חנה לסלאו מחפשת אהבה

הסרט "מועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" בבימויו של גלעד אמיליו שנקר מאחד את הדיוות של עולם המשחק הישראלי על סט צילומים עמוס אסטרוגן: ליא קניג, קרן מור, חנה לסלאו ואניה בוקשטיין. "יש פה מלא טסטוסטרון", אומרת בוקשטיין. "אצלי אין הרבה אסטרוגנים כי הפסקתי לבייץ", מבהירה לסלאו.

במרכז העלילה נמצא מועדון סודי של נשים שבורות לב שמטרתן היא לנקום במין הגברי. "אנחנו פתייניות של גברים במועדון המסתורי והאקסלוסיבי הזה", מסבירה לסלאו. "אלה נשים שעברו התעללות, כלומר נשים פגועות, נשים שכבר לא מאמינות באהבה. המנטרה היא שאהבה היא מילה אחת, שלוש הברות, שני אדיוטים ולב אחד שבור".

אחוות הנשים שמורגשת על הסט נשארת מחוץ לסרט. "אני חושבת שאם היו מראים אחווה נשית נעימה, אולי זה היה פחות מעניין", מסבירה מור.

הנשים בסיפור החליטו לוותר על הסיכוי לאהבה ולהתנתק מהמין הגברי. לסלאו יכולה להזדהות עם זה בקלות. "אני כבר 15 שנה לבד", היא אומרת. ללסלאו אין בעיה לדבר בפתיחות, שכבר הפכה לסימן היכר שלה, על רומנטיקה של אחרי גיל 60: "בגיל הזה אני כבר לא צריכה לעשות פשרות, אני לא צריכה מפרנס ואני גם לא צריכה אדם עם גנים טובים, כי אני כבר לא מבייצת, כמו שאמרתי קודם. הטריק לזוגיות טובה בגיל הזה הוא חדרי שינה נפרדים, אמבטיות נפרדות, בתים נפרדים, ארצות נפרדות, חשבון בנק נפרד". למרות מערכות היחסים הכושלות והפומביות שלה, לסלאו, בדיוק כמו הדמות שלה בסרט, עדיין מחפשת אהבה: "אני רוצה פרטנר טוב, פרטנר לבילויים. זו הצעה: לא לפחד, אין לחשוש ממני, אני פשוש, באמת".