שלום אסייג חושף: "אני מודה לאלוהים על ההחלטה הזאת"

כבר מעל 30 שנה ששלום אסייג מטפח את הקריירה שלו בעולמות הסטנד-אפ והמשחק, שהובילו אותו עם השנים להיות אחד האומנים האהובים במדינה. דרך אותנטיות מתפרצת ודיבור לא מתנצל על הנושא העדתי בפריים טיים, אסייג הצליח להגיע ללב של לא מעט אנשים - וזכה להצלחות כבירות עם הסדרות התקופתיות שיצר בעשור האחרון, שנות ה-80 וה-90.

זו לא הפעם הראשונה בה המצב הביטחוני תפס את אסייג לא מוכן בעת שהשיק פרויקט חדש, אך גם על כך הוא מצליח להסתכל בהומור האופייני לו: "אני מרגיש שיש משהו אישי פה עם האיראנים".

הכוכב המשיך והסביר: "ביום שעלה הסרט 'ההילולה 2' התחילה המלחמה הראשונה עם איראן. הפעם, ביום שישי הייתה הפרמיירה של 'המעברה' - ובשבת התחילה המלחמה. גם היה אמור לצאת סרט קומדיה שביימתי והוא נדחה בגלל המצב. מאוד מבאס, אבל זו המציאות שלנו במדינה. קשה לתכנן דברים קדימה, אתה לא יודע מה יקרה".

למרות הדחיות והטיימינג הבעייתי, אסייג עדיין מסתכל בצורה אופטימית על התפקיד של 'המעברה' דווקא בזמן המלחמה: "יש בזה קצת אסקפיזם, והפוגה מהחדשות שאנחנו דבוקים אליהן. במובן הזה זה זמן טוב".

"הרבה אנשים שכל כך רגילים ל'שנות ה-80' או 'שנות ה-90', ציפו לאותו הדבר  וזה לא בדיוק אותו הדבר. מדובר בסדרה שונה שיש בה גם יותר דרמה, אז לוקח רגע לעכל. אבל אנשים הולכים ומתחברים, וזה הולך ומשתגע, כבר בפרקים הקרובים מתחילים לראות את השגעת של המעברה. אני מאמין שהסדרה הזו תהפוך להיות קאלט כמו הסדרות האחרות".

באחת התגובות שקיבל על הסדרה, היוצר גילה באיזו צורה הסדרה הצליחה להשפיע על הקהל: "מישהו כתב לי שסבתא שלו דתייה ואין לה טלוויזיה בבית. הם הראו לה ביוטיוב פרק של 'המעברה' והיא ביקשה מהם שישימו לה טלוויזיה בשביל לראות את זה".

את שנות ה-80/90 חווית את זה על בשרך כנער צעיר. הפעם הסתמכת על הסיפורים מפעם. באילו הבדלים נתקלת בעבודה בין הפרויקטים?

איך המשפחה שלך הגיבה לתוכנית?

"הם מאוד שמחים ומפרגנים, לצערי הרב ההורים שלי לא בחיים כדי לראות את זה, אבל אחות של אימא שלי הייתה אחת היועצות בסדרה והיא מאוד התרגשה ואהבה".

אסייג המשיך ותיאר את התהליך המסקרן מאחורי העבודה של הסדרה המדוברת: "עשינו תחקיר, ראינו את כל סרטי הדוקו שקיימים על המעברות, קראנו המון חומר, לקחנו אנשים שחיו במעברות שהם היו היועצים שלנו בשלבי הכתיבה והצילומים".

גם השחקנים עשו תחקיר דומה לפני שהגיעו לקחת חלק בסדרה?

"החיבור היה די מהיר, חלקם גם הגיעו ממשפחות שחוו את המעברות. רובי פורת שובל עלתה בעצמה למעברה, והיא זוכרת את זה בתור ילדה".

מתוך השחקנים יש גם כמה חדשים וצעירים שנוספו לקאסט שהולך איתך שנים אחורה. איך זה היה לעבוד איתם פתאום?

אתה חושב שאם היית מנסה להתחיל את הדרך שלך בתעשייה היום כמו השחקנים הצעירים שליהקת, זה היה משפיע לך הדרך שהיית בוחר?

"התעשייה השתנתה. היום יש את הרשתות החברתיות, יש ליהוקים שהגיעו דרכן. כשהתחלתי זה לא היה, אבל התחלתי בסטנד-אפ ודרך זה הגעתי למשחק ונפתחו הדלתות לדברים אחרים. אם הייתי מתחיל היום אז הייתי משתמש ברשתות החברתיות כי משם אפשר לפרוץ".

בכל זאת יש נושא שהעדפת לא לגעת בו ולהכניס אותו לסדרה כי הוא היה נפיץ מדי?

בחרנו שלא לגעת בנושא חטופי תימן, שזה קרה בזמן המעברות והיה מאוד מזעזע. לא מצאנו דרך להתעסק בדבר הזה בתוך קומדיה".

איך אתה חושב שכל מה שקרה בתקופה ההיא השפיעה על היחסים בין העדות היום?

"זה פצע שעד היום לא נרפא. אני מקווה שבדור הבא הוא יתאחה ויפסיקו להיות מעמדות וכולם יהפכו להיות אחד. אם אני מסתכל על הילדים שלי אז הם כבר לא מרוקאים או אשכנזים - הם תערובת".

אתה רואה את עצמך בתור ההתחלה של המהפכה הזו?

"אנשים אוהבים לקטלג אנשים אחרים, אבל בן אדם זה יצור יותר מורכב שיש לו דעות מגוונות והוא אוהב דברים מגוונים. אני אוהב מוזיקה מרוקאית ומזרחית - וגם תקלטתי בעבר פאנק, רוק ואלטרנטיבי. מבחינה מהפכה תרבותית, אני חושב שב'שנות ה-80' ו'שנות ה-90' הצלחנו להביא את הפריפריה והשכונה לפריים טיים, ולפני כן לא היו סדרות כאלה".

אחרי שעברו שנתיים וחצי מורכבות במיוחד על כל מי שחי במדינה הקטנה שלנו, אסייג התייחס לאסקפיזם שטמון גם ביצירות שלו: "אני מרגיש שהקומדיה היא מפלט לאנשים בתקופות האלה. אני שומע נתונים מרשת על הכמות הגדולה של האנשים שצופים בשידורים חוזרים של 'שנות ה-80' או 'שנות ה-90', וזה מטורף. אנשים לא מפסיקים לצפות בזה. אנשים מחפשים להתנתק".

אתה חושב שיש דברים שכבר לא נכון לצחוק עליהם היום בגלל כל מה שעברנו?

"אף פעם אין זמן שהוא נכון להתעסק במשהו שלא רוצים להתעסק בו. גם ב'המעברה' כתבו לי למה צריך להתעסק בפצע הזה, אבל לגמרי יש פה לגיטימציה. אם הסיפור נוגע בנקודות נפיצות זה לא אומר שצריך להחביא את זה".

חייו האישיים של אסייג לא פחות מעניינים מהסדרות שיצר עד היום. לפני 13 שנה הכוכב נישא בשנית לאירנה שטיין, הצעירה ממנו ב-16 שנה, איתה גם הקים משפחה לתפארת והביא לעולם שני ילדים - כיום בני 6 ו-11. נישואיו הראשונים של אסייג לגרושתו דבי, הגיעו לסופם כחצי שנה בלבד אחרי לידת בנם המשותף דניאל, שבהמשך הצטרף ליצירות של אביו.

אתה האמנת שתתאהב שוב?

"הרבה שנים אני חשבתי שלא אתחתן שוב פעם. כבר היה לי ילד גדול מהנישואים הראשונים והייתה לי מהם קצת טראומה, אז מיציתי את הרעיון. כשהכרתי את אירנה הלכתי איתה הלוך ושוב, פחדתי להתמסד, ולשמחתי הרבה עשיתי את זה בסוף והקמתי משפחה. אני מודה לאלוהים על ההחלטה הזאת. הילדים והמשפחה זה בסוף הערך לחיים והאושר שלך".

פער הגילים ביניכם הרתיע אותך בהתחלה?

"אותה זה הרתיע. בסוף היא החליטה ללכת על זה לשמחתי והכול בסדר, אנחנו כבר חיים המון שנים ביחד. כל אחד שיתעסק בעינינו. להרבה אנשים משעמם אז הם מתעסקים בחיים של אחרים".

באופן אירוני במיוחד הבן שלך דניאל עבר אירועים מאוד דומים בחייו לאלו שלך, גם מבחינת קריירה וגם מבחינת חיי האהבה שלו. איך אתה מרגיש עם זה?

"מעשה אבות סימן לבנים. הוא הקים משפחה לתפארת והוא הפך להיות תסריטאי מדהים. אני בעיקר שמח על העבודה המשותפת, ולראות אותו מתפתח ופורח. יש המון נחת וגאווה".

אתם עושים את ההפרדה בין האישי למקצועי בהצלחה?

"אין מתחים, יש עבודה עם המון אהבה. כמובן שהדברים מתערבבים, בארוחות משפחתיות אנחנו מדברים על עבודה וההפך. אבל זה כיף גדול".

במה אתה מרגיש ששונה ההורות מול דניאל לפני 30 שנה בניגוד לזו בשנים האחרונות מול הילדים הצעירים שלך?

"את דניאל גידלתי כשהנישואים שלי התפרקו, הוא היה אצל דבי, ואז אצל ההורים שלי, ושוב אצלה, ואחרי זה קיבלתי חזקה. היו הרבה רגעים אבודים לצערי, שלא הייתי לצידו. בהורות הזו אני מגדל את הילדים יחד עם אשתי ושותף לכל רגע בחיים שלהם. לשמחתי היום אנחנו כולנו יחידה אחת, מוזרה ומאושרת".

לסיום, אחרי הסדרות התקופתיות והדרמות שיצרת ולקחת בהן חלק, מה הדבר הבא שאתה רוצה לסמן עליו וי בקריירה?

"כרגע אני עובד על סרט קודמיה שמתרחש בתאילנד, והוא לא תקופתי - צריך לגוון. אנחנו בכתיבת התסריט ובעזרת השם יהיה וואו".