בסימן ונוס

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות ייצא לדרך ב-5 בספטמבר, בסימן תשוקה. "הבנות נחמה" יופיעו בערב הפתיחה במכון ויצמן, אותו תנחה מרב מיכאלי. במרכז האירוע - הקרנת בכורה ארצית לסרט "מלצרית", אותו יצרה השחקנית, תסריטאית ובמאית הקולנוע האמריקנית אדריאן שלי שנרצחה בתום הצילומים.

הפסטיבל, המתקיים זו השנה הרביעית, הינו פרי יוזמתם של עמותת "נשים בתמונה" שהוקמה על ידי נעמה פריזנט-אורפז וענת שפרלינג-כהן, ועיריית רחובות. במשך ארבעה ימים יוקרנו למעלה מ-60 סרטים, אשר כ-30 מתוכם של יוצרות ישראליות.

בין הסרטים שיוקרנו, זוכה פסטיבל "דוקאביב" האחרון, "שלוש פעמים מגורשת" של הבמאית הערבייה איבתיסאם מראענה. עוד ניתן לציין את "משעולים" של הגר בן-אשר שהתמודד בתחרות "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון. התחרות מיועדת לסרטים קצרים, ומהווה פלטפורמת חשיפה עולמית חשובה ליוצרים בתחילת דרכם.

"אני הכי אוהבת להודות שאני לא מתה על הסיווג של סרטי נשים", מצהירה בן-אשר. "יחד עם זאת אני מעריכה את העובדה שיש פסטיבל עם אג'נדה. היות ונשים הן אכן מיעוט בעולם יוצרי הקולנוע באופן משמעותי – אז אני תומכת בסופו של דבר".

לעומתה, מראענה, לא נתקלת בקשיים עם הגדרת הפסטיבל ומסכימה שיש בו צורך. "קודם כל - למה לא? זה נחמד שיש במה לנשים ורק נשים. כשנשים רואות סרטי נשים זה אחרת מקהל מגוון. האהדה והפרגון שונים. יש נושאים, שמה לעשות, נוגעים לנשים בנקודות אחרות. גם כשנשים שופטות נשים זה נורא מעניין ומרתק. אני חושבת שהפסטיבל הזה הוא בהחלט במה שאני בתור במאית גאה להציג בו ולהיות חלק ממנו".

יש דבר כזה קולנוע נשי?
"כן, בטח. יש קולנוע נשי מוצלח, ביקורתי ומגוון - של נשים ערביות, דתיות, יהודיות, חילוניות. קולנוע שמביא את כל הקולות של החברה, אם אנחנו מתמקדים בישראל. הוא עשיר וגדול, ואני מקווה שגם ילך ויתעצם. צריך לזכור שלהיות אישה ולעשות קולנוע זה לא דבר פשוט".

מה מאפיין יצירה קולנועית נשית?
"רמת ההתעסקות בנושאים של נשים - אישה והמעמד שלה, דיכוי נשים. כל מה שקשור באישה כשהיא מציגה אותו זה אחרת. נוגע באופן שונה, רגיש יותר. לפעמים גם חד יותר כי האפשרות של אישה להיכנס לנושאים כאלה היא עמוקה מאשר במאי אחר".

"שלוש פעמים מגורשת" נוגע בדיוק במעמד האישה ודיכויה. חיתאם, גיבורת סרטה של איבתיסאם, נולדה כפלסטינית בעזה, נישאה בשידוך לגבר בדווי מרהט והגיעה בעקבותיו לישראל. לאחר שסבלה ממכות, איומים ומעשי אונס על ידי בעלה, הוא מגרש אותה שלא בנוכחותה בבית הדין השרעי המוסלמי וכנהוג מקבל משמורת על ששת ילדיהם. חיתאם נותרת בחסרת כול. רחוקה מילדיה, ללא רכוש וגם ללא מקום לשהות בו. למרות נישואיה לישראלי, היא תושבת לא חוקית בישראל. משנת 2002 החוק אינו מאפשר לפלסטינים לקבל אזרחות ישראלית. חיתאם יוצאת לקרב המכריע של חייה בשתי חזיתות: בבית הדין השרעי, המעדיף כמעט תמיד את טובתו של הגבר, ובניסיון להשיג מעמד של תושבת חוקית שיאפשר לה להחזיק בילדיה.

איך הגעת לגיבורת הסרט וגילית את הסיפור?
"אני כבר שנים מחפשת אחרי הנושא של נשים שלקחו להם ילדים אחרי הגירושים. במשך חמש שנים חיפשתי גיבורה. מצאתי מספר נשים שכבר התראיינו, ואחרי שהן הצטלמו הן נבהלו מהפחד מהבעל, מהגרוש או מהמשפחה. בסוף הגעתי לסיפור של חיתאם, והיא הסכימה לעשות את זה. הרבה הסכימו ולא יצא מזה שום דבר, אבל היא הייתה במצב כל כך קשה ונואש. העובדה שנכנסתי לחיים שלה נתנה לה סוג של תקווה, אור בקצה המנהרה. הייתי לא רק במאית, אלא גם אישה שיכולה ללוות אותה בכל התהליך, במאבק שלה. היא רק הייתה צריכה לדבר ואני ישר התחברתי".

את עדיין בקשר עם חיתאם?
"כן. בטח. יותר מדי. אלה קרים שלא נגמרים לעולם".

הגר בן –אשר דווקא לא חושבת שיש דבר כזה קולנוע נשי. "בעיני יש אנשים שפועלים מכל מיני סוגים של ליבידו. יש קולנוע על נשים שאת רובו עשו גברים, והוא קולנוע מצוין. כל יוצר פועל מתוך רגישויות שלו ומנקודת המבט שלו על העולם".

גם היא עצמה פועלת כך. היא הייתה טוטאלית ביצירת סרטה "משעולים", בן 19 דקות. כתבה את התסריט, ביימה ואף כיכבה בתפקיד הראשי. את הסרט היא מגדירה כ"מטריד על הגבול בין מיניות לאלימות". במרכזו ניצבת אישה צעירה, אבודה, המשוטטת במושב פסטורלי. ערב חג השבועות, היא מחלקת עוגות מתוקות שאמה אפתה ומחפשת נחמה. אותה היא מוצאת כקורבן אונס, אך לא מרחמת על עצמה.

"מה שהיה מעניין באותו צילום הוא דווקא האלמנטים הטכניים", הגר משחזרת את הסצנה. "היא צולמה בשעת השקיעה ברגעים האחרונים של השמש, מה שנקראMagic Hour . ידעתי שאני הולכת לקראת מאמץ כזה שאין לי זמן לצלם יותר משלושה-ארבעה טייקים. זה היה משהו מאוד נכון שהשאיר את הדברים לביצוע מאוד טכני ודידקטי ולא פסיכולוגיסטי. זה גם מכונן את כל המהלך ברמה דרמתית. הביצוע לא שקע לדיון פסיכולוגי אלא רק לדיון מעשי. מבחינתי מדובר גם בהשלכה על איך שבניתי את כל המהלך של הסרט - אין בו דיון על המאבק של הגיבורה עם כל הגברים שמקיפים אותה, אלא יש משהו פרקטי בהתנהלות שלה".

זו הפעם הראשונה שלך מול המצלמה?
"לא. שיחקתי תפקיד ראשי בפיצ'ר שייצא בפסטיבל חיפה בשם "ג'וליה מיה" של יובל גרנות. האמת שגם עכשיו אני משחקת בסדרת טלוויזיה שמיועדת לשידור ב-yes ונקראת 'רביעיית רן'. אני מגלמת אחות לשלושה אחים".

העובדה ששיחקת השפיעה על הבימוי?
"זה מן הסתם היה לי קשה כי יש פה מנגנון של פיצול אישיות. לסיים טייק וללכת להסתכל על המוניטור, לנטרל את עצמי כמישהי שלקחה חלק בסצנה וללמוד להתבונן כעין אובייקטיבית מבחוץ. בסופו של דבר הצלחתי להתמודד עם הסכיזופרניה. מבחן התוצאה מוכיח שהסרט עבד, אז אני מרוצה במידת האפשר".

איזה כובע הכי נהנית לחבוש?
"כתיבה ובימוי. ואני מאוד מאוד נהנית לשחק. זו מן פריבילגיה שקרתה רק בשנתיים האחרונות מאז הסרט של יובל".

את לימודי הקולנוע שלה סיימה הגר בן-אשר בבית הספר "מנשר". שם למדה תחת שרביטה של קרן ידעיה, במאית הסרט "אור". "לכל מי שנמצאים איתו בתהליך של עבודה יש את ההשפעה שלו", מספרת הגר. "קרן הייתה חונכת מאוד חכמה וידעה לתת לי את החופש ואת הביטחון ליצור את הדברים שאני מאמינה ורוצה שיהיו בסרט. הייתה גם את יעל פרלוב שמאוד עזרה לי בכל שלבי העריכה. אני חושבת ששתיהן היו תמיכה מאוד גדולה".

מלבד העובדה ש"משעולים" יוצג בקרוב בהרבה פסטיבלים בעולם, התחרות הרשמית של הסרטים הקצרים בפסטיבל קאן תרמה רבות לבן-אשר. "הסרט מקבל חשיפה שמאוד רציתי שיקבל, אך בסופו של דבר זה נתן לי הרבה ביטחון וגם בעיקר את השקט להמשיך ולכתוב תסריט לסרט באורך מלא. אני גם מקווה שזה בעיקר יעורר אמון ויהיה לי קל יותר לעשות את הפיצ'ר".

יש כבר חומרים במגירה?
"אני בשלבים של כתיבה. באוקטובר אני נוסעת לחמישה חודשים לפריז כי קיבלתי מלגת כתיבה מפסטיבל קאן, שהם מזמינים לכתוב אצלם. זה משהו שפתוח לקהל הרחב. מגישים המון בקשות, שולחים דוגמא לסרט - במקרה שלי 'משעולים' – ומצרפים סינופסיס לפיצ'ר או כל שלב של תסריט לסרט באורך מלא. אחרי ראיון סופי הודיעו לי שהתקבלתי".

כמעט חצי שנה עברה מאז זכה "שלוש פעמים מגורשת" בפסטיבל "דוקאביב", וגם איבתיסאם כבר התחילה לעבוד על פרויקט נוסף. "אני עושה סרט על תחרות מלכת היופי הערבייה. הגיבורה שלי, אנג'לינה פארס, החליטה לפרוש מהתחרות לטובת תחרות מלכת היופי של ישראל שהתקיימה ב-2007. היא קיבלה איומים על חייה והחליטה לפרוש יומיים לפני הטקס. היום היא אוספת את עצמה מחדש. אני צריכה לסיים את עריכת הסרט, לא שזה נראה באופק כרגע. בטח בשנה הבאה נצא איתו בפסטיבל דוקאביב או ירושלים".

היא יפה?
"מדהימה. בת 17 וחצי".

דוקומנטארי זה הז'אנר שהכי מדבר אליך או שבעתיד או נראה סרט עלילתי פרי ידך?
"דוקומנטארי זה בנשמה שלי. עכשיו אני כותבת תסריט עלילתי. אני מקווה לסיים את הכתיבה הראשונית ולהתחיל לגייס כספים ולעבוד על פיתוח. מאמינה שבשנתיים הקרובות זה יקרה".