חי בת"א, אז מה?

הוא גר בשינקין, אבל מסרב להחזיק טלפון נייד. הוא תל אביבי אסלי, אבל נראה יותר כמו קיבוצניק גאה. הוא שחקן מוערך, אבל לא מחבב במיוחד את אור הזרקורים. אוהד קנולר, שמגלם בימים אלו את נועם ההומו השינקינאי המוחצן ב"הבועה", הסרט החדש של הצמד איתן פוקס את גל אוחובסקי, הוא לא מה שהייתם מכנים סופרסטאר ממוצע. הוא לא פליט טלנובלה, לא יוצא עם כוכבניות דקיקות ולא שותה קוקטיילים במסיבות ברנז'ה מיוח"צנות.

אחרי אינספור תפקידים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, ואפילו קריירה בינלאומית קצרצרה ב"מינכן" של סטיבן שפילברג, קנולר עדיין נבוך מכל הרעש התקשורתי שכרוך ביציאת סרט חדש. גם כשזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו ב"יוסי וג'אגר" בפסטיבל טרייבקה בניו יורק לפני שלוש שנים, הוא הגיב באדישות וטען שאפילו לא ידע שהוא מועמד ובטח שלא חולם על קריירה נוצצת בחו"ל.

ועכשיו לגילוי נאות קטנטן: כותבת שורות אלה וקנולר למדו יחד באותו בית ספר יסודי וגרו באותה שכונה תל אביבית. להבדיל מהעלם הנאה שיושב מולי, קנולר לא גדל כילד פופולארי במיוחד. מה שבטח לא תרם הייתה ההחלטה שלו לזמר במקהלת הפעמונים כשהיה בכיתה ג'. "זה גרר צחוקים", הוא נזכר, "הופענו באופרות ובפילהרמונית וילדים לא בהכרח העריכו את זה. לא הייתי מקובל בלשון המעטה, אבל נמשכתי תמיד לבמה ולהופעות. שם מצאתי תקשורת עם ילדים אחרים. דרך זה יכולתי לדבר עם אנשים".

שנים שהוא חי את הבמה. בהתחלה בבית הספר לאמנויות, אחר כך ב"תלמה ילין", אז גם השתתף ב"תופסים ראש" ו"תוסס", כשהשיא היה לפני הגיוס ב"עץ הדומים תפוס" של גילה אלמגור. "שם רזיתי פעם ראשונה בשביל תפקיד", הוא מספר, "בעצם כמעט בשביל כל תפקיד אני מרזה כי אני אוהב לאכול". אבל למרות המסלול הברור, החליט קנולר לקטוע את הרצף, לוותר על להקה צבאית ולהתגייס דווקא להנדסה קרבית.

למה קרבי? מה רע היה בתיאטרון צה"ל למשל?
"משחק זה נורא נחמד בתור ילד בתיכון, אבל זה לא ממש מקצוע. היה לי צורך להתנתק כדי לבחון את העניין הזה. וחוץ מזה, אין כל כך טעם בצבא אם זה לא קרבי. גם כשהשתחררתי מהצבא זה עדיין לא היה ברור. אני זוכר שביום בו הלכתי להירשם ל'ניסן נתיב', עשיתי גם בחינות במשטרה לקורס חבלנים. הייתי קלולס לחלוטין. ברור לי שאם הייתי מתקבל למשטרה ולא ל'ניסן נתיב', יש סיכוי סביר שהייתי היום חבלן משטרה".

אז מפוצץ פצצות הוא לא נהיה, שחקן דווקא כן. מיד אחרי תום לימודי המשחק האינטנסיביים, אחיו אלירן, שלמד אז קולנוע בבית ברל, צילם אותו לסצנה לשיעור שהדריך אז איתן פוקס. המורה ראה, התלהב וזימן את קנולר לאודישנים ל"יוסי וג'אגר". קנולר זכה בתפקיד והתאהב על המסך בג'אגר שגילם יהודה לוי. אחרי הצלחת הסרט הוא השתתף בין היתר ב"כנפיים" בערוץ הראשון, "אהבה זה כואב" בערוץ 10 ו"אפידורל" ששודרה ב- yes.

עכשיו חוזרים ימי התהילה כשפוסטר הסרט החדש, "הבועה", עם ארבעת כוכביו העירומים כמעט לגמרי, מתנוסס תחת כל עץ רענן. "אני אישית לא אהבתי את הפוסטר", הוא מסתייג, "הוא לא מייצג את מה שבעיני הסרט מנסה לומר". אלפי מילים נכתבו על "הבועה" שזוכה למסע פרסום מאסיבי. אבל לא כל הביקורות אוהדות. "בסרט יש תמונה ביקורתית ואוהדת בו זמנית של החברה התל אביבית. זה סוג של משל. זה מוזר שהרבה ביקורות לא קלטו את זה".

פסגת השאיפות: תמונה בתשחץ

אוהד מגלם בסרט את נועם, בחור ירושלמי שבורח לתל אביב כדי לשאוף את החופש השינקינאי כהומוסקסואל גאה. הוא מתאהב באשרף הפלשתיני (יוסף סוויד) ומבצע אתו סצנת מין לוהטת למדי. כמו ב"יוסי וגאגר", גם פה נפל עליו תפקיד הגיי, אבל הפעם קנולר התלבט ארוכות טרם הסכים ללבוש שוב את המדים העליזים. "בכלל לא הייתי אמור לשחק את התפקיד הזה", הוא אומר, "איתי טיראן היה אמור להיות נועם. אני הייתי אמור לעשות תפקיד קטן ולשחק את עצמי. מעין הומאז'. זה הצחיק אותי לשחק את עצמי בשלב כזה בקריירה. בסופו של דבר זה לא קרה ולוהקתי לתפקיד נועם".

למה לא הסכמת בקלות לתפקיד?
"בגלל סצנת הסקס. זה הצריך ממני חשיפה פיזית ונפשית. סצנת סקס עם גבר זה לא דבר פשוט. בטוח ששחקנים אחרים לא היו מהססים. אבל לי היה קשה להגיד כן. בסוף איתן פוקס התקשר אלי כשצילמתי את 'מינכן'. הייתי במלטה ואמרתי לעצמי אם הוא תפס אותי פה, כנראה שזה חשוב לו ואני צריך לסמוך עליו".

איך היה לראות את הסצנה הזו על המסך?
"בסדר. דווקא את סצנת הנשיקה שלי ושל יהודה לוי ב'יוסי וג'אגר' היה לי הרבה יותר קשה לראות ועצמתי את העיניים. כנראה התרגלתי".

כתל אביבי גאה, אתה מרגיש כמי שחי בבועה כמו הדמויות בסרט?
"ממש לא. בועה זה משהו שאתה צריך לבחור לחיות בו. אני חי בעיר שבה נולדתי, שירתי שירות קרבי בצבא ועד היום אני עושה מילואים, אז במקרה אני חי בתל אביב, אז מה? אנחנו חיים במדינה שנמצאת במצב של מלחמה ואני לא מתעסק בזה כל הזמן. זה לא אומר שאני חי בבועה. יש פה אנשים ששואפים לברוח ונועם כן בורח, אבל אני לא לגמרי מזדהה עם זה".

אנחנו יושבים בבית קפה הומה בלב תל אביב, הפרצוף שלו מרוח מטר מאיתנו על לוח המודעות הציבורי, אבל את קנולר לא מזהים. לא שזה ממש מזיז לו. "אני לא אוהב את החשיפה. לא אוהב שמזהים אותי ברחוב. בסרט אני נראה אחרת, עם פוני בלונדיני, אז כנראה שלא מקשרים. אבל אתמול הייתי בתשחץ בעיתון. הייתה תמונה שלי בתשחץ, שזה מבחינתי פסגת השאיפות. אם נדיב אבידן יכתוב הגדרה שלי בתשבץ הגיון זה מבחינתי שווה יותר מאוסקר".

לא היית רוצה יותר הכרה? יותר כסף? הקולגה שלך, יהודה לוי מרוויח לא רע.
"כשהשתחררתי מהצבא לא היו טלנובלות. בחרתי ללמוד משחק ואני מעדיף להשתמש בכלים שלמדתי ולא לשחק בטלנובלות. אם המצב היה שונה, יכול להיות שהבחירות שלי היו אחרות. אני רואה את יהודה ואת הקריירה שלו ובאיזשהו מקום אני מקנא בו. למרות שלא הייתי עושה את מה שהוא עושה, זה מגניב להיות בחור בן 27 עם כוח כלכלי ביד ותעשיה שלמה שרוקדת לחלילך".

אתה מבסוט מקצב ההתקדמות של הקריירה שלך?
"הייתה לי שנה עמוסה. סיימתי עכשיו צילומים ל'בופור' של יוסף סידר. אני מצטלם כרגע ל'עד החתונה', סדרה של אבנר ברנהיימר לרשת. בין לבין אני עושה תיאטרון עם הצגות כמעט כל ערב ,וחוץ מזה יש לי מופע סאטירי שאני מריץ עם חברים. והיו גם מתישהו הצילומים ל'מינכן'".

הייתה לך שם שורה שלמה.
"איזה שורה? זה היה מילות רקע. לא מוצאים אותי שם בכלל".

מה עם קריירה בחו"ל?
"אני לא מבין את זה. זה נראה כמו חלום מטופש מבחינתי. אין לי שאיפה כזאת בכלל. אני שמח על הישראליות שלי ויש לי הרבה מה לעשות כאן".

קנולר, אוטוטו בן 30, חובק כבר ארבע שנים את נועה רבן, שחקנית ובימאית ואשתו החל מעוד שבועיים בדיוק. "הכרנו בחטיבה, למדנו יחד באותה כיתה ב'ניסן נתיב' והיינו המון זמן חברים טובים עד שהפכנו לזוג. היא החברה הראשונה שלי. חגגתי את רווקותי הרבה שנים עד שמצאתי את נועה".

היא ביימה לא פעם הצגות שהשתתפת בהן. איך זה לעבוד יחד? לא צפוף?
"היא הבמאית הכי טובה שיש. החיים שלנו ביחד הם מעבר לחיים של אוהבים, אנחנו מעורבים אחד בעבודות של השני. אנחנו מבינים אחד את השני והדיאלוג שלנו מעמיק. כשהתקשורת טובה אפשר גם לעבוד יחד".

ולמשהו לא קשור בכלל. למה אין לך טלפון נייד? לקח לי שבוע להשיג אותך.
"כי אני עצלן. מאותה סיבה שאין לי גם רישיון נהיגה ואני רוכב על אופניים. זה כנראה לא מספיק חשוב בכדי שאטריח את עצמי להתעסק בזה".