גבי עמרני, חתן פרס ישראל הטרי לקולנוע, הוא נצר אחרון לתרבות שהייתה ואיננה

מאינגריד ברגמן לאורי זוהר ועד בת חן סבג: כולם ועוד רבים אחרים היו שותפיו לעבודה של השחקן גבי עמרני, חתן פרס ישראל בתחום אמנות הקולנוע לשנת תשפ"ו - כך הודיע היום (חמישי) שר החינוך יואב קיש.

"התפקידים הרבים והמגוונים שגילם משקפים את הפסיפס המרהיב של החברה בישראל ומבליטים את כישרונו לגלם דמויות שונות על הבמה הקולנועית", טענה ועדת הפרס בנימוקיה לבחירה, וצדקה. לא משנה הגיל או המקום בו הכרתם לראשונה את עמרני, סיכוי ניכר שרובכם סבורים שהוא דמות זכורה מספיק - עם משקפיו וחיוכו המדבק - לתפוס איזשהו חלק בזיכרון התרבות הישראלית. במשך שבעה עשורי קריירה בימתית, קולנועית וטלוויזיונית, הפך השחקן בן ה-91 לשם נרדף לדור מייסד של היצירה המקומית - זה שהיה ואיננו.

כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:

• "כשהופעתי בחו"ל לפני המלחמה, התגובות היו חמות – אחרי שפרצה, משהו השתנה"
• "כן" הוא סרט גדול מהחיים, ביזארי ופרוורטי – וגם אירוע קולנועי של ממש
• "אל תציע לי בקשה": הזמרת האהובה במסר חד וברור לבן זוגה

בן למשפחת יוצאי תימן ירושלמית, מצא את עצמו עמרני בלב הדור החדש של האליטה התרבותית של ישראל כבר בשירותו הצבאי - כשהצטרף למחזורה השני של להקת הנח"ל, לצד אורי זוהר וחיים טופול; עמרני אף שימש כסולן באחד משיריה הידועים של הלהקה לדורותיה, "הוא לא ידע את שמה". משם התלווה לטופול וזוהר בפרויקט הגדול הבא שלהם - הלהקה הקומית/תיאטרלית "בצל ירוק", שהייתה מקפצה לתעשייה עבור שמות גדולים כמו אריק איינשטיין, אילנה רובינא ועודד קוטלר.

אך בעוד רבים משמות אלו הפכו למפורסמים, אף אייקונים, בתחומם הספציפי (איינשטיין במוזיקה, זוהר בקולנוע ובבידור) ול"סלבס" במישור האישי, עמרני טיפח לו דימוי של שחקן אופי שלא בוחל במדיום אחד: תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה וכל הבא ליד.

בקריירה הענפה שלו על הבמות, הפך עמרני (לצד הופעותיו במחזות מפורסמים כדוגמת "עקידה" ו"הנהג של מיס דייזי") לשם נרדף ליצירותיו של המחזאי המנוח חנוך לוין, כשכיכב ב"הזונה מאוהיו", "אשכבה" ו"הבכיינים". העבודה לצד לוין, כך העיד עמרני לא פעם, הייתה לאחת מפסגות הקריירה של השחקן הוותיק.

בקולנוע ובטלוויזיה נע תכופות בין יצירות פופולריות, "עממיות" יותר לבין דרמות איכות - משיתופי הפעולה עם אפרים קישון ("ארבינקא", "תעלת בלאומילך" ו"השוטר אזולאי") לסרטי ה"בורקס" ("משפחת צנעני", "לופו בניו יורק", "אבא גנוב 3"), מהלהיטים הגדולים בקולנוע ("מבצע יונתן") לאלו בטלוויזיה ("מטומטמת", "עספור", "הישראלים").

אותה קריירה עמוסה של עמרני זלגה לא פעם למישור הבינלאומי, בין היתר כשהופיע לצד הכוכבת האייקונית אינגריד ברגמן ("קזבלנקה") בתפקידה האחרון (וזה שזיכה אותה בפרס אמי ובגלובוס הזהב לאחר מותה) כראש ממשלת ישראל המיתולוגית, גולדה מאיר, בסרט הטלוויזיה "אישה ושמה גולדה".

ואולי בכלל עבור רבים עמרני זכור מהפרסונה הקומית שנוצרה לו בתרבות הפופולרית, זו שהביאה גם לאחת הפרסומות האייקוניות בתולדות הפרסום המקומי - תשדיר השירות לפירות יבשים מ-1983 בכיכובו של השחקן, שהניבה את הציטוט האלמותי "הוא שוב אכל פירות יבשים!". נקווה שהיא תוקרן בפרס ישראל ברגע האמת.

לא משנה מה מסמל גבי עמרני עבורכם - זקן חביב מהטלוויזיה או שחקן בחסד עליון, זוהי בחירה יותר מראויה (ולמען האמת, די מאוחרת) באחד מעמודי התווך של התרבות המקומית. כשהתרבות מכל עבר מאוימת ושלהיות "איש אשכולות" אינו כבר באופנה, גבי עמרני הוא סממן למה שהיה ואבד - זה שראוי לחגוג אותו יותר מתמיד.