300: קריסת האימפריה

עם אקשן מהדהד מקיר לקיר, שוטים מטורפים ושחקנית חיזוק מהפנטת, לסרט ההמשך של להיט האקשן התקופתי "300" היה את כל הפוטנציאל להפוך לסיקוול ראוי. אז למה התוצאה מרגישה כמו קליפ ארוך ומפוהק?

בשנת 2006 עלה למסכים סרטו המרהיב של ז'ק סניידר "300", עיבוד לרומן הגראפי של אמן הקומיקס הנודע פרנק מילר ("עיר החטאים") על חיילים ספרטניים אמיצים היוצאים להדוף מתקפה של פולשים פרסיים אכזריים. הסרט הפך במהרה לאירוע קולנועי מאסט סי בזכות סגנון הצילום הייחודי שהעניק סניידר לסרט. למרות שמדובר היה בסרט אקשן תקופתי, סניידר לא ניסה ללכוד את רוח התקופה ההיסטורית או להעניק לצופיו חוויה ריאליסטית אשר תפתח להם צוהר אל העולם הקדום כפי שניסו לעשות סרטי אקשן תקופתיים דוגמת "גלדיאטור" או "טרויה". סניידר ביקש להבדיל עצמו מסרטים אלו ולקרב את יצירתו הקולנועית אל המקור עליו היא מבוססת - הרומן הגראפי. האסטרטגיה הקולנועית של סניידר הייתה למצוא סגנון ויזואלי אשר יקרב את צופיו כמה שרק ניתן אל תוך הדינמיות המתפרצת, אל הצבעוניות המהפנטת ובעיקר אל הפנטזיה המסוגננת שזלגה מבעד לעמודי הקומיקס ולגרום לסגנון זה להשתלט על המסך. סניידר עשה את מה שיוצרי קולנוע רבים שעיבדו חוברות קומיקס למסך הגדול אולי חלמו לעשות אך מעולם לא באמת הצליחו ליישם באופן מספק - להפיח חיים בפריים הקומיקסי תוך שמירה מוחלטת על מאפייניו הסגנוניים. התוצאה הייתה מרהיבה כאשר כל קשת האלמנטים הוויזואליים באו לביטוי, מתנועות מצלמה בלתי אפשריות, דרך שינויי מהירויות שהכו בנו בהפתעה תוך כדי תנועה, זוויות צילום ייחודיות, צבעים שנבחרו בקפידה והעניקו לסרט אווירה פנטסטית- אגדתית ועד פסקול שלא ניסה ללכוד את רוח התקופה אלא בעיקר את רוח הסיפור.

לאור הצלחת הסרט והסגנון הוויזואלי הייחודי שהפך לסימן ההיכר של סניידר, סרט המשך היה רק עניין של זמן. כעת, 8 שנים מאוחר יותר, "300" חוזר למסך עם סניידר כתסריטאי ומפיק בלבד (בימוי "איש הפלדה" והמשכו המתגבש לא אפשרו לו למצוא זמן לביים את ההמשכון הזה) כאשר מחליף אותו בפיקוד במאי הפרסומות (והישראלי לשעבר) נועם מורו שמאחוריו הקומדיה הקולנועית הנשכחת "אנשים חכמים" (2008). אחת הבעיות המרכזית של "300: עליית האימפריה" היא התזמון. 8 שנים הם זמן קולנועי רב ומאז "300" הסגנון שהציב סניידר, ובעיקר קטעי האקשן מרובי הסלואו מוושן, כבר מוחזרו אינספור פעמים. כך שסרט ההמשך המשחזר את סגנונו הוויזואלי המקורי, ולמרות שהוא מתהדר בלא מעט שוטים מדהימים, אינו מביא הפעם את הבשורה והחזון הטרי שהזניקו את קודמו למעמד של אירוע קולנועי.

שאריות עלילה מהסרט הראשון

"300: עליית האימפריה" מתחיל ברגע בו הסתיים הסרט הקודם, אך הפעם הוא מגולל בפנינו צד אחר של המאבק כנגד הפלישה הפרסית, את מלחמתם של בני אתונה בתוקפים בראשותו של קסרקס (רודריגו סנטורו המרשים), המרושע הענק עתיר השרשראות בו נלחם בסיבוב הקודם המלך הספרטני ליאונידס (ג'רארד באטלר). העלילה הפעם קופצת לעבר על מנת לגולל בפנינו את הדרך שבא הפך קסרקס למרושע שהינו. משם היא חוזרת להווה של "300" ואף דוהרת קדימה ומחזירה למסך את המלכה גורגו (לינה הדי), אלמנתו של ליאונידס המחפשת נקמה. התסריט מפגיש אותנו עם דמויות חדשות ההופכות במהרה למרכזיות לעלילה בהן גנרל יווני בשם תמיסטוקלס (סליבן סטייפלטן מהסדרה "מכת המחץ" והסרט "יחידת גנגסטרים") ולוחמת חזקה ומהפנטת בשם אתרמיסה (אווה גרין המדהימה מ"החולמים" ו"קאזינו רויאל"), שותפתו של קסרקס ההופכת ליריבתו המושבעת של תמיסטוקלס.

מבלי להיכנס לכל נפתולי העלילה, נאמר רק שהתסריט הפעם די מקרטע ומתקשה לספק סיפור מרתק ומעורר השראה כפי שעשה קודמו. חלק מהאירועים מתרחשים במקביל לאירועי הסרט המקורי, רעיון מבריק כשלעצמו, אך האירועים הללו הם הרבה פחות מסעירים ודרמטיים ובעיקר חסרים בהם הקונפליקטים האנושיים מולם התמודדו גיבורי הסרט המקורי, כך שהפעם ישנה הרגשה שאנו צופים בשאריות עלילה שנותרו לכותבים מהסיבוב הקודם ונשלפו לצורך העניין מתוך שוליי מחברת הרעיונות. יתרה מכך, הפעם ישנה אף הרגשה כללית שהשוטים המהממים באים לכפר על חוסר תפקוד תסריטאי, מה שהופך במהרה את העסק למעין קליפ סופר מושקע וארוך להחריד.

נקודה בעייתית נוספת נעוצה בעובדה שכמעט כל סצנות האקשן הראוותניות מרובות הניצבים די חוזרות על עצמן ומתקשות לבדל עצמן אחת מהשנייה וליצור סוג של עליית מדרגה באירועים. אמנם יש לא מעט שוטים ארוכים ומורכבים שנראים נהדר, אך הם אינם מצליחים לטעון עצמם במתח או לייצר איזושהי הזדהות עם הגיבורים כך שהצפייה בסרט הופכת במהרה לבהייה סתמית.

מה שכן עובד לטובת הסרט ומעורר אותו לחיים הוא ליהוקה של אווה גרין לתפקיד הנשי הראשי בתור ארתמיסיה. היא הדמות המגניבה ביותר בסרט ולחלוטין האפקט הוויזואלי המוצלח ביותר שהסרט מצליח לייצר. כל מבט שלה מהפנט וכל תנועה שלה ממגנטת, היא מעין לוחמת סלש מאהבת סלש מכשפה אשר תרצו ליפול בקסמיה ואולי הסיבה היחידה סלש העיקרית לראות את "300: עליית האימפריה" שבלעדיה היה נותר המשכון חיוור, מפוהק ומיותר.