"ת'ור: אהבה ורעם" הוא סיפור קטן שמזיז את הלב • ביקורת סרט

בשנים האחרונות אנחנו מקבלים ממארוול הבטחה לסרטים גדולים, ענקיים ומפוצצים - אירועי קולנוע. זה התחיל ב"מלחמת האינסוף" ועבר ל"סוף המשחק" שהיו סרטים שמטרתם לאגד כמה סיפורים ולהביאם לשיא עלילתי. אבל מאז, מארוול הרגילו אותנו שכל סרט הוא "אירוע קולנועי": "ספיידרמן רחוק מהבית", "האלמנה השחורה", "שאנג-צ'י", "נצחיים", "ספיידרמן אין דרך הביתה" ו"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" - הם לא סרטים גדולים וממש לא "אירועים קולנועיים", אבל הדרך בה הם מונגשים לנו, הצופים הם ככאלה. בחלק מהסרטים לא הבנתי למה ראיתי אותם בכלל. מה הסרט נתן לי מעבר להסבר למשהו שמארוול יעשו עליו סרט בעתיד? מתי לאחרונה סרט של מארוול עמד בפני עצמו, כזה שיש לו התחלה, אמצע וסוף?

עוד בתרבות ובידור:

• הצצה ראשונה: קן גרסת 2022 בסרט "ברבי"
• אולי הפעם זה ייגמר באוסקר? ליידי גאגא במגעים להצטרף ל"ג'וקר 2"
• "ג'וני דפ לא חוזר לשודדי הקאריביים. זו המצאה"

לשמחתי, הפעם מארוול התנהגו אחרת. טאיקה וואיטיטי, שעשה עבודה מדהימה כשקיבל לידיו את הגיבור כבר בסרט "ת'ור ראגנארוק", חוזר כדי להביא את אל הרעם לשלבים הבאים ביקום הקולנועי של מארוול עם סרט שצוחק על עצמו ולא לוקח את עצמו ברצינות רבה מידי.

"תור: אהבה ורעם" הוא לא "אירוע קולנועי", האמת שהוא אפילו לא מתנהג כחלק מהיקום הזה. וואיטיטי לא מתבייש להוציא את הנוקם הוותיק ביותר שעומד על הרגליים כאידיוט מושלם, כנרקיסיסט שאף אחד כבר לא לוקח אותו ברצינות - וזה מעולה. כאחד שנהנה לקרוא חוברות קומיקס מהילדות, תמיד היו שתי סוגי חוברות: החוברות הגדולות והחשובות (סאגת האינסוף לדוגמא) והחוברות השוליות יותר (את ת'ור הצפרדע אתם מכירים?) - אלו שמטרתן לתת לנו מנת כיף וזווית שונה לעולם שאנחנו מכירים. משהו קטן ומצחיק, שונה, משהו שלא ציפינו לו. וכאן בדיוק ת'ור נכנס לתמונה: הוא סיפור קטן (ביחסית ליקום הקולנועי שמארוול יצרו), מצחיק בטירוף ומהנה ממש שמצליח לתת לנו זווית נוספת לנצר האחרון של הנוקמים המקוריים.

הכוכב המפתיע של הסרט הוא כריסטיאן בייל שעשה מעבר מתפקידו כ"באטמן" בטרילוגיית האביר האפל של DC ל"גור שוחט האלים", הנבל התורן בסרטי מארוול. המשחק שלו פשוט מצוין. הוא מביא המון לדמות הלא ברורה הזו, ומהר מאוד מצאתי את עצמי מזדהה עם האג'נדה שלו שמתנגדת לאלים שיכולים לעזור לבני האדם ובמודע לא עושים זאת כדי לשמור על כוחם.

הופעת האורח של ראסל קרואו בתפקיד "זאוס" היא נפלאה - הוא יוצא דופן ומצחיק ובכל פעם שהופיע על המסך מצאתי את עצמי עם חיוך. לעומת זאת, כריס המסוורת' לא מביא לת'ור שום דבר אקסטרה, ובעיניי זו החלטה מודעת מכיוון שת'ור, למרות שמו של הסרט, הוא לא המרכז. הוא האמצעי דרכו אנחנו מכירים טוב יותר את "גור" ונחשפים לסיפור הקשה של ג'ין פוסטר (נטלי פורטמן) שנאלצת לוותר על המדע כדי לנסות להציל את עצמה מסרטן. ת'ור שם רק כדי להזיז את העלילה, כדי שיהיה סיבה לבוא לסרט. ומבחינתי זה מצוין.

בשורה התחתונה, ת'ור אהבה ורעם הוא סרט כיפי. ממש! הוא סרט מצחיק מאוד, קליל, וכזה שיגרום לכם לשעתיים של הנאה ושחרור. הלוואי ומארוול ימשיכו לספק לנו סרטים קטנים ויפים שיזכירו לנו שעולם גיבורי העל הוא לא רק "אירוע" אלה לפעמים הוא גם סיפור צדדי ושולי שמזיז לנו את הלב.