במגרש של הגדולים

יש לי חבר שלא מצליח להירדם בלילה אם הוא לא רואה לפני השינה את מהדורת חדשות הספורט עם מירי נבו ואלי אילדיס. ואם אילדיס מגיש באותו יום את המהדורה סולו, בלי מירי, הוא ישן פחות טוב. מדי לילה בשעה 23:00 בערוץ הספורט, נבו ובן זוגה הטלוויזיוני מספקים כמה אנחות רווחה ללא מעט אוהדי ספורט ברחבי הארץ. התכנים כמובן מוסיפים, אבל אין ספק שההגשה והכימיה בין השניים עושים את ההבדל.

מירי, שמגישה את המהדורה כמעט תשע שנים בחן ובקיאות, הפכה לשם שגור בפיו של כל חובב ספורט. עכשיו כשהמונדיאל בשיאו, מירי מפגינה גם בקיאות באולפן המונדיאל בערוץ 2 עם הצוות המיומן של ערוץ הספורט. אז אם עד היום אמרנו מיקי ויעקב, מהיום אימרו מירי ואלי.

מירי נבו (38) נמצאת בתחום קרוב ל- 13 שנה, מאז הגיעה לראשונה לערוץ הספורט שהיה עדיין בחיתוליו. כמו כולן, היא התחילה שם כשדרית קווים ועשתה כל מה שאמרו לה. חמש שנים אחרי היא קיבלה את הדובדבן שבקצפת - מהדורת חדשות הספורט היוקרתית. אל תטעו, מירי לא מדקלמת טקסטים. היא עושה הרבה יותר, שואלת את השאלות הנכונות ולא נופלת מהפרשנים והשדרנים הגברים שסביבה.

"אני בדיוק כמו כל השדרנים האחרים", היא אומרת, "אני צופה הרבה בספורט וכמו עובד בנק שמבין במניות, אני מבינה בכדורגל. זה המקצוע שלי, זו האהבה שלי. אני חיה ספורט -מכדורגל ועד אחרון הנושאים האזוטריים".

לא מפריע שכולם מסביבך הם גברים?
"כשהגעתי לערוץ לא היו הרבה בנות על מסך. למעשה כמעט ולא היו בנות. אבל לא התעסקתי בזה. באתי לעבוד ולא לספור את כמות הבנות שנמצאת סביבי. זה היה שילוב של שני העולמות האהובים עלי ביותר: הבמה והספורט, וזה כל מה שעניין אותי. גם היום אני מוצאת את עצמי לרוב בסביבה גברית ויש בזה אפילו סוג של ייחוד. אבל אני לא מתעסקת בזה כמו שאולי חושבים".

נבו נולדה בברזיל ועלתה לארץ כשהייתה בת חמש. מגיל אפס היא זוכרת את עצמה עמוק בספורט. "כל חיי הייתי ספורטאית. אפילו הייתי אלופת ישראל בהתעמלות אמנותית בצעירותי. כשגדלתי המשכתי את האהבה הזאת ולמדתי את התחום. יש לי תואר ראשון בחינוך גופני ותואר שני באפידמיולוגיה ובריאות הציבור עם דגש על רפואת ספורט. לקח לי זמן עד שמצאתי בדיוק את התחום שמשלב גם את האהבה לספורט וגם את האהבה שלי לבמה. עכשיו אני נמצאת בדיוק איפה שאני רוצה להיות".

אבל בואו נודה באמת, נבו מוכרת לרובנו עוד קודם לדיווחיה החינניים על ספורט. מירי הייתה בעברה הרחוק שליש מלהקת הבנות "מנגו" שהביאה לנו כמה להיטים מתקתקים בסוף שנות ה- 80. עוד לפני שחמסה חשבו על "אתה חייב למות עלי", "מנגו" סיפקה לנו את אחד מהלהיטים האלמותיים, "גרה בשינקין". נבו (אז טננבוים) שרה בלהקה העליזה חמש שנים עד שהספיק לה.

את עדיין חולמת לשיר? עובדת בסתר על תקליט?
"את השירה זנחתי, למרות שפה ושם אני שרה קצת. הקלטתי שיר לפרומו של ערוץ הספורט וגם לרדיו ת"א, אבל אני לא כותבת למגירה ולא עובדת על תקליט, למרות שכמו שמייקל ג'ורדן אמר 'never say never'".

זוכרים לך עדיין את "גרה בשינקין"? מזהים אותך מהלהקה?
"תתפלאי, אבל עדיין יש הרבה אנשים שלא איבדו את זיכרון 'מנגו'. היא כנראה נחרטה עמוק עמוק בתודעת האנשים. 18 שנה אחרי ועדיין זוכרים. היו לי תקופות בחיים שלא חייתי טוב עם הדימוי ש'מנגו' יצרה לי ונלחמתי בזה. רציתי שאנשים ייצאו מהתפיסה הזאת, רציתי שידעו שיש לי גם מה להגיד. אבל התבגרתי והבנתי שדווקא למדתי מזה הרבה. גם את בעלי, יועד, הרווחתי משם. הוא היה המפיק המוסיקלי של 'מנגו' ואנחנו יחד כבר 18 שנה".

יועד שותף לאהבה הזאת לספורט? הוא רואה איתך את המונדיאל?
"הוא אוהב את זה הרבה פחות ממני, אבל אנחנו אנשים שונים וזה חלק מהכיף. לצערי הוא לא רואה איתי מונדיאל. הייתי שמחה אם הוא היה מצטרף, אבל ממילא אני רואה את השידורים בערוץ כי בזמן המונדיאל המהדורה שלנו הוקדמה לתשע בערב".

חוץ מבעלך ואלי אילדיס יש לך עוד זוגיות, עם עודד קטש ברדיו תל אביב. עם מי יותר כיף עם עודד או עם אלי?
"אני ועודד מגישים את התוכנית כבר שנה ב- FM 102. אבל עודד ואני זה לא זוגיות חדשה. אנחנו חברים עוד לפני התוכנית ומבחינתנו זה בדיוק שיחות הסלון שלנו על ספורט שאנחנו עושים ברדיו. גם אלי וגם עודד אנשי ספורט מצוינים ועם שניהם נורא כיף. לשניהם יש חוש הומור מפותח והם נורא מצחיקים אותי".

מירי לא נחה. חוץ מהרדיו ומחדשות הספורט יש לה תוכנית נוספת בערוץ, "בגלל הרוח", שמתייחסת לכל מה שהוא לא כדורסל או כדורגל ובעיקר לספורט אולימפי. "באתי משם", היא מספרת, "ומטבע הדברים אני מכירה אישית את ההוויה של הספורט הזה ואני מרגישה מחוברת לתחום. אני אוהבת כדורגל וכדורסל אבל מפה, מהספורט האולימפי, אני באה".

מירי גם משדרת ומפרשנת אירועי ספורט גדולים בקנה מידה עולמי. היא עשתה את זה באולימפיאדת סידני ("ישנתי אז שעתיים בלילה"), באולימפיאדה באתונה, היא הייתה בין מגישי אולפן המונדיאל הקודם בערוץ הספורט והשנה שידרה ופרשנה באולימפיאדת החורף בטורינו את תחרויות ההחלקה על הקרח. גם השנה היא חלק מצוות מגישי אולפן המונדיאל בערוץ 2.

איך זה להגיש באולפן המונדיאל בערוץ של הגדולים?
"הרגשתי שאולימפיאדת החורף הכתה הרבה יותר גלים ממה שהמונדיאל מכה עכשיו. באולימפיאדה הדומיננטיות שלי הייתה יותר גדולה והיו תגובות מדהימות. הרבה יותר נשים צפו בזה וזה היה תענוג לקבל מהן תגובות ברחוב. הן מגיבות כמו גברים, לוקחות את זה אמוציונאלית".

את מי את אוהדת במונדיאל? מותר להגיד?
"בטח. אני לא אובייקטיבית. עליתי לארץ מברזיל ומטבע הדברים אני אוהדת אותם. למרות מה שאומרים, הם הולכים ומשתפרים ממשחק למשחק. מול יפן היה תענוג ומול גאנה היה מצוין. אבל המשחק הכי קשה יהיה המשחק הבא מול צרפת".

אז החלום הוא להתקדם הלאה לערוצים המסחריים?
"מה שאני עושה בספורט הוא מבחינתי הרף הגבוה ביותר שלי. אם אני כבר אתקדם זה יהיה לרוחב, לא לגובה. גמרתי עכשיו עונה של 'בנות' בערוץ 3 ופה ושם אני עושה דברים בערוצים אחרים, אבל נורא טוב לי איפה שאני, למרות שאין ספק שאם תונח על שולחני הצעה נוספת אשקול אותה".

היית רוצה להיכנס לנעליים של יונית לוי או מיקי חיימוביץ' ולהגיש את מהדורת החדשות?
"זו שאלה קשה. מצד אחד הם בטופ הטלוויזיוני, בפסגת הרייטינג, אבל מצד שני אני לא מקנאה בהם. הם מדווחים על פיגועים, חטיפות. אלוהים, אני לא רוצה להתחלף איתם. אני מגישה דברים שמחים, מדברת על הצד החיובי של החיים. תאמיני לי שהם רוצים את הכסא שלנו יותר משאנחנו רוצים את שלהם. תראי את עמנואל רוזן או את מיקי חיימוביץ', ברגע שהם מדברים על ספורט הם קורנים. אז מה רע לי?".