אריק משעלי: "אם מישהו טוען שיש קיפוח אז הוא מקופח. מי יכול לקפח אותי?"

"שער הפרחים", סרטו החדש של חיים בוזגלו, מביא את סיפורה של משפחה מרוקאית שחיה בעיירה נידחת במדבר בשם באב אל וורד (שער הפרחים). הסרט דובר ברובו מרוקאית, אך גם צרפתית, אנגלית, רוסית ועברית, והוא מביא את סיפורה של משפחת וקנין, משפחה מרובת ילדים וקשת יום. אריק משעלי, שגם כתב את התסריט, מגלם את דמותו של ז'וזו המכור להימורים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• אתם חייבים לראות את הטריילר לסרט החייזרים של ווס אנדרסון
• סאבלימינל והצל מוציאים סינגל חדש: "צריך לעשות הכל כדי למנוע חורבן בית שלישי"
• האם הסדרה "תרגיע" תגיע לסיומה בעונה הבאה?

"הסרט מבוסס בגדול על מחזה שכתבתי לפני עשור," הוא מספר. "מחזה בשם 'מחכים לז'וז'ו', על איש שמכור לכרטיסי גירוד. בכל פעם הוא בטוח שתיכף יגיע הרגע שבו הוא ניצל מגורל חייו. חיים בוזגלו צפה בהצגה וכבר למחרת הציע לי לעשות סרט דובר מרוקאית. מאז הדברים השתנו, הקומדיה הפכה לדרמה והדרמה הפכה לטרגדיה, וכך יצא הסרט".

למה דווקא במרוקאית?

"ההחלטה שהסרט יהיה כולו במרוקאית התקבלה מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא משום שרצינו שיהיה תסריט שכולו מדבר בשפה מרוקאית. כבר עשו סרט בגרוזינית, עשו סרט בעירקית, עשו כמה סרטים בשפות שונות בישראל, והעדה המרוקאית היא עדה שלטת בישראל. העדה המוגזמת והאהובה הזאת, בוא נכניס את כל העדה הזאת לדירת עמיגור או דירת רכבת, כמו שרובנו חיינו וגדלנו, ונזכור איך זה היה - לטוב ולרע".

איפה ממוקמת באב אל ווארד?

"באב אל ווארד היא עיירה פיקטיבית, אבל היא מקום שהנוף שלו לא זר לאף אחד מאיתנו. אנחנו מכירים את השכונות האלה, רובנו הגדול גדל בשכונות האלה. השכונות האלה לא הלכו לשום מקום, הן כאן חיות ונושמות. באב אל ווארד זה המקום הזה של אותן פריפריות שאנחנו שוכחים מהן. כשאנחנו מתייחסים אליהם בחצי קלאץ' ורק כשרעידת אדמה מאיימת להרחיב את כל העיר אנחנו נזכרים שבאזור הזה והזה יש כך וכך בניינים שעלולים לקרוס".

אין בסרט אצבע מאשימה בנוגע לקיפוח

"מה זה קיפוח? קיפוח זה אם מגדירים שקיפחו אותי. אבל פה אף אחד לא אומר שקיפחו אותו. מדובר פה על סיפור טראגי של משפחה במצב כלכלי קשה, שלא שמה אצבע מאשימה. זה המצב. מה רצית שיקרה בשכונה בשדרות שיש בה 30 בניייני רכבות? מי חי שם? פרופסורים לכימיה? זוכי פרס נובל לשלום? גרים שם אנשים קשי יום. זה שהמדינה שכחה אותם אומר שהם מקופחים? לא. זה אומר שהיא שכחה אותם".

אז מה זה אומר שהמדינה שכחה אותם?

"אין מה לעשות. זאת המציאות. סדרי העדיפויות במדינה היו מאז ומעולם לצנטרום ולא לפריפריה. מה לעשות. אם איזה אידיוט יקפוץ ויגיד שהסרט מדבר על קיפוח אז הוא יכול לקפוץ לי. הקולנוע בא לספר סיפור ולהציב מראה מול בני אדם, להראות איך נראה העולם. אם מישהו יבוא ויבלבל את המח אני אכנס בו על 250 ואזמין אותו לעשות סיבוב בבניני הרכבת באשדוד, באשקלון עתיקות ובשדרות. אף אחד לא אומר 'אכלו לי, שתו לי'. זה המצב, ככה זה נראה. זאת מדינה שלא עוזרת לאף אחד אלא אם אתה עוזר לעצמך. מה לעשות שהאלה מהפריפריה שאנחנו מציגים אותם לא נולדו להורים עשירים? באו עניים, נשארו עניין, והדור השני והשלישי נשארו עניים. מה לעשות? האם הם אשמים? נכון, חלקם אשמים. האם הם לא אשמים? נכון, חלק לא אשמים".

למה הם אשמים?

"כי אני בן עניים, וקרעתי את התחת והצלחתי. ירקתי דם ומי שהפריע לי ירקתי לו בפנים. מה אתה חושב, שלי פתחו דלתות בהבימה? לא פתחו - וזה לא קשור לקיפוח. לא פתחו בהבימה ולא בקאמרי. אבל מי צריך אותם? פתחתי תיאטרון משלי ופירקתי את כל אולמי התרבות בישראל ב-20 שנה האחרונות. אין אולם תרבות שאני מגיע ולא מפרק לו את התחת. זה כי אני מרפקן, אבל מה לעשות שיש אנשים שגדלו בדיוק איפה שאני גדלתי והם לא מרפקנים. לאנשים כאלה אני מצפה שהמדינה תבוא לעזור, אבל היא לא עוזרת. האם זה קיפוח? לא איכפת לי, תקרא לזה איך שאתה רוצה, אבל אני לא מקופח. מי שיקפח אותי אני אקפח לו את הצורה.

אתה חושב שהנרטיב המרכזי זנח חלק גדול מהעם?

"אני לא אומר שלא קיבלו אותי להבימה או לקאמרי בגלל ששם המשפחה שלי הוא שם שמזכיר ערבי. אני רק אומר שלי זה לא היה קל. למה זה קרה? לא יודע. האם היום יש קיפוח בין אשכנזים למזרחיים? פעם היה. היום בוודאי שלא. היום אתה יכול על מזרחי? אתה לא יכול. מזרחי הוא בן אדם עם מעמד מאוד חזק. בפריפריה לעומת זאת יש בעיות וזה לא משנה אם אתה מזרחי או אשכנזי".