אליאנה תדהר משתפת בתחושה מטלטלת ביום הזיכרון: "זה הרגיש אחרת"

ברגע אחד במהלך הצפירה, עלו אצל הכוכבת מחשבות רבות על ההווה המורכב שמתערבב בזיכרון, הפחד מהעתיד והדרך להסביר לדור הבא רגעים שלא תמיד אפשר להסביר במילים

אליאנה תדהר
אליאנה תדהר | צילום: אינסטגרם

מדי שנה, השחקנית אליאנה תדהר מציינת את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בין אזכור הסיפור המשפחתי האישי שלה ועד השתתפות בפרויקטים חשובים שנועדו להנציח את הסיפורים מהתקופה החשוכה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. הכוכבת שיתפה את העוקבים שלה באינסטגרם בטקסט חשוף בו סיפרה על החוויה השונה שלה ביום הזיכרון, והסבירה את המורכבות שמשפיעה באופן ישיר על בנה נבו.

תדהר כתבה: "היום בצפירה הרגשתי משהו מוזר". היא תיארה לאחר מכן מפגש חשוב שהיה לה לפני מספר ימים: "נפגשתי עם גיבורה יפהפייה בשם דבורה וינשטיין. שאלתי אותה, 'אם הייתה לך בקשה אחת מאיתנו, הדור הצעיר, מה היית מבקשת?'.
היא חייכה ואמרה, 'היום עוד סוגרים חנויות ומסעדות בערבי יום השואה, עוד כמה שנים כבר בטח גם את זה לא יעשו. חייבים למצוא דרך להעביר את הסיפורים שלנו לדורות הבאים".

מתוך הסטורי של אליאנה תדהר
מתוך הסטורי של אליאנה תדהר | צילום: אינסטגרם

לאחר מכן, הכוכבת התייחסה להשפעות של המצב הביטחוני המורכב על יום הזיכרון: "היום הצפירה התערבבה לי עם האזעקות. בזמן שעמדתי דמיינתי סיטואציה - איך בעוד כמה שנים לא רבות הצפירה עלולה לאבד מהמשמעות שלה". היא המשיכה והתייחסה לבנה הקטן, שגם עלה לה במחשבות: "חשבתי איך לתווך את הצפירה לנבו, שיבין שזאת לא אזעקה שצריך ללכת בה למקלט, אלא זעקה של לב שנשבר לכל כך הרבה אנשים, למשפחות שנקרעו".

תדהר המשיכה ופירטה: "זעקה שמזכירה לי אישית שלמרות שאני לא רוצה להאמין בזה, קיים רוע בעולם וצריך להילחם בו. לא רק בטילים ובחיילים, אלא גם באנושיות ובחמלה. ולרגע אחד לא לשכוח את מה שהעם שלנו עבר, מה שסבא שלי עבר, גיבורי העל שבזכותם אנחנו כאן".

אליאנה תדהר, לי בירן והבן נבו
אליאנה תדהר, לי בירן והבן נבו | צילום: אינסטגרם

לסיום, היא ציינה: "12 אלף שורדי שואה הולכים לעולמם בממוצע בשנה, ועכשיו האחריות היא רק עלינו.
להבטיח שהצפירה לא תהיה רעש רקע, שלא רק נסגור חנויות ומסעדות, אלא נפתח לבבות, נספר, נזכור ונעביר את זה הלאה. כדי שגם כשכבר לא יהיו מי שיספרו, עדיין יהיה מי שיזכור. לתמיד".