"נורמן" הוא סרט איכותי אך רק קהל מסוים יתחבר אליו
הסרט שנעשה בקופרודוקציה ישראלית-אמריקנית מוכיח שוב את יכולותיו הבינלאומיות של הבמאי יוסף סידר
בשנת 2008, עוד בטרם שמפניות ורודות זרמו לחיינו, געשה ישראל מדיווחים על מעשים מושחתים שביצע ראש הממשלה. כותרות העיתונים עסקו בפרשת "מעטפות הכסף", אחד התיקים שבהם הורשע בסופו של דבר אהוד אולמרט, ובה היה מעורב מגייס כספים ששמו משה טלנסקי. הקולנוען יוסף סידר, שדודתו הייתה נשואה לאותו טלנסקי במשך שנים ארוכות, פרסם אז בעיתון "הארץ" טור דעה נחרץ, בו יצא להגנתו של "הדוד מויש, שהיה דמות דומיננטית ומשמעותית בחיי".
סידר כתב אז כי "חשבתי לבסס סרט על דמותו, בשם 'איש האמצע'... האיש שאינו זוכה לתהילה, לכבוד או להוקרה, ונאלץ לעשות את העבודה השחורה, אך הכרחית, שבסופו של דבר כולם נהנים ממנה". כלומר, לשיטתו של סידר, עם כל הכבוד לכך שהמעשים הסתיימו בכתבי האישום, מדובר בגיבור.
אם או בלי קשר - הוא טוען שאין, אך אתם תחליטו (להזכירכם סידר הוא גם בנו של פרופסור שאולי מזכיר את זה שעמד במרכז סרטו הקודם והמעולה "הערת שוליים")- הגיבור של סרטו החדש, נורמן אופנהיימר, עוסק במה שבשטייעטל היו מכנים "לופט גשעפט", כלומר עסקי אוויר, שבעיקר עושים רוח. יש לו כרטיס ביקור מהודר של יועץ אסטרטגי, אבל תחום התמחות ספציפית אין, וגם לא כתובת של משרד. מה הוא כן? רשת חברתית. נורמן, כמו נוקיה, "קונקטינג פיפל". הוא מכיר את כולם, ויודע בדיוק מי צריך מה, מה הוא מוכן לתת, ומי יכול לעזור לו, ואם בדרך הוא גוזר כמה אחוזים לעצמו, אז מה רע?
המאכער המקצועי הזה, שמספיק לו להתיישב לידך באוטובוס ותוך חמש דקות כבר יידע עליך הכול, יראה לך תמונות של הנכדים, ויציע לשדך לך את הבת דודה, שמחפש את ההזדמנות העסקית בכל סיטואציה, שנוטה לסלף ולייפות קצת את האמת, הוא טיפוס שעונה לכמה מהסטריאוטיפים של היהודי הגלותי, ואכן הוא חי בניו יורק. אף על פי שמגלם אותו הכוכב האמריקני, סמל הסקס בעבר (יש שיאמרו גם בהווה), והגוי רחמנא לצלן, ריצ'רד גיר, השחקן המיומן מעמעם את כל הזוהר ונטמע בדמותו הפתטית של האיש בעל הידידותיות הכפייתית.
היהודי החם מארה"ב פוגש יום אחד צבר ישראלי סחי – מיכה אשל, סגן שר שנחשב לכריזמטי, אך נטול חזון או כישורים יוצאי דופן (ליאור אשכנזי בהופעה מצוינת, שלפעמים נדמה שקורצת דווקא למניירות של יאיר לפיד). נורמן ממהר לעשות לו ג'סטה ורוכש עבורו זוג נעליים סופר יוקרתיות שאשל מביט בהן בעניין בחלון ראווה. אשל בתמורה נותן לו את מספר הטלפון האישי שלו ואת ההבטחה שאם הוא אי פעם צריך משהו, שיתקשר. דילוג לשלוש שנים אחר כך, במציאות הישראלית הבלתי צפויה, אשל נבחר לראשות הממשלה. ואז יגיע תורו של נורמן לפדות את הטובה.
בין שלל הדמויות שייכנסו לאינדקס הטלפונים של אופנהיימר יש שחקנים ישראלים כדבל'ה גליקמן ויהודה אלמגור, אולם התפקידים היותר גדולים נשמרים לקאסט מרשים של כוכבים מחו"ל. סטיב בושמי כרב השם את מבטחו בנורמן, שרלוט גינסבורג כמשפטנית קפדנית, ומייקל שין כקרוב המשפחה שהוא אולי האדם היחיד שבאמת חש כלפיו איזושהי קרבה אמיתית. דווקא האנק עזריה, הטוב בדרך כלל, מאכזב כאן כשהוא מגיש דמות מוגזמת.
הליהוק החלומי הוא פרי קופרודוקציה ישראלית-אמריקנית שרשימת הקרדיטים בה רווית מפיקים, כשאחד השמות הבולטים בהם הוא קולנוען יליד ישראל, אורן מוברמן המוכשר ("השליח"), שעבד עם חלק מהכוכבים שכאן בעבר וודאי סייע לפתוח דלתות עבור סידר. אם כי סידר בהחלט יכול להסתדר גם בכוחות עצמו. הסרט הזה שוב מוכיח שהבמאי בן ה48, שכבר רשם שתי מועמדויות לאוסקר, הוא ברמה בינלאומית.
הצפייה ב"נורמן" מזכירה עד כמה בעצם הבימוי ברוב הסרטים ה"גדולים" שממלאים כרגע אולמות הוא נטול ברק ואוטומטי. סידר נלהב מהאפשרויות שהטכניקה הקולנועית מציעה כדי להעביר לקהל את הסיפור שלו, ושש להשתמש בהן. פה הוא מזהה רגע שבו אפשר לוותר לחלוטין על הדיאלוג וקופץ על המציאה, שם הוא שובר פתאום את הריאליזם ומקפיא את הזמן, כדי לאפשר לנו לחוות את העולם מתוך ראשו של נורמן. או בסצנה מסחררת של מונטאז' עסקנים המציגים עצמם בפני נורמן כשהם צריכים טובה, גם היא אגב מהדהדת עלילות על הקשר בין היהודים בעמדות מפתח סביב העולם. כי סידר מבקש לחשוף את הסיפור שכולם חושבים שהם מכירים, לסנגר על הנורמנים שאולי חוטאים בעבירות קלות, אך לשם מטרה שמצדיקה את האמצעים, וממילא נענשים משום ש"השיטה" פועלת כך שבהכרח הם ימצאו את עצמם נזרקים הצידה ברגע שייסחט מהם כל העסיס שהם יכולים להציע (במקביל הוא כנראה שואף גם לפרק כמה מהסטריאוטיפים על דמות "היהודי"). אלא שהתסריט לפרקים עמוס, וגם קר מדי. סידר עשה כמה סרטי איכות שהגיעו לקהל רחב, אך הפעם נדמה שחוג מצומצם יצליח להתחבר ל"נורמן", שיש בו משהו יותר אינטלקטואלי, אליטיסטי, וגם זר וניו יורקי. לאחר הצפייה, אף על פי שהדמות של נורמן בהחלט מעוררת סימפטיה, עדיין נדמה שהטיעונים שלו, גם אם הוצגו בדרך מאלפת, אינם מצליחים לערער על הפסיקה.
עוד ברשת סלבס:
פרסום ראשון: גל גדות תפצה קשיש שהתנגשה בו
כוכבי דה וויס מחופשים: האם תזהו את הילד שבתמונה?