"כאילו אין מחר" הוא כל מה שהקהילה הייתה צריכה, רק חבל שהוא מדבר רק ללהט"בים

כשנכנסתי לאולם כדי לצפות בסרטו החדש של ניצן גלעדי, 'כאילו אין מחר', הגעתי נטול ציפיות. אולי זה בגלל העובדה שישראל אוגלבו, שעד היום כיכב בעיקר בתוכניות ריאליטי, מככב בתפקיד הראשי. הייתי בטוח שמדובר בעוד סרט להט"בי שמציג כוכבים ראשיים עם חזות של "יפים ונכונים", שהולכים לנסות למכור לי כמה שקשה להם בחיים.

כתבות נוספות בתרבות ובידור

• מאור אדרי משחרר סינגל חדש: "זר אצלה"
• טיטי איינאו עולה על הבמה: תשחק בקומדיה בנושא הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה
• לראשונה מאז שהתפרקו: סאבלימינל והצל משחררים שיר משותף

זאת בעיה נפוצה בסרטי להט"ב. למשל בסדרה המדוברת החדשה של נטפליקס, 'סמיילי', שמביאה דמות ראשית עם אופי מושלם ועטיפה מושלמת עוד יותר. הסדרה מתיימרת להציג את אלכס וברונו כמי שמתקשים למצוא זוגיות, כשבפועל דמויות כאלה הן אלה שמסמלות את כל מה שבעייתי בעולם הדייטים בקהילה. אני צמא לתוכן להט"בי שלא מספר את סיפורו של החתיך של השכבה, זה שמכור לחדר הכושר והחליף את הפחמימות בסמים קשים, אלא דווקא את סיפורם של אלה שבשוליים.

למרבה השמחה, ככל שהסרט התקדם כך הבנתי שהתבדתי. ישראל אוגלבו מציג יכולות משחק מרשימות בתור גיא, אמן קעקועים תל אביבי שבעת מצעד הגאווה נקלע לאירוע ירי שבעקבותיו הוא נגרר למסע מלא פרנויה, סקס וסמים. האופן שבו אוגלבו מגיש את הדמות תפסה אותי לא מוכן, ולא יכולתי שלא להישאב אל תוך הסיפור.

בתור חבר בקהילה, העין שלי גם ככה ביקורתית לכל ייצוג להט"בי במסך. בדרך כלל הייצוג לא עובר באופן אותנטי, ולכן רמת הדיוק שבה הסרט מציג את תרבות המין והתקשורת הבין-אישית היא מרשימה ביותר: החל מהשיחות באפליקציית היכרויות ועד לאינטראקציות בין הדמויות (כן, גם האינטראקציות המיניות). כל אלה עוברים באופן מדויק ולא מתייפייף. ניצן גלעדי מגיש לנו את הדברים כפי שהם - לטוב ולרע, וזה בהחלט שינוי מרענן ביחס לסרטים אחרים בהם חברי הקהילה הם לא יותר מדמויות רקע שתפקידן היחיד הוא להרים ולהוסיף צבע הומוריסטי בעולם סטרייטי לחלוטין.

 

 

אבל לקראת סיום הסרט לא יכולתי שלא לתהות האם חבריי הסטרייטים היו מעריכים את הסרט והמסר שלו? לצערי, התשובה היא ככל הנראה שלא. הדמויות בסרט הן דמויות קצה והעלילה היא עלילת קצה. לעין בלתי מזוינת, לסטרייט הממוצע, הדמויות והעלילה יכולות להיראות על סף הבדיוניות. כן, מדובר בסיטואציות קצה, אבל זה מה שקורה לכולם. הגבולות מטשטשים, וכל "ילד טוב" יכול ליפול - מתוך חוסר ביטחון או רצון לרצות - לסיטואציות כאלה. לא כולם מצליחים לקבוע את הגבולות של עצמם בתוך עולם מיתרני ומסחרר.

מה שיפה ב'כאילו אין מחר' זה שלא מדובר בהפקת ענק עם שלל דמויות ותפאורות מתחלפות, ואפקטים שבאים לעשות עליך שרירים. עלילת הסרט ברובה מתרחשת בתוך הדירה של גיא. אין מה לעשות, כשהתוכן טוב הוא פשוט עובד. המבחן האמיתי של כל יצירת אומנות הוא אם היא מעוררת אותך ונשארת איתך גם אחרי הצפייה, ו-'כאילו אין מחר' עושה בדיוק את זה.