"אני כועסת שהוא הלך": הודיה כהן משתפת בכאב העמוק על מותו של אחיה
שלוש שנים אחרי שאיבדה את אחיה אברהם נריה כהן ז"ל בטבח 7 באוקטובר, יוצאת "האח הגדול" משתפת בכאב שלא מרפה, בחודש אוקטובר שהפך לקשה במיוחד עבורה ובדרך המפתיעה שבה המוזיקה של אחיה הפכה לחלק מההתמודדות שלה: "בכל פעם שעמדתי ליד עמדת די.ג'יי. הרגשתי שהוא קרוב אליי"
עבור הודיה כהן, חודש אוקטובר כבר לעולם לא יהיה עוד חודש בלוח השנה. כהן, שהשתתפה בעונה האחרונה של "האח הגדול", איבדה ב-7 באוקטובר את אחיה הצעיר, סמ"ר אברהם נריה כהן ז"ל, שנפל במהלך מתקפת הטרור לאחר שנמלט ממסיבת הנובה וניסה להגיע לבסיס אוגדת עזה. באותו יום איבדה המשפחה גם את בן דודה, סמל מתן אברג׳יל ז"ל, לוחם גולני שקפץ על רימון והציל את חבריו.
כעת, בימי הזיכרון הכואבים, כהן סיפרה בדו"ח היומי על התחושות שמלוות אותה. "תמיד שואלים איך אני מתמודדת עם אובדן, זה מאוד מתחבר בין כעס לעצבות", היא משתפת. "אני ממש כועסת שהוא הלך, והעובדה שהוא הלך כי רצחו אותו, אני פשוט לא מצליחה להבין את זה".
כתבות נוספות במדור סלבס:
לדבריה, אוקטובר מרכז בתוכו כמה נקודות כואבות בזו אחר זו. "זה שבוע לא פשוט. חודש אוקטובר מבחינתי זה החודש שאני ממש לא מחכה שיגיע. ביום ראשון האחרון הייתה לנו האזכרה, בשביעי אנחנו גם מציינים וב-18 זה היומולדת שלו. זה באמת חודש קשה".
כהן חוזרת גם לימים הראשונים של חוסר הוודאות, בהם בני המשפחה עדיין לא ידעו מה עלה בגורלו של אברהם. "היה מחדל בנובה. עד שהבינו מי נמצא איפה לקח איזה שבוע, שבוע וחצי", היא אומרת. במקביל, המשפחה המתינה גם לבשורה בנוגע למתן: "בן הדוד הקטן שלי היה בשמירות בקרבי והוא נפל כשהוא קפץ על רימון. המוות של שניהם נקבע באותו יום, והלוויות והאזכרות עוד היום מפוצלות בתוך המשפחה ואנחנו לא יכולים להיות יחד ביום הזה".
את בוקר שבעה באוקטובר היא זוכרת לפרטי פרטים. "קמתי בשש בבוקר. אני זוכרת שהייתי גרה בממ"ד בלי קליטה, התחברתי לוויי-פיי ופתאום מבול של הודעות. נכנסתי וראיתי מה קרה, התחלתי לפרסם את כל הנעדרים כי היו לי הרבה עוקבים".
זמן קצר לאחר מכן החלו להגיע אליה הודעות מחבריו של אחיה. "קיבלתי הרבה הודעות מחברים של אברהם שהוא היה במסיבה. עצרתי הכול ופרסמתי את אברהם. לקח זמן עד שהבנו מה קורה". לדבריה, גם לאחר שגופתו אותרה, חלף זמן עד שמשפחתו קיבלה את הבשורה. "בדיעבד הבנו שהוא היה בין הגופות הראשונות שמצאו. הוא היה במיגונית עם חברים, רץ לבסיס, שם היה מחסור בנשק בכיתת הכוננות. לפני שהוא הספיק בכלל לגעת בנשק ירו בו מאחורה. אחרי שבוע התקשרו אליי וסיפרו לי".
אלא שמתוך האובדן נולד אצל כהן גם חיבור חדש לאחד הדברים שאברהם אהב יותר מכול – מוזיקה. אברהם אהב טראנס, יצא למסיבות ואף יצר מוזיקה בעצמו. "אברהם היה מנגן טראנסים. לא סבלתי את המוזיקה שהוא ניגן, כפרה עליו, אבל זה היה בשביל הפאן", היא מספרת בחיוך כואב. "קניתי לו קונטרולר כי הוא שיגע אותי. הוא היה בא אליי לתל אביב המון והיה יוצא להרבה מסיבות, מייצר מוזיקה, נהנה לרקוד".
דווקא אחרי מותו, אותה מוזיקה הפכה עבורה לדרך להרגיש אותו מחדש. "אני לא חשבתי בחיים שאני אהיה די.ג'יי. אחרי השביעי ברחתי לחו"ל, ובכל פעם שעמדתי ליד עמדת די.ג'יי. הרגשתי שהוא קרוב אליי".
ומשם, היא החליטה לקחת את התחושה הזו צעד אחד קדימה. "אמרתי לחברות שלי, הרבה דברים בחיים לא סיימתי - את זה אני חייבת לסיים". עבור כהן, העמדה שפעם הייתה שייכת לעולם של אחיה הפכה למקום שבו היא מצליחה, אפילו לרגע, להרגיש שהוא עדיין נמצא לידה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם