"3 ימים להרוג": אקשן עייף, מבולבל ומביך

בסרט "3 ימים להרוג", שאמור לקמבק ואף למתג אותו מחדש כגיבור אקשן תואם ליאם ניסן, קווין קוסטנר נראה שזוף, עמוס זיפים וכמעט בעל אותה מלתחה שאפיינה את דמותו הרומנטית בסרט הפעולה המרתק מהניינטיז "נקמה", עד לרמת הצעיף. אך במקום סרט אקשן יעיל עם סיפור סוחף, כפי שקיבלנו מקוסטנר בעבר, הקאמבק שלו בתור גיבור אקשן מבית היוצר של לוק בסון, מלך סרטי האקשן האירופאיים דוגמת "המשלח" ו"חטופה", הוא פספוס מבאס שאינו מממש את הפוטנציאל הגלום בו, וחבל.

קווין קוסטנר היה אחד מכוכבי האקשן השווים של הניינטיז. לאחר שכבש את המסך בדרמת האקשן "הבלתי משוחדים" בסוף שנות ה-80, הוא הצטיין בתור שומר הראש הקשוח של וויטני יוסטון בלהיט האקשן הרומנטי "שומר הראש", שימש כרובין הוד לא רע בכלל ב"נסיך הגנבים", הרשים בתור השריף המיתולוגי באפוס המערבוני "ווייט ארפ" ואף הציל את "עולם המים"- אחד מסרטי האקשן הגדולים והמרשימים שידעה הוליווד - מטביעה מוחלטת. כעת, שני עשורים מאוחר יותר, ב"3 ימים להרוג" אין שום דבר שיצליח להציל אותו מדרמת האקשן החובבנית אליה נקלע, ואשר שוקעת במהירות אל מצולות מגרש הגרוטאות של סרטי הפעולה הנוסחתיים ומבזבזת את מה שהיה יכול להיות קאמבק ראוי.

קוסטנר משחק הפעם את אית'ן רנר, מחסל מזדקן בשורות ה-CIA, אשר עבודתו הרסה את נישואיו וניתקה כמעט כליל את הקשר שלו עם בתו. בתום קרב יריות בו הוא רודף אחר סוחר נשק חמקמק ורצחני בשם "הלבקן", הוא כושל במשימתו כיוון שגופו כבר לא עומד בעומס. בדיקה רפואית מגלה שהוא חולה במחלה סופנית ושנותרו לו חודשים ספורים בלבד לחיות.

קאט לפריז, עיר האורות הנוצצים ומקום מגוריהן של אשתו לשעבר ובתו, אשר אינן שמחות לראותו צונח לפתע אל תוך חייהן. בעוד אית'ן מנסה לחדש את הקשר עמן ולפצות על הזמן שאבד ועל חוסר תפקודו כאב ובעל, הוא מקבל הצעה מפתיעה מסוכנת CIA פאם פאטלית בשם ויוי (אמבר הרד): בתמורה לאיתורם וחיסולם של "הלבקן" ושותפו המסתורי העונה לכינוי "הזאב" בתוך שלושה ימי עסקים בלבד, מבטיחה ויוי לספק לאית'ן תרופה ניסיונית אשר תאריך את חייו. אית'ן מחליט ללכת על המשימה, והחלטה זו מובילה לעלילת יחסי אב-בת בנאלית ומשמימה המשתלטת על הסרט והופכת את סצנות האקשן השגרתיות והמרדפים הממוחזרים ברחבי פריז לשחקן משנה.

מה השתבש בנוסחה של לוק בסון

"3 ימים להרוג" מנסה למחזר את הנוסחה שהוכיחה את עצמה ב"חטופה", אך הפעם התסריט כה מסורבל ומבולבל עד שהוא מתקשה אפילו להחליט אם הוא סרט פעולה, קומדיית פשע אבסורדית או דרמה משפחתית קלישאתית. במקרה הנ"ל כל התשובות נכונות והטון הלא אחיד של הסרט הופך די מהר את העסק למייגע. הבימוי של מק-ג'י, האחראי ליצירות אקשן הזויות עד סתמיות כמו "המלאכיות של צ'רלי" ו"שליחות קטלנית: התעוררות", נע בין מביך לילדותי להחריד. מעבר לכך, קשה להבין את מניעיהם של הדמויות בסרט - מי נגד מי ולמה בדיוק? מאחר והסרט מתקשה לספר סיפור אקשן קוהרנטי ומותח, כפי שהוא אמור לעשות, הוא זונח את עלילת החיסולים לטובת דרמה משפחתית מזויפת, הגובלת במשחק רע. הבעיה המרכזית של הסרט היא כמות הסצנות נטולות ההיגיון שהוא מספק, שמדגדגת את המקסימום. סצנות אלה מוציאות ממנו כל גרם של אמינות ומייצרות לא מעט רגעים מגוחכים המעוררים צחוקים לא מכוונים. בקיצור, אם חשבתם ש"חטופה 2" המאולץ והדי מגוחך היה גרוע, אז בהשוואה ל"3 ימים להרוג" מדובר היה ביצירת מופת.

לוק בסון, שאף הוא תוצר של סרטי האקשן מהניינטיז, "ניקיטה" ו"לאון", עלה בעשור האחרון על נוסחה מנצחת. מאז שנת אלפיים, אז הקים את חברת ההפקות האירופאית העצמאית "יורופה-קורפ", הוא מנפק בתדירות גבוה, מדי שנה, סרטי אקשן בינלאומיים שזוכים להצלחה רבה. על רובם הוא חתום כמפיק, תסריטאי והוגה הסיפור המקורי, ולמרות שהוא אינו לוקח חלק במלאכת הבימוי של סרטי האקשן הנוסחתיים הללו, טביעת האצבע האישית שלו ניכרת היטב בלוק ובקצב הדינמי של המוצר הסופי. הסרטים, ברובם, דוברי אנגלית, כוללים כוכבים בינלאומיים ומצולמים לרוב על רקע נופי פריז המהממת ההופכת לזירת התגוששות מדממת בין סוכנים חשאיים למחסלים מסתוריים לסוחרי נשק, מרגלים, חוטפים, שודדים ומה לא.

אך במקרה של "3 ימים להרוג" משהו השתבש בנוסחה המנצחת של בסון והתוצאה היא סרט פעולה עייף, מבולבל ובעיקר מביך. בקיצור, אם יש לכם שעתיים לחסל, "3 ימים להרוג" הוא לא הסרט שתרצו להתאבד עליו בתור לקופה.