איב בראונשטיין עובדת עם הכוכבים הכי גדולים: הסערות הבלתי נשכחות והחלומות

ככל הנראה שרובכם עוד לא מכירים את השם איב בראונשטיין, אבל יש סיכוי גבוה שהפנים שלה יהיו לכם מוכרות. בשנים האחרונות היא הספיקה לרקוד על במות מגוונות, מהקטנות ועד הגדולות ביותר. בין היתר הופיעה לצד זמרי הענק אושר כהן, אייל גולן ו-עדן בן זקן. עבור בן זקן אף בנתה את הכוריאוגרפיה למופע הענק בהיכל היכל מנורה. ברזומה שלה גם השתתפות ב-הפסטיגל, שבו כיכבה לא פעם, וכן הופעה באירוויזיון שנערך בישראל בשנת 2019. ואם כל זה לא מספיק, ייתכן מאוד שראיתם אותה גם בעשור האחרון על מגרש הכדורסל, כאחת המעודדות של קבוצת "מכבי תל אביב".

לרקדנית המוכשרת, יש גם היכרות מעמיקה עם כולם הבידור, כאשר חובקת עבר זוגי מעניין במיוחד עם לא מעט כוכבים כאשר המתוקשר מביניהם הוא הזמר סטפן לגר איתו הייתה במשך שלוש שנים. מאז היא המשיכה הלאה ואף התחתנה לפני כשלושה חודשים עם יוגב לביא, אותו הכירה בצורה יוצאת דופן. בשיחה בלעדית, בראונשטיין פתחה בפנינו את המורכבות שחוותה בלימודיה תחת דוד דביר, הסערות סביב זמרי הענק שרקדה לצידם, והאכזבה בתחילת הדרך מכוכבת הילדים המפורסמת ביותר במדינה.

כתבות נוספות במדור סלבס:

• הווידוי של אירה דולפין: "לאחרונה אני שוקלת אופציה של אימוץ"
• מסערות משפטיות ועד רגעים ויראליים: הסיפורים החמים של שנת 2025 בעולם הסלבס
• אחרי התקף הצחוק על הבמה: אילנית לוי לא נשארת חייבת

"אין לנו 'סיי', זה הבגד, זה מה שיש - ועם זה ננצח, נופיע ונעלה על הבמה"

אחד השיאים בקריירה הארוכה שמתחזקת בראונשטיין, קרו לה ממש לאחרונה כשעלתה שלב ועשתה את הכוריאוגרפיה למופע הענק של הכוכבת עדן בן זקן בהיכל מנורה. "זו הייתה אחת המטרות שלי והצלחתי להשיג את זה", התחילה לסכם הרקדנית, והמשיכה: "היה כיף וזה עניין אותי מאוד, הייתי רוצה להמשיך להתפתח ולגדול בזה עוד".

"המנהל של עדן מכיר אותי המון שנים, הוא פנה אליי וביקש ממני לעשות כוריאוגרפיה. עשיתי את זה לפני כן אבל לא משהו בסדר גודל כזה. זה הפרויקט הכי גדול שעשיתי, וזו הייתה הזדמנות ענקית בשבילי. ישר לקחתי את זה בשתי ידיים וניסיתי לעשות את זה הכי טוב שיש, אני חושבת שצלחתי את זה. קיבלתי פידבקים חיוביים ואמרו לי שזה היה נראה מאוד טוב" אמרה ושיתפה: "זה לחץ מטורף, זה היה לו"ז צפוף והייתי צריכה להתנהל מול הפקה ולהתחשב בעוד דברים שכרקדנית לא הייתי מודעת אליהם. הייתי באה לרקוד והולכת, וזה לא ככה בתור כוריאוגרפית, יש אחריות אחרת".

יצא לך לחשוב במהלך ההופעות השונות על זה שאת עובדת ממש קשה, אבל הספוטלייט בסוף הולך לזמר הענק שאת מופיעה לידו? 

"הרקדנים בסוף נשארים מאחור, זה כמו תפאורה. אבל זה מוסיף המון, יש הבדל כשעל הבמה אין רקדנים. אף פעם לא הייתי הכוכבת, תמיד הייתי 'הרקדנית שמאחורי מישהו', ורציתי להיות מעבר. הצלחתי להביא את זה ברשתות החברתיות שקיבלתי את השם והמעמד שלי, אז בניתי את השם שלי אבל ברמה המקצועית זה תמיד מאחור. לא מרגישה שיש מקום בארץ ליותר מזה בתחום הריקוד, ובגלל זה אני מתפתחת בעוד תחומים".

נכנסת לתפקיד במקום מור חממי, אחרי שנים שבהן היא לא ליהקה אותך להופעות השונות בשל קאסט רקדנים קבוע. איך נראים היחסים ביניכן היום?

"היא אחת הרקדניות והכוריאוגרפיות הכי מוכשרות בארץ. אני לא בקשר איתה המון שנים, עבדתי איתה בפסטיגל האחרון שעשיתי ואחריו עבדתי איתה ממש מעט בכמה פרויקטים, והיא הפסיקה באיזשהו שלב לקרוא לי מסיבות שאני לא מודעת אליהם. זה לגיטימי וטבעי שאנשים יקחו את החברים שלהם או האנשים שהם יותר קרובים אליהם. לא יצאנו לנו לדבר על זה שהחלפתי אותה, אני מקווה שהיא לא כועסת עליי. היו סכסוכים בעבר בין רקדנים שלקחו את התפקיד של הכוריאוגרף. אני חושבת שבסיטואציה אחרת הייתי מדברת איתה אם היינו עובדות באופן קבוע, יש לי כבוד".

יש לא מעט שיח סביב הלבוש המינימלי של רקדניות על הבמה, ואפילו ראינו איך בפסטיגל השנה שינו את התלבושות ברגע האחרון. באופן ספציפי ראינו תגובות על האווטפיט שלבשתן במופע של עדן בן זקן. מה את חושבת על זה?

"אני מבינה את זה, בסוף לבשנו בגד גוף וכל התחת שלנו היה בחוץ. לי זה לא מפריע, ואם זה היה מפריע לי אז לא הייתי מצטלמת ומעלה את זה לרשתות החברתיות. אין לנו 'סיי', זה הבגד, זה מה שיש - ועם זה ננצח, נופיע ונעלה על הבמה. כולן היו בסדר עם זה והרגישו בנוח. אף אחת פה לא דוסית. אני שלמה עם הגוף שלי, זה לא שונה מבגד ים. הריקודים גם לא היו גסים. בסוף אנחנו כן אומרות אם נוח או לא בבגד שאנחנו לובשות, אבל בסוף יש מעצב, סטייליסט, מביאים מלבישה, ואנחנו בישראל - לא נעלה על הבמה ערומות. יום לפני ההופעה אני לא אגיד שאני לא עולה על הבמה אם אין משהו אחר ללבוש".

ואם כבר סטיילינג, דרמה אחרת עסקה במה שבן זקן לבשה, כשהביקורות השליליות חגגו. מה בעצם קרה שם מנקודת המבט שלך, כמישהי שיש לה תפקיד מפתח בהפקה? 

"לא הייתי מעורבת בזה, הדברים האלה לא קשורים אליי, ניזונתי מהרשתות החברתיות כמו כולם, זה לא נגע בנו. עדן מהממת, לא משנה מה היא תלבש - זה לא ישנה את העובדה שהיא אחת הזמרות הטובות במדינה. תמיד יש מקום לשיפור, אבל בסוף זה עניין של טעם. היו לוקים בסך הכול סבבה, די פשוטים, ואין בזה משהו רע. הביקורת נגדה הייתה קיצונית".

מלבד עדן, רקדת גם לצד אייל גולן באוקטובר האחרון. לאור הפרשות והכותרות שעלו סביבו, האם חשבת פעמיים לפני שהסכמת לקחת חלק בהופעה איתו?

"לא חשבתי פעמיים אם לעשות את ההפקה הזאת או לא, באתי לעבוד ולהופיע, אני רוצה להיות על הבמה ונהניתי מאוד. אייל הוא אומן וזמר מטורף. אני מפרידה בין הדברים האלה, וקיבלתי הערות ותגובות, עוקבים שכתבו לי 'אני מורידה לך עוקב', 'תזהרי שהוא לא יאנוס אותך', או 'מה את מופיעה עם אנס?'. אין שום דבר מאחורי הקלעים, אייל בסך הכול אחלה בן אדם, הוא מקסים, אני מכירה אותו שנים והוא מכיר אותי ואומר לי שלום. היחסים מאחורי הקלעים הם טובים ואין שום דבר מעבר".

יש לך חוויה אחת משמעותית שזכורה לך מכל ההופעות השונות שהיית חלק מהן עד היום?

"הופעתי בתחילת הקריירה לאורך הרבה זמן עם כוכבת ילדים מאוד מוכרת, ופחות הסתדרנו. כשהופעתי איתה הייתי עם צמות בשיער, והיה לה קשה שאני יותר בולטת ממנה על הבמה, אז הייתי משובצת בתוך הבובות, ומאחורי הקלעים שאלו אותה מי אני, והיא צחקה עליי ואמרה שאני נראית כמו היפית. אחרי זה היא אמרה לי שאני לא יכולה להופיע ככה על הבמה ושזה לא מקובל עליה".

"היו הערות על הגוף, מורה שהפליקה לי על הטוסיק ואמרה לי 'מה שלום הבורקס?'"

היא בסך הכל בת 28, אבל מאחורי בראונשטיין יש רפרטואר עשיר בקריירת הריקוד שלה לצד הכוכבים הכי גדולים במדינה, תוך כדי לימודים לתואר בתקשורת, עם תשוקה גדולה שהתחילה אצלה עוד מילדות: "הייתי כמו כל ילדה בסטודיו לריקוד. למדתי שם בלט, ריקוד מודרני, היפ-הופ ג'אז - הכול מהכול. אחרי בית הספר הייתי נמצאת שם עד עשר בלילה וממש אהבתי את זה, אבל זה לקח את כל הזמן שלי".

ההמשך לא היה כל כך פשוט, עוד כשלמדה ריקוד במגמת מחול בגבעתיים, בתיכון לאומנויות המיתולוגי תלמה ילין - תחת הדרכתו של המורה והרקדן דוד דביר. "זו המגמה שהייתה נחשבת בזמנו למגמה הכי טובה בארץ, זה היה מאוד אינטנסיבי ותחרותי. לא פשוט. הדברים התגלגלו לכך שהלכתי לכיוונים מקצועיים, אחרי שאימא שלי דחפה אותי ללמוד בתלמה, אבל אני רציתי ללכת עם החברות בתיכון אחר".

משפט קשוח עבור ילדה שרוצה לשמור על קשר עם חברות שלה.

"התבאסתי מאוד, אבל שמרתי איתן על קשר וזה בסופו של דבר הלך ודעך כי בית הספר דרש ממני המון. הכרתי חברים חדשים. לא היו לי חיים פשוטים בתיכון. תמיד הייתי ה'פחות טובה', יותר חלשה, לא הייתי אף פעם הסולנית. זה רזומה, מי שיוצא משם הוא על רמה, אבל אף אחד לא יודע שתמיד הייתי בשורה האחרונה, ושהיו את הסולניות שקיבלו ציון 100 והבנות שפחות אהבו אותם קיבלו ציון 90".

מאז ומתמיד היו דיבורים על האתגרים והציפיות מרקדנים. זה פגש אותך בעוד דברים?

"תמיד שמרתי על עמוד שדרה, לא נפלתי לכל מיני דברים - כמו שפעם אחת הלכתי לשירותים ושמעתי בנות מקיאות. כן היו הערות על הגוף, מורה שהפליקה לי על הטוסיק ואמרה לי 'מה שלום הבורקס?', או שאמרו לי להכניס את הבטן אבל הכנסתי אותה כבר עד הסוף ולא היה עוד לאן. בכיתה י' הייתה שיחת חתך עם דוד דביר יחד עם אימא שלי, שם הוא אמר לנו שאני ממש חלשה, ושאם לא אעשה שיעורי פילאטיס ואצמצם את הפער - יעיפו אותי"

אימא שלך הייתה מודעת לחוויה הקשה שלך?

"כן, היא הייתה מודעת לזה, לא חסכתי או הסתרתי ממנה כלום. היא לא הרימה גבה, כי היא מבינה את התחום הזה ותמיד הייתה לי סביבה תומכת ומכילה. היא עד היום מחזקת אותי ושם בשבילי לכל דבר. לא נפלתי לאנורקסיה או חוסר ביטחון שמשפיעים על הנפש. הייתה התעסקות בגוף, אמרתי 'הלוואי שפה היה קצת פחות ושם קצת יותר', אבל היום אני שלמה עם הגוף שלי ואני אוהבת כמעט הכול. הייתי רוצה רגליים יותר ארוכות או להיות יותר גבוהה. אני מבינה את הבעייתיות של ההתנהלות במגמה, אבל בסוף זה מה שחישל אותי ועוד הרבה שלמדו שם. זה מיושן, אבל הביא לתוצאות. עד היום בכל מסגרת ובכל שלב בחיים אני נזכרת שחבל לי שהייתי צריכה לעבור את הדרך הקשה. תמיד הייתי צריכה להוכיח את עצמי".

עם הביקורת שקיבלת מגיעה תחושת כישלון?

"כן, הרגשתי כל הזמן בכישלון. כל פעם שהייתה הופעה או הזדמנות להראות ולהוכיח שמגיע לי, תמיד זה לא הגיע לי. נשארתי מאחור ברמה הקבוצתית. הייתה התקדמות, ובנות שנשארו מאחוריי, אבל אף פעם לא הייתי בראש. זה הולך איתי עד היום, אבל זה בנה אותי ונתן לי את הכלים להתמודד עם ביקורות ועם אנשים בתחום".

מתי הייתה התפנית בה הגעת לעבודה הראשונה שלך בתעשייה?

הייתי ב'מותק של פסטיבל', בגיל 19, במת 360 מעלות עם כוכבי ילדים שונים, שם הכרתי את הכוריאוגרף והתחלתי להתברג בתעשייה. הופעתי בסמוך גם עם מיכל הקטנה ודוד חיים, בהתחלה תפעלתי בובות בהופעות של כוכבי הילדים. ממש נהניתי, זה לא הרגיש לי כמו חלטורה. היום אני מבינה שזה היה בקטנה ממש, ואחרי זה הגיעו דברים יותר גדולים, מהרגע שנכנסתי לפסטיגל - שזה החלום של כל אמן. ואז הגיע עוד קליפ, פרסומת, הופעות עם עומר אדם, עדן בן זקן, אושר כהן, נועה קירל, מרגי, עדי ביטי, ואייל גולן".

יש שמועה שטוענת שהרקדנים עושים את העבודה הכי קשה – ומקבלים הכי פחות כסף מכל מי שעומל על ההופעות. זה נכון?

"זה ממש נכון. לרוב לרקדנים משלמים הכי מעט. בפסטיגלים, הופעות או פרסומות שבהם הטאלנט יכול לקבל עשרות אם לא מאות אלפי שקלים, והרקדן יקבל 1,500 שקלים, ולהופעה עם זמר ישלמו בין 500-700 שקלים. מנגד, ישלמו לי על פרסום ממומן בטיקטוק 8,000 שקלים בשביל לצלם משהו בבית ולהעלות. ההבדלים מטורפים. העבודה כרקדנית קשה, פיזית, אני חוזרת הביתה וכואבות לי הרגליים אחרי שעומדים בסטודיו הרבה שעות. לא מרגישה שבתעשייה מעריכים את זה כל כך, וזה בא לידי ביטוי בתימחורים".

כמה התחרותיות מורגשת בתעשייה?

"אני יכולה להגיד 'למה לא לקחו אותי להופעה הזו', אבל אתמול עשיתי כירואוגרפיה לעדן בן זקן. מין תחושה של כלומניקיות ושאין לי כלום, ושיש לי כל כך הרבה מה להוכיח, ולעשות. אלו עליות ומורדות בלי הפסקה, מפולות רגשיות, מתוך הרעב לעוד ולכבוש עוד יעדים. אני כל הזמן רוצה מה שאין לי ולאחרים זה נראה שיש לי הכול. זה משתלב גם בעולם המשחק והרשתות החברתיות. שאני תוהה למה מישהי אחרת מקבלת קמפיין ואני לא".

את בת 28, ואומנם זה גיל שהוא עדיין צעיר, אבל כשאת מסתכלת קדימה את מדמיינת את עצמך מתפתחת ומשתנה בתוך התחום – או חושבת על היום שאחרי?

"אני מתחילה לחשוב על היום שאחרי, מעניינים אותי המון דברים שהייתי רוצה לגעת בהם. להיות רקדנית זה קשה, הגוף לא אותו הדבר. כואב לי ואני צריכה פיזיותרפיה וטיפולים. המקצוע הזה הוא זמני על הבמות. אני המון שנים לומדת משחק בקורסים מול מצלמה, ועושה אודישנים לסדרות, סרטים, מחזות ופרסומות. זה לרוב נופל, עוד לא קיבלתי את ההזדמנות להוביל סדרה או סרט. בשאר התחומים זה נשאר הרבה פעמים על תקן הרקדנית, לא רואים אותי מעבר והייתי רוצה כבר לקבל את ההזדמנות - אני כבר בשלה ומספיק מוכשרת. אני כבר לא יודעת על מה זה נופל. תמיד לוקחים את הכוכבות היותר גדולות ומוכרות, שכבר עשו דברים. היו לי תקופות עם חשיפה מטורפת ברשת, אפשר להגיד שאני מפורסמת - וזה עדיין לא הספיק. לא הצלחתי עדיין לשבור את הסטיגמה של 'הרקדנית'".

את מתוסכלת מכל התהליך?

"התסכול קיים, יחד עם החוסר סיפוק והרעב. אני לא אחת שמוותרת. אני ממשיכה ועושה אודישנים, אני מאוד רוצה ומאמינה בעצמי ויודעת שזה יקרה. מתישהו אני אפרוץ, זה עניין של זמן. כבר אין לי סבלנות, אני רוצה את זה עכשיו".

"יצאתי עם אנשים מהתעשייה וזה קשה. כל אחד עסוק בעצמו ומאוהב בעצמו"

אחד הדברים המיוחדים והמזוהים באיב, מעבר לכישרון הריקוד והמשחק, זה בעצם הדבר שאיתו היא נולדה - המוצא. "גדלתי בבית עם מלא תרבויות וצבעים. אימא שלי היא חצי אפריקאית וחצי גרמניה, ואבא שלי בכלל רומני. השילוב הזה לימד אותי לקבל את כולם ולהיות פתוחה להכול".

העדות המדוברות היו חלק בלתי נפרד מהילדות שלך? 

"כשהייתי קטנה תמיד חשבו שאימא שלי היא המטפלת שלי כי היא יותר כהה והייתה עם צמות בשיער. שאלו אותה כמה היא לוקחת לשעה ואם היא עושה גם משק בית. זה בין דורי, אימא שלה היא גרמניה בלונדינית עם עיניים כחולות, ותמיד חשבו שהיא הבייביסיטר של אימא שלי".

ספרי על בעלך, איך הכרתם?

"הכרנו ב'פליי-בוקס', היינו שם ביום כיף עם אחותי בבת מצווה שלה, והוא היה המדריך. מהרגע שנכנסנו אימא שלי נדלקה עליו ודיברה איתו ושאלה אותו את כל מה שצריך לשאול כדי לעשות עליו 'וי', ואני בכלל לא הייתי במצב להכיר מישהו, באתי לחוויה משפחתית. היא דחפה אותנו לדבר, ואמרה לי שנדבר, לא בהכרח בקטע רומנטי".

לאן הוא לקח אותך בדייט הראשון?

"הוא גם מדריך צניחה חופשית, אז כמה ימים אחרי שהכרנו הוא הציע לי לבוא לצנוח איתו בסוף השבוע, וזה בעצם היה הדייט הראשון שלנו, וזו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי צניחה חופשית. הסכמתי ישר. אחרי שסיימנו, הוא לקח אותי לטרקטרונים. יצא יום אקסטרים. הזוגיות ממקום של חברות טובה. אני אוהבת את זה שהוא לא חלק מהתעשייה הזאת, יצאתי עם אנשים מהתעשייה הזאת וזה קשה. כל אחד עסוק בעצמו ומאוהב בעצמו. אני די עסוקה בעצמי, בקידום שלי ובקריירה שלי. העולם הזה דורש מאוד, ומספיק שאחד יתעסק בזה בבית".

אחד האקסים המפורסמים שלך הוא הזמר סטפן לגר, ספרי לנו על המערכת יחסים שלכם שנמשכה שלוש שנים

"הוא בין האהבות הראשונות והמשמעותיות שלי, חוויתי איתו המון וזה יישאר איתי תמיד לטובה ולרעה, פשוט לא היינו באותו מקום ולא הגענו להסכמות בכל מיני דברים, אבל זה נגמר בטוב. מאז כל אחד התקדם".

לסיום, איפה אנחנו נראה אותך בעוד 10 שנים מהיום?

"אני כל כך ב'כאן ועכשיו', אבל אני רואה את עצמי בעוד עשר שנים ממשיכה בעולם המדיה, המשחק והבמה בתפקידים משמעותיים וארצה להשאיר חותם. וכמובן, גם עם משפחה וילדים".