"נון-סטופ": ושמישהו ינסה לעצור אותו

מותחן השחקים של ליאם ניסן, "נון-סטופ", מספק לא מעט רגעים של מתח גבוה לצד סצנות נטולות הגיון. התוצאה היא מותחן טיסה שעף בין מרתק למקרטע וסובל מלא מעט כיסי אוויר מעצבנים.

ביל מארקס (ליאם ניסן) הוא שוטר לשעבר העובד בתור איש אבטחה סמוי של חברות תעופה המלווה טיסות נוסעים ושומר על ביטחונם. אך מסתבר שמארקס הוא לא בדיוק בחור עם שתי רגליים יציבות על הקרקע. הוא אלכוהוליסט, הוא סובל מחרדות המראה בטיסות והוא סוחב איתו טראומה משפחתית ממנה הוא מתקשה להשתחרר.

כשהוא עולה על טיסה טרנס-אטלנטית ללונדון, הודעות אס-אמ-אס אנונימיות ומאיימות מתחילות להתקבל אצלו בנייד עם דרישה מפורשת שסכום של 150 מיליון דולר יועבר לחשבון בנק מסוים, אחרת בכל 20 דקות אחד הנוסעים ימות. החשד המידי הוא שהן נשלחות אליו מאחד הנוסעים.

מארקס לוקח את האיום ברצינות ומנסה לאתר את הנוסע המסתורי והמאיים מבין נוסעי הטיסה, אך מתברר שמדובר במשימה לא פשוטה כלל וכלל. בעוד השעון מתקתק לאחור ואחד הנוסעים אכן מוצא את מותו - ועוד בידיו של מארקס, עולה השאלה האם מישהו באמת מתעתע באיש האבטחה המסכן או שיתכן והכול פרי מוחו הקודח והמתייסר.

בעוד שפיותו של מארקס עומדת בספק, חקירתו את האירועים הופכת אלימה והיסטרית. מאותו רגע אופן פעילותו והתנהלותו גורמים לצוות הטיסה לחשוד שהוא מהווה איום על שלום הטיסה והנוסעים, מה שגורם לרשויות הטיס והממשל לראות במארקס כאחראי לסיטואציה. כשמתגלה בהמשך שחשבון הבנק אליו מיועד סכום הכופר לעבור רשום על שמו של מארקס, כולם כבר בטוחים שהוא עומד מאחורי האירוע. אז האם מארקס הוא אכן החוטף המסתורי של הטיסה הטרנס-אטלנטית או שיש מי שמנסים להציגו כך לשם מטרה נסתרת וזדונית?

נחיתה קשה

מבלי לעשות ספוילר לגבי שאר התפתחויות העלילה, ההפתעות והמפנים הדרמטיים הרבים שהסרט הקלסטרופובי הזה מכיל, נאמר רק שמדובר במותחן טיסה פרנואידי-היסטרי שמצליח כבר מהפתיחה לייצר מתח רב לפחות לאורך שני שליש מהסרט ולהיבנות כמעין תעלומה אגטה כריסטית מודרנית בה כל נוסע הוא בחזקת חשוד אפשרי.

אך הרעיון המבריק שהוא מציע חוטף לא מעט מכות בכנף, מתרסק בחלקו האחרון הקושר את כל החוטים ומנחית את העלילה באופן שרחוק מלהשביע או להישמע אפילו חצי הגיוני, וחבל. מה שעובד בסרט בצורה אפקטיבית למדי הוא הצילום המסוגנן ומלאכת הבימוי ההיצ'קוקיאנית המצליחה להקנות לסרט אף רגעים של מותחן פסיכולוגי ולבטא היטב את תחושת הקלסטרופוביה והפרנויה בה מצויה הדמות הראשית. אלמנטים אלה בהחלט באים לביטוי באופן קולנועי מעניין ומרתק.

אל טיסת האימים של ליאם ניסן מצטרפות ג'וליאן מור המצוינת שכבר כיכבה לצדו בעבר במותחן "קלואי" (אשר לא זכה להפצה קולנועית בארץ), מישל דוקרי המוכשרת (כוכבת סדרת הטלוויזיה "אחוזת דאונטון") ולופיטה ניונגו המהפנטת מהדרמה המדוברת "12 שנים של עבדות".

ליאם ניסן, שהפך בשנים האחרונות לכוכב אקשן אפקטיבי למדי בזכות משחקו בסרטי "חטופה", "שטח פראי" ו"צוות לעניין", משתף כאן פעולה בשנית עם במאי האקשן-אימה הספרדי המוכשר חאומה קולט-סרה ("בית השעווה" ו"יתומה" המפתיע), שהיה אחראי גם למותחן פעולה פסיכולוגי היסטרי נוסף בכיכובו, "זהות לא ידועה". ניכר שניסן כבר מרגיש בטוח למדי בתפקיד גיבור סרטי פעולה, והכנות והפגיעות שהוא מעניק לדמויותיו עוברות היטב והופכת אותו לגיבור אקשן אנושי שקל מאוד להזדהות עמו, גם בגובה של 30 אלף רגל.

הבעיה המרכזית של "נון-סטופ" נעוצה בתסריט המקרטע המתקשה להביא את הרעיון המצוין רווי הפוטנציאל שבו לכדי פתרון מספק. וכך, למרות משחק מצוין של ניסן ושותפיו, בימוי קולח ועבודת צילום מרשימה, הסרט במהרה מאבד גובה וצונח אל תוך ענן כבד של חוסר אמינות משווע המותיר לא מעט חורים בעלילה בגודל של גבינת בי מובי שוויצרית.

מצד שני, אם מסתכלים על הסרט כעל עוד אחד מאותם מותחני שחקים - תת הז'אנר התעופתי של סרטי המתח, אז מגלים שבעיית המערכה השלישית של התסריט אפיינה לא מעט סרטים מהסוג זה, דוגמת "הטיסה", מותחן ההיעלמות המסתורית תוך כדי טיסה בכיכובה של ג'ודי פוסטר שפתרונו היה רחוק מלהשביע, או "טיסת לילה", מותחן ההתנקשות הקונספירטיבי בכיכובה של רייצ'ל מקאדמס ששינה סגנון לקראת סופו והפך אותו למעין שני סרטים בכרטיס אחד. אם אהבתם את הסרטים הללו למרות התפניות הבלתי אפשריות שהם כללו, אז יש מצב שגם "נון-סטופ" יספק אתכם. אך אם אתם מצפים שהוא יעפיל לשחקים המרתקים של סרטי הטיסה "החלטה גורלית", מותחן החטיפה המרתק עם קורט ראסל, או אפילו "איר פורס 1" הסוחף בכיכובו של האריסון פורד, אז הניחו את הציפיות שלכם בצ'ק אין.