"אם בגלגלצ לא משמיעים אותי זה עניין שלהם. הקהל מצביע ברגליים"

אלקנה מרציאנו רצה להגשים לאימא שלו חלום. האישה שמארחת בכל ארוחת שישי את שמונת ילדיה, את הנכדים, השכנים וגם את החברים של הילדים, הנכדים והשכנים, לא האמינה שהאוכל שלה מספיק טעים, אז הוא הביא אותה לאודישנים של "המסעדה הבאה" בתקווה שכך, אולי, הביטחון העצמי שלה יעלה ושהמחמאות מאסף גרניט ומושיק רוט יגרמו לה להבין מה יש לה בידיים.

לכתבות נוספות:

• "אין עוד עבודה שמלווה בכאלה שריטות; זה מקצוע שייעלם מהעולם"
• "אני רוצה שיסתכלו על אביתר עוזרי - אני לא רק זה שעושה סרטונים מצחיקים"
• היציאה מהארון, הבריונות והחזרה בתשובה: שחר טבוך פותח את הלב

"רציתי להביא אותה לקדמת הבמה ושהיא תקבל תודעה שמעריכים אותה", אומר מרציאנו בריאיון לדיגיטל 13. "אני הייתי שם על תקן הסו-שף שלה. אם היא הייתה מנצחת ופותחת מסעדה הייתי מגבה אותה. בסופו של דבר, היא אומנם לא זכתה אבל ממילא אימא אמרה לי, 'אלקנה, זה לא בשבילי'. אני עדיין דוחף אותה כל הזמן לעשות את זה וביום שהיא תרצה לפתוח מסעדה אני פותח לה".

טוב, לקוחה ראשונה כבר יש לכם. איזה אוכל היא בישלה שם, אמאל'ה. 
"את ראית את זה על המסך אבל לא יכולת לטעום, ותקשיבי - באמת שיש לה אוכל טעים. מה גם, שאיך שהיא הייתה על המסך, ככה היא במציאות - כולל הכמויות".

אתה מדבר עליה ומתרגש.
"אני מחובר אליה ברמות. יש לי את האימא הכי טובה בעולם. כל אחד יגיד את זה על אימא שלו, אבל אימא שלי היא אישה דתייה שגם כשלא הלכתי עם כיפה היא תמיד חיבקה אותי ואהבה אותי. היא מפרגנת לי ולכל האחים שלי, ואין אצלה דבר כזה דתי או לא דתי. היא גידלה שמונה ילדים וזה לא פשוט. היא מקבלת את כולם ואני מעריך אותה על זה".

 

"אחרי דה וויס הפיק ירד, זה לא נעים"

 

הכרנו אותו בעונה השלישית של דה וויס ששודרה עוד בימי ערוץ 2. באודישן הראשון הוא ביצע את "גבר הולך לאיבוד" וגרם לשרית חדד ושלומי שבת להסתובב, גרף מחמאות מאביב גפן ואף הושווה לעופר לוי. מרציאנו, שהיה בן 22 בזמנו, עבר שלב אחרי שלב עד שהוכתר למנצח הגדול של העונה - אבל מסתבר שהוא בכלל לא רצה לקחת חלק בתוכנית.

אתה זוכר את האודישן הראשון?
"כן. זה היה פה בבניין רשת, שני שלבים לפני שהגעתי לשיר מול השופטים. האמת היא שלא רציתי לבוא לדה וויס".

למה?
"כי עד אז שרתי טיפה בחאפלות ועבדתי בבניין. החבר'ה שעבדו איתי כל הזמן דחפו אותי לזה ובלבלו לי את המוח. היה איזה יח"צן שרשם אותי לאודישנים ואמרתי לו, 'מה לי ולשטויות האלה? זה לא בשבילי'. בסופו של דבר הלכתי לאודישן הראשון מבלי שבכלל האמנתי שאעבור".

למה לא האמנת בעצמך? 
"אני תמיד האמנתי בעצמי, אני מאמין בעצמי מגיל קטן, אבל לא יודע, לא כל כך התחברתי לזה. חשבתי לעצמי, מה עכשיו? איך יראו אותי? איך יראו את המוזיקה שלי? שאני אלך לתוכנית בפריים טיים? לא ידעתי איך יאכלו אותי".

ואז מה קרה?
"אחרי שראיתי את התגובה של הקהל והשופטים הייתי אול-אין ועברתי שלב אחרי שלב".

בלי יותר מדי התלבטות הא בחר להצטרף לקבוצה של המנטורית שרית חדד ("היא מדהימה, המשכתי לעבוד איתה גם אחרי התוכנית") עד שלבסוף, כאמור, ניצח את העונה כולה. אלא שכמו הרבה כאלה שהיו שם לפניו ואחריו, גם מרציאנו נחת למציאות נטולת פריים-טיים והבין שהוא יצטרך להוכיח שהוא הרבה יותר מסתם פליט ריאליטי. "כשדה וויס שודרה, פתאום כולם רצו להצטלם איתי ולהיות לידי וזה היה 'היי' מטורף. גם אחרי הגמר היה מעין פיק אבל לאט לאט הוא ירד, וזה לא אותו דבר".

ואיך הרגשת?
"זה היה לא נעים כי לטוב מתרגלים הכי מהר, אתה הולך ברחוב ופתאום פחות מצטלמים איתך".

מבאס.
"אני חייב להגיד שלא הרגשתי את זה תקופה ארוכה כי תמיד הייתי בעשייה. אחרי הפיק מתחילה העבודה האמיתית. אתה חייב לקום בבוקר ולהתחיל לייצר חומרים טובים ולצבור קהל. זה לא קורה בזמן קצר. זו עבודה, זו דרך. תמיד אומרים שיש 15 דקות של תהילה, אבל אלה יכולות להיות הרבה יותר דקות אם תדע איך לשמר אותן".

יש היום כל כך הרבה תוכניות ריאליטי למציאת הזמר הבא. איך אפשר להתעלות מעל כולם? 
"אני תמיד אומר שאם אתה טוב, אתה תעבוד. אם אתה חרוץ, ישמעו עליך. אומרים שכשגשם יורד הוא יורד על כולם. יש מקום לכולם - אתה פשוט צריך להיות חרוץ".

תגדיר "חרוץ".
"חרוץ זה להקליט כל היום, להיות תמיד בתודעה וברשתות, להגדיל ראש ולהביא את המשהו הבא לפני כולם. אתה צריך לעשות דברים משוגעים שעדיין לא עשו, לחשוב מחוץ לקופסה. חרוץ זה להיות חרוץ בעבודה והמשפט 'שינה זה לחלשים' הוא עליי".

 

"כבר המון שנים אין מוזיקה מזרחית"

 

תסמכו עליו כשהוא מדבר על חריצות. עוד כשהיה נער בן 13 נאלץ מרציאנו לעזוב את הלימודים ולעזור בפרנסת המשפחה. הוא היה בסך הכול בכיתה ח' כשהפסיק להגיע לבית הספר באור יהודה ובמקום זאת הלך לעבוד באתרי בנייה.

"זה היה בית שלא היו בו ממש אמצעים. בכל זאת, עשרה נפשות, ולכן יצאתי לעבוד. לאבא שלי יש קצת בעיה של אלכוהול, הוא אוהב לשתות, ובתור ילד זה היה בית לא כל כך רגוע. לפעמים הייתי צריך להתעורר לבית הספר והיו ויכוחים וצעקות. לא הייתה אלימות", הוא מבהיר, "אבל הבית היה פחות רגוע".

חשפת את הסיפור הזה רק לפני כמה חודשים בריאיון לחדשות 13. יש אמנים שהיו מנצלים אותו לטובת יח"צ בשלב הרבה יותר מוקדם. 
"לא הרגשתי צורך להוציא את זה כי אני חושב שמה שמעניין בי זו המוזיקה. אני לא אוהב את כל הרכילויות והדברים הצהובים האלה".

גם לא רואים אותך מתמנגל בהשקות או מככב במדורי הרכילות.
בשלב הזה נכנסת לשיחה הודיה סיידוף, מנהלת יחסי הציבור מטעמו של משרד יחסי הציבור אורי צרור, ומבקשת להגיב: "זה במכוון. זו האישיות של אלקנה. יש בתעשייה אנשים שאוהבים להיות בכותרות, ויש את אלקנה. גם איתו אפשר לייצר כותרות אבל זה לא מתאים לבן אדם, הוא מאוד אוהב להתעסק בעשייה ובמוזיקה מאשר להסתובב כל היום בכל מיני מקומות".

וכמנהלת יח"צ, את לא מנסה טיפה לדחוף אותו לשם? זה חלק מהמשחק. 
"אני כל הזמן אומרת לו ללכת לאירועים כאלה ואחרים אבל בסופו של דבר, אני חושבת שצריך ללכת עם האמן שלך ועם מה שמתאים לאישיות שלו. אלקנה הוא אדם שמאוד אוהב את הפרטיות שלו וכל ההתערבבות הזו והצהוב הזה פשוט לא מתאימים לו לאופי. זו הסיבה, אגב, שגם אחרי הריאליטי הוא העדיף להתעסק במוזיקה ולא בדברים אחרים. אם בעתיד הוא ירצה ללכת וירגיש שבא לו להתערבב - הוא יעשה את זה. אין פה חוקים".

"אני מאמין באמת", מוסיף מרציאנו, "אני מעדיף להתעסק בדברים אמיתיים וטובים ולהוציא לקהל את המוזיקה הנכונה. אם יש השקות ודברים שכיף לי ללכת אליהם אני אלך, ואם אני ארצה לעשות יח"צ ולהביא רכילות - אני יכול להביא לך כאלה מפה ועד תאילנד, אבל אני חושב שצריך להתעסק בדברים חשובים ולא בחארטות. כמו שאמרתי, גם בדה וויס לא ידעתי איך יאכלו אותי, שרתי ז'אנר הארד-קור כזה, אבל בסוף באתי עם האמת שלי וניצחתי".

את אותה אמת אתה מביא גם לשירים שלך והם בכל זאת מתקשים לעבור את פלייליסט גלגלצ.
"קודם כל, זה שלהם עם עצמם. אני חושב שאני עושה מוזיקה ממש טובה וגם הקהל מגיב כך, ברוך ה'. כשאני פותח הופעות הקהל פשוט מצביע ברגליים, קונה כרטיסים ובא. אם בגלגלצ לא משמיעים אותי זה עניין שלהם".

וזה באמת לא משנה לך? 
"תראי, אני מאוד אשמח שהשירים שלי יעברו פלייליסט, אבל היום כל אדם - לאו דווקא אמן או זמר אלא כל אדם - הוא השדרן דרך הטלפון שלו. כשאני מוציא שירים אני רואה את הנתונים בפלטפורמות וזה מספיק בשבילי".

מה דעתך על הדברים שקובי אפללו אמר נגד הטקסטים הנמוכים בשירים החדשים? 
"אני לא חושב שהוא צודק כי את יודעת, אנחנו עושים מוזיקה. שיר שהוא טוב אז הוא טוב. בכל כמה חודשים הגלגל משתנה ותמיד צריך לחדש אותו. בעיניי, המוזיקה הזאת היא הברקה. כל שיר חזק הוא אמאל'ה ואבאל'ה".

ויש גם את אלו שטוענים שהזמרים המזרחים של היום קורצים למיינסטרים ומוציאים שירים קצביים שרחוקים מהז'אנר. 
"שמעי, עם ישראל זה העם הכי שמח שיש. אם אתה זמר שמופיע בחתונות ואתה מרקיד את הקהל, מין הסתם שאתה צריך להוציא חומרים בהתאם. אני חושב שאפשר להוציא שלושה שירים שמחים - אבל להביא גם שיר נשמה. אני בעד לעשות שמח ולשיר שירים קצביים, אבל אולי זה בגלל האישיות שלי, אני אוהב שיש אנרגיות טובות. מה שכן, אפשר להגיד שכבר המון שנים אין מוזיקה מזרחית".

מה הכוונה?
"מוזיקה מזרחית זה מוזיקה של פעם, זוהר ארגוב, עופר לוי. זה בלחנים, במילים, בעיבודים, מזרחית אמיתית. אני מביא מוזיקה מזרחית אמיתית אבל בעיבודים של היום, בשילוב של מזרח ומערב. זה כמו שיגישו לך קוסקוס ומפרום במסעדת יוקרה בצורה יפה. התוכן של המוזיקה, זו שאני עושה לפחות, מגיעה בעיבודים חדשים וזה מה שיפה".

 

בין דובאי לרידינג

 

כן פלייליסט, לא פלייליסט, מרציאנו היה הזמר הישראלי הראשון ששיתף פעולה עם זמר אמירותי מיד לאחר החתימה על הסכמי אברהם. "המנהל שלי בזמנו רקם את שיתוף הפעולה הזה מתחת לרדאר. הוא אמר לי, 'יש לך דואט עם זמר מדובאי', ואני כזה, 'איך? הכול שם צריך את האישור של השייח' וזה לא משהו שאפשר לקנות בכסף'". בסופו של דבר, ואחרי שגם דורון מדלי והמפיק המוזיקלי הנרי לקחו חלק, נולד הדואט "אהלן ביכ" עם הזמר וואליד אל-ג'אסים.

היית גם הזמר הישראלי הראשון שהופיע בדובאי. 
"נכון. בהתחלה חשבתי שהדואט לא יתקבל טוב כי וואלה, בסדר, עשינו הסכם שלום אבל יש הרבה ערבים בעולם שלא כל כך אוהבים אותנו ופתאום אתה קורא את השיח בתגובות ואתה רואה שמוזיקה פשוט מחברת בין אנשים. זה מאוד מרגש".

"בכלל, אחרי הדואט גם הזמינו אותי להופיע בוועידת גיטקס העולמית שבדובאי. בשורה הראשונה ישבו שייחים מכובדים שלרוב הם עם פאסון, אבל כשירדתי מהבמה הם מחאו כפיים וממש התחברו. בא ילד צעיר מישראל שעושה להם שמח ואת רואה שהם באמת רוצים להתחבר. זה כיף ומשמח. מוזיקה באמת מדברת בסוף".

ואילו הצעות הגיעו בעקבות אותה הופעה?
בא אליי שייח' אחד והציע לי להופיע באיזו השקה תמורת סכום מאוד יפה אבל לא הסכמתי כי זה היה בשבת - ואני לא מופיע בשבת".

ב-17.9 הוא יופיע ברידינג ("יהיה אמן אורח, נעשה המון פאן"), שם הוא יבצע בבכורה את שירו החדש "בכבוד של מרציאנו" אותו יצרו רון ביטון יחד עם אסף קליף ושי ראובני. "השיר הופץ קודם לכן לכל התקליטנים בארץ. מי שיעשה את הרמיקס הכי טוב, יוזמן להתארח במופע שלי בתעשייה האווירית מול 4,000 איש", הוא מסביר.

 

לאלו שחוששים משידור חוזר של עומר אדם בפארק הירקון, מרציאנו מבטיח כי ההופעה שלו תהיה ארוכה יותר מ-50 דקות. "ההופעות שלי נמשכות בערך כשעה וחצי, אבל אם יש אווירה חשמל אני מביא עוד אקסטרות. אני קצת-הרבה היפר ועל הבמה אני לא רגוע. אני מרגיש שם הכי בבית והכי טבעי. יש לי את השיגעונות שלי, אני קופץ והולך מפה לשם, ופתאום עושה פרי-סטייל של שירים".

אפרופו שיגעון, מה הסיפור שלך עם נעליים?
(צוחק) "יש לי בבית חדר שיש בו כמה מדפים לאורך הקיר, ועליהם המון זוגות נעליים. אני אוהב".

כמה זוגות? ספרת פעם? 
"לא יודע, משהו כמו 50. זה לא כזה הרבה".

זה מכובד.
"אני כל הזמן מחליף ואין לי מקום. לא יודע, יש לי שיגעון".

 

אלקנה מרציאנו יופיע ברידינג 3 ב-17.09.2022. לכרטיסים לחצו כאן