי, התנסתה ב-LSD והייתה פרועה מינית אבל היא גם הייתה משוררת חד פעמית ואת זה באופן מוזר, הסרט מפספס • מיכל קליינברג, ביקורת
אתחיל מהסוף: כשנגמרה ההקרנה של "יונה" בפסטיבל הסרטים בחיפה, עלו יוצרי הסרט למחיאות כפיים וקצת דיבורים. דיטה גרי, שכתבה יחד עם ניר ברגמן את התסריט, אמרה שהרבה אנשים פנו אליה בעקבות הסרט וסיפרו לה על "יונה שלהם". כי לכל אחד, או יותר נכון - לכל מי שמכיר את יונה וולך, יש את היונה שלו. לכן אתחיל בוידוי הוגן ואומר שיונה בסרט של ברגמן לא הייתה היונה שלי.
יונה וולך עברה המון בחייה הקצרים, היא הצליחה לבקוע את הביצה הקשה של השירה בארץ, שהייתה בשליטת גברים בלבד, וחדרה אליה בביטחון מלא במקומה שם, היא פרסמה שישה ספרי שירה, היא אשפזה את עצמה מרצון בבית חולים פסיכיאטרי, היא הייתה מבין הראשונים בארץ להתנסות ב LSD, מה שנחשב אז לתרופה נפשית ניסיונית, היא הייתה במערכות יחסים אינטנסיביות ומגוונות והיא חלתה בגיל 37 בסרטן השד ונלחמה בו בגבורה עד שנפטרה בגיל 41. הסרט "יונה" של ניר ברגמן, בוחר להציג כמעט רק את וולך של המוסד הפסיכיאטרי הסגור ופחות את יונה האישה, המילים והאגדה.
רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10
וולך הייתה המאלף של אריה השיגעון ולא ההיפך. לא השיגעון שלח אותה אל המוסד בעל כורחה אלא היא שלחה את השיגעון, בליווי עצמה, אל המוסד
הבעיה היא שליונה של הסרט אין את האומץ והביטחון המלא להציג את עצמה ולשאת את עצמה בעולם ככפי שוולך הציגה את עצמה: כבוראת כל המילים
בסופו של דבר הסרט "יונה" הוא על האישה, ומי שלא מכיר אותה יהנה מהסרט, אבל מי שכן מכיר אותה יבין את מה שיונה וולך אמרה תמיד: "אני זה המילים והמילים זה אני", והסרט עושה את הטעות של להפריד בין השתיים.
הסרט לא נותן לנו את יונה וולך המשוררת הגדולה, הבלתי ניתנת לריסון, וזאת כנראה צריכה להיות נקודת המוצא של הצופה: כאן לא תפגשו את וולך ההירואית, אנחנו נציג לכם את יונה הפצועה, הנידונה לשיגעון. הזווית שבה הסרט מציע להתבונן על יונה מראה שגם לאנשים גדולים יש חולשות ומשברים אבל את זה כולנו כבר יודעים, לא? וכך לאורך כל הסרט נותר צימאון עז לשטף המרווה של המילים והדימויים של וולך, והרי מי עוד יתאר באוזנינו מישהי כמו סיסיליה שעוברת "בחלקות הורודות, דולפת פעמונים כחולים"?
בסופו של דבר הסרט "יונה" הוא על יונה האישה, ומי שלא מכיר את יונה המשוררת יהנה מהסרט, אבל מי שכן מכיר אותה ויש לו "יונה משלו", יבין את מה שיונה וולך אמרה תמיד: "אני זה המילים והמילים זה אני", והטעות של הסרט היא שהוא מפריד בין השתיים.