הסרטים שעשו את בראד פיט
כוכב הקולנוע המסוקס חגג השבוע חמישה עשורים וזאת סיבה מספיק טובה להיזכר בסרטים הטובים יותר (ופחות) שהביאו אותו עד הלום
תתפלאו, אבל בראד פיט, השחקן שנודע בשל גופו ופניו המושלמות לא פחות מאשר בשל קריירת המשחק המשגשגת שלו, לא תמיד היה שחקן מצליח שיכול לברור תסריטים בפינצטה. בעברו הוא התבזה כמו כולם בעבודות משפילות כמו הסעת חשפניות למסיבות והובלה של מקררים. לרגל יום ההולדת ה-50 שלו בואו נכיר קצת יותר טוב את האיש ואת פועלו.
בראד נולד ב-1963 באוקולוהמה. הוא גדל במיזורי שם עשה תואר בעיתונאות, אך פרש 2 נקודות לפני שהצליח לסים אותו לטובת מעבר לקליפורניה. אחרי שהתנסה שם בג'ובים מחמיאים יותר ופחות הוא החל את קריירת המשחק שלו בטלוויזיה באופרת הסבון "דאלאס". למסך הגדול הגיע לאחר שלוהק לתפקיד משנה ב"תלמה ולואיז" ומשם הכל כבר הסיטוריה.
לאורך השנים הוא הוכיח את עצמו כשחקן מגוון ועשה תפקידים בכל ז'אנר אפשרי כמו דיבוב לסרט האנימציה ב"מגה מוח", שלל תפקידים קומיים כמו "חברים", תפקידים דרמטיים ב"בבל", מותחנים כמו "7 חטאים" ואפילו סרטי אקשן כמו "טרויה" ו"מר וגברת סמית'". אז הצטרפו אלינו לטיול קצר בשביל הזכרונות לסרטים שעשו אותו המגה כוכב שהוא היום.
ראיון עם הערפד
בשנת 1791 לואיס, בעליו של מטע, מאבד את אשתו בזמן לידת בנם, מה שמוביל אותו לאורח חיים הרסני של שתיית אלכוהול והתבזות עצמית. לילה אחד הוא פוגש בערפד בודד בשם לסטאט שמציע לו מוות או חיי נצח ווהופך אותו לערפד. לואיס, המלא בתיעוב עצמי למפלצת שהפך להיות, מסרב להרוג בני אדם כדי להרוות את צמאונו לדם. בדיוק כשהוא עומד לעזוב את לסטאט, הלה הופך ילדה יתומה יפהפיה בשם קלאודיה (קירסטין דאנסט) לערפד וכך לואיס, הצמא לגלם דמות אב, משתכנע להשאר עמו.
רבות דובר על סרט הערפדים בכיכובם של טום קרוז (לסטאט) בשיער בלונדיני ארוך ולא מחמיא ופיט (לואיס). מוטיבים הומוסקסואליים חוזרים בו לא אחת, והוא מעלה שאלות מוסריות אכזריות כגון הפיכתה של היתומה לערפדית, שמשרתת את מטרת שני הערפדים הבוגרים, אך מונעת ממנה את האפשרות להתבגר מינית שהיא כה חושקת בה.אחד מתפקידי המופת של פיט
לפגוש את ג'ו בלאק
הסכם מוזר נחתם בין שני גברים, ביל פריש (אנותני הופקינס) וג'ו בלאק (בראד פיט). פריש הוא איל מדיה עשיר שבלאק, המוות בגוף אנושי, בא לקחת את אל העולם הבא. כאשר הוא פוגש בבתו היפהפיה של פריש ומתאהב בה, הוא דוחה מעט את תכניתו בתמורה לכך שביל יכניס אותו לחייו וילמד אותו קים אנושי מהו.
ביום הולדתו ה-65 מנסה פריש להוכיח לבלאק בפעם האחרונה את משמעותה של אהבת אמת. בלאק, שכבר נמצא בעיצומו של רומן עם בתו של ביל, זומם לקחת אותה איתו, אך מבין במסיבה שהוא אוהב יותר מדי בכדי לעשות זאת ומשאיר אותה בעולם החיים. פריש, לעומתה, לא מצליח עוד להתחמק מן המוות ועוזב את המסיבה, עולמנו, עם בלאק.
תפקיד המוות די הולם את פיט שמצליח לשלב פה בין הרוע שתפקיד זה צריך ובין הרגישות והחמלה שיש להפגין כלפי בני האדם שיודעים שמדובר ברגעיהם האחרונים. יופיו משרת גם כן את מטרותיו כלפי בתו של איל המדיה הגוסס. סרט מרגש ומעורר תהיות עמוקות לגבי משמעותם של החיים.
רוחות של תשוקה
קולנול וייליאם וודלו (אנתוני הופקינס), שמשוחרר מן הצבא כשכולו מלא רגשות טינה ובוז כלפיו וכלפי הממשל האמריקני, מחליט לקחת את שלושת בניו ולגדל אותם בהרי הרוקי שבמנטנה, הרחק מחייו הישנים כאיש צבא. בין שלושת האחים קשר בלתי ניתן לשבירה, עד שהצעיר שבהם, סמואל, חוזר מן האוניברסיטה עם ארוסתו הטרייה, סוזאנה.
הצעירה המושכת גורמת לקרע בין האחים כאשר המבוגר שבהם, אלפרד, מוצא את עצמו מתאהב בה ומגלה לדאבונו שהיא הולכת ומפתחת רגשות לוהטים כלפי האח השלישי ויקיר אביהם, טריסטן (בראד פיט).
העלילה מסתבכת עוד כשהשלושה מחליטים להצטרף לחזית באירופה של מלחמת העולם הראשונה, זאת למרות התנגדותו הנחרצת של אביהם לכך.
מדובר בסרט תקופתי יפהפה שמעלה שאלות בנושאים כמו נאמנות משפחתית מול הליכה אחרי הלב. שוב, נעשה פה שימוש לא מועט בנתוניו הפיזיים המרשימים של פיט, שמתואר כפראי ובלתי ניתן לריסון ממש כמו הרי הרוקי בהם חיה המשפחה, אך הדבר אינו גורע מן המשחק שהוא מפגין.
מועדון קרב
אדוארד נורטון, שמגלם צעיר חנון חסר שם, לא יכול לישון. על מנת להתמודד עם האינסומניה ממנה הוא סובל הוא הולך לקבוצות תמיכה שונות שם הוא פוגש את מרלה (הלנה בונהם קרטר), שמקלה מעט על קיומו הבודד. העניינים מסתבכים כשהוא פוגש בטיסה את האנטיתזה של עצמו, בחור חתיך ואלים שלא שם על שום דבר ואף אחד, בשם טיילר דרדן שחושף אותו לעסק לרקיחת סבונים והשניים מקימים יחד את פייט קלאב, מועדון קרבות בין גברים.
השניים עוברים לגור יחד בביתו של דרדן והעלילה מתפתלת סביב הקרבות האכזריים שסוף סוף נותנים מוצא לכל הרגשות האגורים בליבו של המספר. אבל ככל שהוא שוקע בחיים אלה יותר ויותר הוא הולך ומאבד שליטה על עולמו והשיא מגיע כשאר הוא מגלה שטיילר אינו מי שהוא טוען שהוא.
הסרט נחשב לאחד מסרטי הקאלט של הקולנוע והוא יוצא בתקופה בה מוטיב הטוויסט המפתיע לגבי אחת הדמויות בעלילה היה פופולרי מאוד (ראה דמותו של ברוס ויליס בחוש השישי, למשל). אפשר לומר שזהו הסרט שהכניס את פיט סופית לתודעת הקהל וסלל למעשה את המשך הקריירה שלו מתוך מעמד של כוכב מוערך ואמיתי.
מר וגברת סמית'
ג'ון (פיט) וג'יין (ג'ולי) הם זוג נשוי שחי לו בשלווה בפרבר אמריקני שקט. יום אחד כל אחד מהם מגלה להפתעתו שהשני הוא רוצח שכיר העובד בשביל סוכנות מתחרה, וכי המשימה הבאה של כל אחד מהם היא לחסל זה את זו.
העלילה, שכוללת ברובה קרב יריות אכזרי בין השניים, עוברת מביתם המרשים אותו הם הורסים לחלוטין דרך הסוכנות בה עובדת ג'יין (ג'ולי) שעוברת תהליך דומה. הטוויסט בסיפור הוא שדווקא במהלך משימת חיסול זו הוא מגלים יותר אחד על השנייה מאשר ידעו במשך חמש או שש שנות נישואיהם. והאהבה שתמיד מנצחת בסוף לא מאכזבת גם פה.
למרות שמדובר באחד מסרטיו המגוחכים ביותר של פיט, לעומת סרטי אקשן מרשימים יותר שעשה כמו "טרויה" למשל", אי אפשר שלא להזכיר אותו היות וזה היה התפקיד שסיים את חמש שנות נישואיו לג'ניפר אניסטון והפגיש בינו ובין זוגתו ואם ששת ילדיו מאז 2005 ועד היום ונתן לנו למעשה את אחד הזוגות המושלמים בתעשייה.
תלמה ולואיז
לואיז (סוזן סרנדון) היא מלצרית משועממת עם חבר מוזיקאי שנמצא כל הזמן בדרכים, ותלמה (ג'ינה דיוויס) היא עקרת בית אפרורית שבעלה מעוניין שתשאר כל היום במטבח. השתיים, שמואסות בחייהן, מחליטות לצאת לרואד טריפ במכונית ספורט אדומה ולחיות סוף סוף את החיים. אך מסע התענוגות מגיע למשבר כשאשר לואיז יורה למוות בגבר שפגשו בדרכים שמאיים לאנוס את חברתה.
השתיים מחליטות להמלט למקסיקו, אבל כוחות הביטחון האמריקניים לוכדים אותן במהרה.
פיט מגלם בסרט דמות משנית אך חמודה להפליא בשם ג'יי די, נוכל קטן / נער שעשועים חתיך וחסר מוח שמנהל רומן קצרצר עם תלמה. וזכוור במיוחד הדיאלוג החמוד ביניהם כאשר היא שואלת אותוו האם הוא פושע אמיתי והוא עונה לה "אני אולי פושע, יקירתי, אבל את היא זו שגונבת כאן את לבי".
למרות שמדובר בתפקיד קטנטן זהו בעצם התפקיד המשמעותי הראשון שפיט עשה על המסך הגדול ולא יכולנו לסיים את המסע המופלא הזה מבלי להזכיר אותו. שיהיה יום הולדת שמח.