"לפני השינה"- לא מומלץ, גם לא לפני האוכל • ביקורת סרט

הסרט מספר על כריסטין, אישה בשנות ה-40 שלה (ניקול קידמן), אשר בכל בוקר כשהיא מתעוררת הזיכרון שלה נמחק והיא צריכה לגלות מחדש מי היא, מאיפה היא באה ומיהו הגבר השוכב לצידה במיטה, (קולין פירת', דווקא לא כזה נורא).

את הסרט כתב וביים רואן ג'ופה כעיבוד לספרו המצליח של ס. ג'. ווטסון מ-2011, שהיה מעין מותחן היצ'קוקי קלאסי. עד כאן טוב ויפה, האמנז'יה היומיומית יכלה לספק כר פורה לשאלות פילוסופיות ומוסריות - האם אני מחוייבת לגבר הזה כי רק כי הוא הוגדר כ'בעלי' מתישהו, למרות שלי אישית אין שום רגש או סנטימנטים כלפיו? האם החוויה המחודשת כל יום של העולם היא דבר חיובי ומרגש או קשה ומתסכל? האם אישיות היא דבר מולד או לחלוטין נרכש? אבל כל השאלות האלו לא עולות. מה שכן עולה זה הדחף האובססיבי של כריסטין לגלות מי היא באמת ולחשוד בכולם בדיוק באותה הקלות בה היא ממהרת לבטוח.

העלילה של "לפני השינה" היא כמו תחרה - הרבה חורים, מעט בד

אני לא יכולה לספור את הדקות בהם נאלצתי לעצום עיניים, רק בשביל לחסוך מעצמי את ההאבסה האינסופית של הדם והצרחות שהלמו על עיניי מהמסך הגדול. לצידי היו כמה בנות נוער שלא הפסיקו לצעוק בתחינה אל עבר המסך: "די כבר!" מה שבעצם גם אני צעקתי חזק מאוד, אבל בלב, כי אני כבר לא נוער ואני צריכה להתנהג כמו ליידי. לסיכום - "לפני השינה": לא לראות לפני השינה, לא לפני דייט ולא לפני שבדקתם שאין שום סרט אחר לראות.