השאירו את הציניות בחוץ: "רק האמיצים" מצדיע לגיבורים האמיתיים של החיים

אין מה לצפות לתצוגות תופת מרובת אפקטים, הסרט החדש הוא הרבה יותר דרמה פטריוטית מסרט אסונות

זמן צפייה: 01:35
בעידן שבו המסכים מלאים בגיבורי על, "רק האמיצים" הוא מסוג הסרטים שמצדיעים לגיבורים מן היישוב. אלה שקמים בבוקר, עולים על מדים, במקרה הזה בסרבלים של כוחות הכיבוי, אך לעתים מדובר בלובשי מדים כחולים או ירוקים, ויוצאים לעוד יום עבודה, בה לעתים הם מצילים חיים, לא פעם תוך כדי סיכון חייהם.
הסרט מצדיע לגיבורים האמיתיים של החיים
ראינו, למשל, גל סרטים כזה בעקבות מתקפת הטרור של אחד עשר בספטמבר, ובשנה החולפת חזינו בשני סרטים שנוצרו בעקבות הפיגוע במרתון בוסטון. סיפורים שמעריצים את הגיבורים שלהם. זאת בניגוד לסרטים בדיוניים, או כאלה בהשראת אירועים אמיתיים אך שאינם מתמקדים במקרה ספציפי, שנוטים להיות ביקורתיים יותר, בעיקר בז'אנר המלחמה. "רק האמיצים" מבוסס על מאמר מקיף שפרסם העיתונאי שון פלין במגזין GQ בשנת 2013, ובו גולל את קורותיה של יחידת "גרניט מאונטן הוטשוטס" מאריזונה. מהפיכתה מצוות מסייע ליחידת עילית ועד לאסון הנורא שפקד אותה בעת מאבק בשריפת חורש שהשתוללה באזור יארנל בחודש יוני באותה שנה.
עוד ברשת תרבות ובידור:
מז"ל טוב הוא סרט האימה הכי מצחיק שראינו, בקטע טוב 13 שאלות: עד כמה אתם מכורים לסרטי אימה? בחנו את עצמכם: כמה זמן תחזיקו מעמד בבית "האח הגדול"? הבמאי ג'וזף קוסינסקי (יליד איווה, למקרה שתהיתם), מסגל היטב את הווייב הדרומי. לא רק בגלל ריבוי צילומי החוץ, האבזמים ומגפי הבוקרים. יש בעשייה ובאופן הסיפור משהו "מהאסכולה הישנה". זה לא סרט להיפסטרים מגניבים ועירוניים, אלא לעמך מהאמריקנה, שלפחות אחת מהתחנות ששמורות ברדיו שבאוטו שלו מנגנת להיטי קאנטרי. פה מתבקשים להשאיר את הציניות בכניסה לאולם. גם אם זה אומר שקצת מוותרים על המורכבות של הדמויות, ושהתכונה הכי שלילית של הגיבור תהיה שהוא מתחמם מהר ונקלע למריבות עם הממונים עליו, אבל רק משום שהם לא מבינים שהדפ"א שהוא מציע היא התוכנית הנכונה. וגם אם זה אומר שאנחנו מסבירים כל דבר לאט וברור (כולל חלק מהבדיחות שהכבאים זורקים בשיחה) כדי לוודא שאחרון הצופים קולט.
רק האמיצים
אתם מתבקשים להשאיר את הציניות מחוץ לאולם
ברגעים שבהם הגיבורים יושבים מסביב למדורה, יש הדהוד ברור לקאובויז מהמערבונים של פעם, כשהטובים היו טובים והגברים היו גברים. אמנם, בהתאם לרוח הזמנים, מקפידים לכלול פה דמות ראשית של אשת מפקד היחידה (ג'ניפר קונלי), ולאפיין אותה כמשכילה ומוצלחת. אך יתר הנשים מסתובבות ברקע, ותפקידן לשמש כרעיה שמחכים לשוב לזרועותיה בבית, או כ"כוסית" שמספרים עליה סיפורים עסיסיים בשיחות של הווי מילואמיניקים. אנדי מקדואל, אחת השמות היותר גדולים בקאסט, מקבלת דמות כה חיוורת שאפשר לנחש שקו העלילה שלה קוצץ בעריכה, כי אחרת ממש לא ברור מדוע לא לוהקה סתם עוד ניצבת.
ג'ניפר קונולי. משכילה ומוצלחת
משום מה משחקת דמות חיוורת. אנדי מקדוואל
יחידת הכבאים מנתה כעשרים איש, ועל אף שהסרט משתדל להציג ולאפיין כל אחד ואחד מהם, הוא כמובן מחפש את הדרמה ומתמקד בקומץ מובילים. ג'וש ברולין הוא המפקד האבהי אריק מארש. מיילס טלר הוא ברנדן מק'דונהו, בטלן מסומם וחסר אחריות שמקבל את הצ'אנס שלו לשיקום וגאולה כשמארש מסכים לגייס אותו לצוות. טיילור קיטש הוא הוותיק שלא בדיוק מקבל אותו בזרועות פתוחות. ג'ף ברידג'ס הוא הממונה על היחידה, והכימיה שלו עם ברולין, שכבר שיתף עמו פעולה בעבר במערבון "אומץ אמיתי", מעוררת תקווה שמישהו ייתן להם תוכנית טיולים שכולה מסע רכיבה על סוסים מקצה לקצה בדרום ארה"ב.
רק האמיצים
הסרט מתמקדם במערכות היחסים ובעבודתם של הדמויות
ניתן היה לקצר מעט בחלק מסיפורי מערכות היחסים בין הזוגות שבסרט, ולהגיע מהר יותר לחלק העוסק בשריפה האיומה ביארנל. אך בכל מקרה, אין מה לצפות לתצוגות תופת מרובת אפקטים. זה לא סרט אסונות, לא לשם כך התכנסנו. "רק האמיצים" מתמקד בבני האדם שהרכיבו את היחידה ובעבודתם, ולא באש שבה הם נלחמים.