רגע לפני: זה מי שצפוי לזכות באוסקר - וזה מי שבאמת צריך לזכות
למרות הימורים על "זוכים בטוחים" שהתפוגגו ברגע ואחד מהמרוצים הכי לא ברורים בשנים האחרונות - לקחנו סיכון ובחרנו (בין היתר) את הסרט והשחקנים הראשיים שאנחנו חושבים שיאחזו בפרס האוסקר הנוצץ היום בלילה, וגם - למי *באמת* מגיע לזכות?
השחקנית הטובה ביותר:
תזכה - דמי מור, "יופי מסוכן" ("The Substance")
צריכה לזכות - מייקי מדיסון, "אנורה" ("Anora")
אחרי נאום זכייה מרגש (הראשון מסוגו עבורה) בטקס "גלובוס הזהב", בו סיכמה יותר מ-45 שנה של קריירה קולנועית והתעמתה עם אלו שכינו אותה בעברה "שחקנית פופקורן", נדמה היה שהדרך של דמי מור לזכייה ראשונה באוסקר נדמית סלולה. כשהיא מייצגת "סיפור קאמבק" מושלם כמו שמצביעי האקדמיה אוהבים, מור גרפה זכיות בטקסי בחירת המבקרים וה-SAG (גילדת השחקנים, זאת למרות שהסרט עליו היא מועמדת - האימה הגופנית ("Body Horror")/ סאטירה חריפה על תפקידים מגדריים "יופי מסוכן" - הוא כל חוץ מ"חומר אוסקר קלאסי".
אולי הסיבה שמור חוותה איזושהי "נסיגה" בעונת הפרסים היא הסרט הלא קל לעיכול (תרתי משמע) עליו היא מועמדת, ובוואקום שנוצר נכנסה שחקנית בתפקיד דרמטי/קומי "רגיל" יותר, למרות שגם הוא שונה מאוד מהמניירות הרגילות של זכיות באוסקר. מדובר כמובן במייקי מדיסון, שחקנית צעירה ואנונימית לרבים, שאחרי מספר תפקידים כאנטגוניסטית מקריפה ב"היו זמנים בהוליווד" (2019) ו"צעקה" (2022) קיבלה את תפקיד חייה בתור חשפנית חולמנית בניו-יורק שמסתבכת עם משפחת אוליגרכים מסוכנת, בסרטו זוכה "דקל הזהב" של שון בייקר, "אנורה".
למרות זכייה מרשימה מאוד בטקס הבאפט"א הבריטי מצד מדיסון, נדמה שהאקדמיה תלך עם סיפור הסינדרלה של מור עד הסוף. אין ספק שמור נותנת את אחת מההופעות הטובות ביותר שלה ב"יופי מסוכן", אבל את הרגש האמיתי שמדיסון מצליחה להביא ב"אנורה" קשה לשכפל.
בשולי הדברים: שימו לב לשחקנית הברזילאית פרננדה טורס (השחקנית הברזילאית השנייה בלבד שזכתה לכבוד, אחרי אימה פרננדה מונטנגרו לפני 25 שנה), שנותנת הופעה כואבת בסרט "אני עדיין כאן" ("I'm Still here"), עליה זכתה בהפתעה גמורה ב"גלובוס הזהב" מוקדם יותר השנה - אך כנראה לא תשחזר את ההישג כאן; קרלה סופיה גסקון, שעשתה היסטוריה בתור המועמדת הטרנסית הראשונה בתולדות הטקס, איבדה כל מומנטום אחרי שסדרת ציוצים גזעניים שלה מלפני 6 שנים הוצפה ברשת, וחבל - כי למרות הכול, קשה להתכחש לזה שההופעה שלה ב"אמיליה פרז" מרשימה למדי; ולחובבי "מרשעת", החדשות הקשות - סינת'יה אריבו, הלא היא אלפבה, נמצאת כרגע בתחתית ההימורים לזכייה.
כל זה מבלי לציין את מי שהייתה אמורה להיות מועמדת פה - אייקון המשחק טילדה סווינטון, שזכתה בפרס השחקנית בפסטיבל ונציה על סרטו הראשון המלא של אלמודובר באנגלית "החדר הסמוך", וקיבלה מהאקדמיה כתף קרה ומעליבה.
השחקן הטוב ביותר:
יזכה - טימותי שאלמה, "אנונימי לגמרי" ("A Complete Unknown")
צריך לזכות - רייף פיינס, "עד שיצא עשן לבן" ("Conclave")/ קולמן דומינגו, "סינג סינג" ("Sing Sing")
אגיד כבר מההתחלה שאני לוקח כאן סיכון - הסיכוי של אדריאן ברודי לזכות בפרס הגדול, בפעם השנייה בחייו (הראשונה הייתה על "הפסנתרן" ב-2003), נראה מובטח כבר מתחילת עונת הפרסים. על פניו, התפקיד של ברודי נדמה כמו מה שכל מצביע אוסקר יאהב - ארכיטקט מדופלם וניצול שואה הונגרי מהגר לאמריקה אחרי מלה"ע ה-2 ועובר סיפור "עלייתו ונפילתו" קלאסי. אממה, "הברוטליסט" הוא הכול חוץ מסרט אוסקרים קלאסי - אפוס ארוך (כמעט 4 שעות!) שמתקיים ברובו בחדרים קטנים; סרט שמושפע יותר ממודרניזם אירופאי ופחות מסרטים הוליוודים; ובעיקר יצירה אקספירמנטלית מידי למצביעי האקדמיה.
כאן נכנס הכוכב הצעיר והמזהיר טימותי שאלמה, שכיכב לאורך כל עונת הפרסים ברשת בשל התלבושות הוויראליות שלו ועדת המעריצים שלו, שנעלם באופן מדהים (רחוק מחיקוי) בדמותו של המוזיקאי האלמותי בוב דילן בביוגרפיה המוזיקלית "אנונימי לגמרי". העובדה שטקס האוסקר אוהב לתת פרסים על גילום דמויות אמיתיות (לראייה, רמי מאלק ב"רפסודיה בוהמית") ועוד יותר אוהב סיפורי טרנספורמציה - כששאלמה בילה 5 שנים מחייו בעבודה על הדמות, כולל למידת נגינה בגיטרה ופסנתר מאפס - מעניקים לשחקן הצעיר יתרון מאוד גדול על ברודי.
שאלמה הפתיע רבים - כולל את עצמו - שקיבל בשבוע שעבר את פרס ה-SAG על תפקידו (ונאם נאום שבו קבע כי הוא רוצה להיות "אחד מהגדולים" - מה שאחדים ראו כהצהרה שחצנית) והגדיל את סיכוייו לזכייה הלילה. אם כן יזכה בפרס, יהפוך בגיל 29 לשחקן הצעיר ביותר שזכה אי פעם בקטגוריה. מי מחזיק בתואר כעת? אדריאן ברודי.
קשה להתכחש לכך ששאלמה וברודי נתנו הופעות משחק מצוינות השנה (ואם מישהו מהם יזכה, לא אהיה עצוב כלל), אבל ראוי לתת את הבמה כאן לרייף פיינס - שחקן כה ותיק ו-ורסטילי, שעשה הכול מ"רשימת שינדלר" ועד "מלון גרנד בודפשט" ו-וולדמורט ב"הארי פוטר" - והועמד 3 פעמים לפרס האוסקר (זוהי מועמדתו השלישית), אך מעולם לא זכה. התפקיד שלו ב"עד שיצא עשן לבן", בתור קרדינל שעליו מוטלת המטלה כפויית הטובה לנהל את הליך בחירת האפיפיור אחרי שהאחרון מת - למרות שהוא בכלל לא חושק במשרה - כה אפקטיבי למרות שהוא כה פשוט, אבל השנה לא תהיה השנה שלו; כמו שהעיד חבר אקדמיה אנונימי, שחשף את הצבעותיו השבוע, כי לא הצביע לפיינס כי "יש לו כבר אוסקר על 'שינדלר'" (אין לו) - האקדמיה לא מבריקה במיוחד.
ומספר מילים לסיום: קולמן דומינגו הוא שם שחג כבר זמן מה בקרב קולנוע האיכות באמריקה וכבר זכה שנה שעברה למועמדות על "ראסטין", ביוגרפיה לא מיוחדת במיוחד על פעיל זכויות האדם ביירד ראסטין, אבל תפקידו השנה ב"סינג סינג" (שלא זכה עד כה ליציאה במחוזותינו) - כמחזאי חובב שנכלא על לא עוול בכפו בכלא הנודע באותו השם ומנסה לסייע לאסירים כמוהו להשתקם באמצעות התיאטרון - מדהים בכמה אותנטי הוא.
על הכישרון של סבסטיאן סטן, שניצל את השנה להתחמק מהתדמית של "שחקן מארוול" באמצעות תפקידים מצויינים ב-"A Different Man" (עליו קיבל את גלובוס הזהב) וכטראמפ הצעיר וההרסני ב"המתמחה" - עליו הוא מועמד כאן - אין על מה לדבר, אבל כן יש לדבר על דניאל קרייג - כבר מזמן לא ג'יימס בונד - שהצטיין ב"קוויר" וזכה להתעלמות גדולה ולא מוצדקת מהאקדמיה.
הסרט הטוב ביותר:
יזכה - "אנורה" (?)
צריך לזכות - הכול (?)
תנו לי להסביר - כל שנה האקדמיה מעמידה סרטים עם סיכוי גדול יותר לזכות וכאלו שמופיעים שם כ"סימון וי"; אלו שאהובים ביקורתית וכלכלית ואלו שם כי… לא ברור. כיאה לעונת פרסים מבולגנת במיוחד, השנה הסיפור אחר לגמרי: מבחינת סיכויים, לשלושה נדמה שיש הזדמנות שווה - "הברוטליסט" זכה ב"גלובוס הזהב" ובפסטיבל ונציה; "אנורה", שנמצא כעת במומנטום, גרף את "דקל הזהב" בפסטיבל קאן, בחירת המבקרים, גילדת הבמאים ופרסי הקולנוע העצמאי; ואילו "עד שיצא עשן לבן", שהגיח משום מקום וכבר זכה בפרס הבאפט"א וה-SAG. אם האקדמיה מעוניינת בזכייה פופולארית - כטקס שמזמן אינו פופלארי כפי שהיה - היא יכולה לבחור ב"חולית: חלק שני" או ב"מרשעת" כמובן, שניים משוברי הקופות הגדולים של השנה החולפת; אם האקדמיה רוצה סרט ביוגרפי קלאסי עם טיפה קריצה לקהל הצעיר, היא יכולה לבחור ב"אנונימי לגמרי" (שכבר כיכב בכמה מרשימות המצביעים האנונימיים).
היחידים שנדמים כעת בעלי סיכוי קלוש לזכייה הם "אני עדיין כאן" ו-"Nickel Boys" (אחד מהסרטים היצירתיים והחזקים ביותר שיצאו בשנה, שבקושי הגיע לכותרות ברחבי העולם) האמנותיים או "אמיליה פרז", שחטף מהלומה תקשורתית גדולה ושצוות הסרט צריך להתפלל לעבור את אותו לילה בשלום. מה בכל זאת כנראה יזכה בסופו של יום? הימוריי הם על "אנורה" - סרט עצמאי ולא מתפשר אך גם "סרט עם מסר", לא קל אך גם מצחיק, שבמרכזו דמות נשית עיקשת שנעמדת מול עולם אכזר, ואין דבר יותר רלוונטי כעת ממאבק של אדם בודד אל מול מציאות כואבת.
אם אכן יגיע למעמד, "אנורה" יהיה הסרט הרביעי ב-97 שנות האוסקר וב-79 שנות פסטיבל קאן שזכה גם בסרט הטוב ביותר וגם ב"דקל הזהב" - קדמו לו "סוף השבוע האבוד" ב-1946, "מרטי" ב-1955 ו"פרזיטים" ב-2019; האם הטעם האמריקאי הפופולרי מתקרב לטעם האירופאי האומנותי או שתהום עדיין פעורה בין השניים? זה דיון לפעם אחרת. מה שבטוח כעת הוא שאם "אנורה" יזכה, הוא בוודאות יהיה הסרט הראשון שבוים על ידי במאי (שון בייקר, שכנראה גם הוא יצא הלילה עם אוסקר משלו) שהוא מעריץ שרוף של "אסקימו לימון".
ולעוד הימורים:
במאי: שון בייקר, "אנורה"
שחקנית משנה: זואי סלדנה, "אמיליה פרז"
שחקן משנה: קירן קאלקין, "כאב אמיתי"
צילום: "הברוטליסט"
תסריט מעובד: "עד שיצא עשן לבן"
תסריט מקורי: "כאב אמיתי"
הסרט התיעודי באורך מלא: "אין ארץ אחרת"
הסרט הבינלאומי: "אני עדיין כאן"
סרט האנימציה באורך מלא: "רוז הרובוטית"
עריכה: "עד שיצא עשן לבן"
עיצוב אמנותי: "מרשעת"
עיצוב תלבושות: "מרשעת"
איפור ועיצוב שיער: "יופי מסוכן"
עיצוב סאונד: "חולית: חלק שני"
אפקטים: "חולית: חלק שני"
פסקול: "הברוטליסט"
השיר הטוב ביותר: "El Mal" - "אמיליה פרז"
הסרט הקצר: "The Man Who Could Not Remain Silent"
סרט האנימציה הקצר: "Yuck!"
הסרט התיעודי הקצר: "I Am Ready, Warden"
