העיבוד שהיינו צריכים: הרימייק של "בת הים הקטנה" לגמרי מתעלה על המקור

ברוח תקופת הפי.סי והמודעות ההולכת וגוברת למה שפעם נתפס כקלאסיקה והיום מעורר אי-נוחות, הגיעה תורה של "בת הים הקטנה", אחד הסיפורים הכי מצליחים של דיסני, שגידל דורות על גבי דורות של גברים ונשים, לקבל עיבוד מחודש.

בניגוד לעיבודים החדשים של דיסני ל"היפה החיה", "מלך האריות" או "אלאדין" - שהניעו הייפ סוחף ומפרגן, ההכרזה על הליהוק של האלי ביילי לתפקיד אריאל גרר שלל הדי סחלה מכל קצוות התבל המטונף של מעמקי הביוב האינטרנטי, כולל האשטג מיוחד לנושא שזכה לשם "נוט מיי אריאל". מיליוני אנשים לבנים ונשים לבנות מרחבי העולם הרגישו נבגדים וזעמו על החוצפה של הבמאי רוב מארשל, ללהק אפרו-אמריקאית לתפקיד של בת הים המפורסמת עם השיער האדמוני.

החלחלה של אמריקאים בומרים, בורים וטיפשים כאחד יצרה תנועת נגד מקסימה ונהדפה אל שולי הדרך בעזרת סרטון שבו רואים ילדות אפרו אמריקאיות צופות בטריילר ומתרגשות עד דמעות, ומוכיחות מה עושה ייצוג קולנועי מיינסטרימי לאנשים (ונשים!) שלא זכו לייצוג הזה עד עתה - מרגש אותן ואותם בטירוף.

כתבות נוספות בתרבות ובידור

• רק אלוהים ישפוט אותה: את מופע הקברט של קרן פלס אפשר לסכם במילה אחת – ואו
• עכשיו גם במאי: צפו בטריילר לסרטו הראשון שביים אקי אבני "כולם מחכים רק לי"
• 75 סרטי הקולנוע שכל ישראלי חייב לראות לפחות פעם אחת

מלבד ביילי, שמתגלה כליהוק מושלם, נמצאים פה חוויאר בארדם בתור טריטון מלך הים החתיך אש, מליסה מקארתי בתור אורסולה בתפקיד קאמפי מעולה שעושה הרבה כבוד לדראגיסטיות באשר הן, אקוופינה (הבלתי נסבלת בדרך כלל) שעושה עבודה טובה בדיבוב ציפור השחף, אך מעל כולם זורח וגונב את ההצגה בלי שמץ של ספק השחקן דוויד דיגס ("המילטון", טור דה פארם") בתור סבסטיאן. לא מפתיע שדיגס הגיע לסרט הזה בהתחשב בעובדה שמי שכתב את המילים החדשות לשירים הישנים ונמצא גם ברשימת המפיקים הוא לין מנואל מירנדה הבלתי נלאה, ואחד היוצרים הפורים של דורנו (וכמובן היוצר של "המילטון" בו כיכב דיגס).

הדבר הכי מסקרן לגבי העיבוד המחודש הזה היה איך יצליחו להתגבר על המשוכה הגדולה מכולן - אריאל גם תוותר על קולה עבור נסיך, וגם תיאלץ לזנוח את התרבות שלה ולהשאיר את משפחתה מאחור עבור גבר, ובכן, לבן? ומה היא תעשה שם בארמון? היא לא תשתעמם? ועל מה הם יימלכו שם בדיוק?

זהירות ספוילרים מכאן ואילך

התסריט של דיוויד מאגי פותר את זה בצורה גאונית למדי (מזכירות - אזהרת ספוילר!), כשהוא הופך את הדמות של אריק לבריטי שאומץ בבחרותו ע"י המלכה של האי הקאריבי בו מתרחשת עלילת הסרט. בעולם של "בת הים הקטנה" אין עבדות אלימה, אין שיעבוד קרקעות שנכבשות ע"י שליט לבן קולוניאליסטי ואין נוגשי עבדים רשעים - יש אי שמאוכלס בילידים המקוריים שלו, שחיים בשלום עם מעט תושבים לבנים (שאינם בני המקום) ובעיקר משמרים את התרבות שלהם שהיא מקומית ולא מערבית בשום צורה.

אריק חונך על-ידי מלכה שחורה וגדל בארמון בסביבה שחורה, כך שהוא, האדם הלבן, הוא זה שמגיע מתרבות אחרת ולא האחרים. הוא יוצא הדופן. זה פיתרון עלילתי מקסים שבא לידי ביטוי בצורות נוספות - האופן שבו אריק ואריאל מטיילים יחד באי ומאפשר לנו להתרשם מהחיים המקומיים בו, שכאמור לא נכבשו ע"י תרבות אירופאית, ואשר לא נכפית על אריאל בשום שלב של ביקורה. כזכור, בסרט המקורי אריאל נדרשה לשבת לשולחן ולהתרגל לנימוסים והליכות אירופאיים, וכאן הדברים שונים (אם כי לא וויתרו על הסצינה הקלאסית שלה עם המזלג בשיער).

ככל שהצפיה בסרט (המעט ארוך מידי) נמשכת, מתגברת התחושה שזה לא סרט לילדים אלא סרט עבורנו, נשים שצפו בסרט הזה כילדות וחוו אותו בתור חוויה שמיימית. אך לא מזמן צפיתי במקור ונדהמתי שזה היה התוכן עליו גדלנו, וזה העולם שחיינו בו. זה עצוב ומצחיק גם יחד.

העיבוד שכל כך היינו צריכים - צפיית חובה

החידוש הנוכחי מתמקד באופי של אריאל מלבד מאפייני בסיס כמו "כוסית ושרה טוב" ומציג אותה כסקרנית אמיתית, נבונה, בעלת תושיה, אדיבה ובעיקר אחת שעומדת על שלה. גם הסוף של הסרט פואטי ומשלים את הסיפור בצורה שהיתה כה חסרה בסרט המצויר משנת 1989. אפילו יחסי האב והבת מקבלים פה טיפול מקסים ומרגש מאוד.

הנאמברים המוזיקליים מרגישים כמו מחזמר לכל דבר ועניין, רק על המסך. בסוף השיר האיקוני "Under the Sea" אנשים אשכרה מחאו כפיים, והאמת שדי בצדק. השירים לבדם מצדיקים צפיה בסרט הזה שמלאכת המחשבת עליו ניכרת לא רק בויזואליה הססגונית אלא גם בעיבודים פשוט מעולים, וגם כמה קטעים חדשים שלא היו במקור ומוסיפים המון לסרט.

בסוף, גם מעריצי הגירסה המקורית יהיו חייבים להודות שהסרט הזה הוא העיבוד שכל כך היינו צריכות, ולדעתי הוא מתעלה על המקור בקלות. המלצת צפיה חובה לכל אישה שנאלצה מתישהו לוותר על משהו כדי לכבוש את המטרה שלה והבינה שאין שום דבר בעולם הזה ששווה לאבד את הקול בשבילו.