רומי אברג'יל בריאיון מצמרר: "הוא כל יום היה מזריק לי דברים. הרגשתי שהוא עושה בי ניסויים"

12 שנה עברו מאז שרומי אברג'יל יצאה מהארון כטרנסג'נדרית. מספר שנים לאחר מכן, היא נכנסה לתודעה של כולנו כבר מהראיונות הראשונים שעשתה בתחילת דרכה ב"הצינור", כשהתפרסמה בתור הטרנסית הצעירה ביותר בישראל. מאז ועד היום, הכוכבת חשופה לשלל ביקורות והתמודדויות בחייה האישיים, החל מהאנשים שידם קלה על המקלדת ועד הדרמה האחרונה שטלטלה את עולמה - ריקבון אפה, נושא שזכה לסיקור שוטף ברשתות החברתיות.

סיפורה המרתק של אברג'יל ידוע ללא מעט אנשים מבחירתה המודעת מלפני שנים לשתף את כל תחושותיה - מול כל המדינה. כעת, בריאיון הכי חשוף שלה עד היום, הכוכבת נכנסה לכל הנושאים הכי מורכבים, וענתה על השאלות שמעולם לא העזו לשאול אותה: מה הרגע הכי נמוך שהיא זוכרת שהגיעה אליו, האם היא מתחרטת על הכניסה ל"אונלי פאנס", והאם היא מעוניינת בחיי משפחה?

כתבות נוספות במדור סלבס:

• יום יבוא: הסולחה הגדולה של שניר ושי, אופירה אסייג וגל גדות
• סליחה שחטאנו: הסלבס מבקשים כפרה החל מהקהילה הלהט"בקית ועד אלוהים
• ארז איסקוב נצפה עם כוכבת מוכרת - וזו לא הפעם הראשונה שלהם ביחד

"המנתח עשה לי זריקת הרדמה לאף, לקח סכין, וחתך לי אותו באמצע הקליניקה"

על אף שאברג'יל כבר חיה את עולם הפרסום לאורך שנים ארוכות, הסוגיה האחרונה שזעזעה לה את המערכת ושינתה את חייה מקצה לקצה באופן שעוד לא הכירה, הוא ללא ספק הזיהום שהשתלט על פניה וגרם לריקבון של אפה: "שמתי לב שיש לי מוגלה מהאף, הוא התחיל קצת לכאוב לי וראיתי שהוא מבפנים קצת מעוות", התחילה לספר בפתיחות הכוכבת והמשיכה: "יצרתי קשר עם הרופא שלי שנמצא באיסטנבול שבטורקיה, והתייעצתי איתו. אמרתי לו שהרופאים בתאילנד אבחנו לי דלקת, ורציתי להגיע אליו כדי שאוכל לסדר את הנחיריים. הוא אמר שאין בעיה, נתן לי הרגשה שזו פרוצדורה ממש מינימלית. טסתי לטורקיה - ואז התחיל הבלגן".

מה בדיוק קרה?
"הוא ניתח אותי, עיוות לי את הצורה, התפרים היו לא במקום. סמכתי עליו כי כבר עשיתי אצלו ניתוח בעבר והכול היה תקין. המצב הנפשי והגופני שלי לא היה בשיאו, אז כנראה גם לזה הייתה השפעה. הכול התחיל להידרדר, הוא לא לקח אחריות על זה ואמר לי לחזור אליו בעוד שנה. חיפשתי בכל העולם רופא אחר שיעזור לי. כולם אמרו לי תמתיני שנה או שנתיים. בזמן הזה לא יצאתי מהבית. בסוף מצאתי רופא אחר בטורקיה, לא יודעת איך סמכתי עליהם. הוא עשה לי עוד יותר באלגן, וזה גרר ניתוח אחר ניתוח. עברתי סיוט של שנה. המנתח השאיר אותי שם שלושה חודשים. הוא כל יום היה מזריק לי דברים לאף, נותן לי תרופות אחרות. פעם אחת הוא עשה לי זריקת הרדמה לאף, לקח סכין וחתך לי אותו באמצע הקליניקה ותפר. עשה דברים ממש הזויים ומנוגדים לאתיקה הרפואית. לקח לי חודשים עד שגיליתי שזה לא היה רופא, אלא מנתח פלסטי. החיים שלי היו בסכנה, הרגשתי שהוא עשה בי ניסויים, הוא ניסה עליי כדורים חדשים, חתך ותפר את האף כי העור היה רך מדי. הוא לא ידע מה הוא עושה, לא יודעת איך הוא נגע בי בכלל. האף שלי היה במצב ממש-ממש גרוע. הייתי הולכת עם מסכה כדי שלא יראו אותו. אי אפשר היה להסתכל עליו".

חשבת לתבוע אותם?
"ניסיתי, מסתבר בדיעבד שחתמתי על המון מסמכים, שלחתי להם מכתב עם עורך דין והבנתי שזה לטחון מים. במיוחד שמדובר במדינות שהיחסים איתן מאוד גרועים. אמרתי שזה כבר של אלוהים. זה למה מסוכן לעשות דברים כאלה במדינות זרות, ועוד לא היו לצידי אמא ואבא. הרגשתי הרבה עוינות".

באיזה אופן?
"היו שם הרבה הפגנות של פרו-פלסטינים ותומכי חמאס, וגם הייתי בתקופת שהיה את כל החיסולים מצד ישראל. הייתה תקופה שאפילו אמא שלי באה ועטיתי רעלה רק כדי שלא יחשדו בי ברחוב. לא הוצאתי מילה בעברית. הרגשתי שנאה לישראל. זה היה לי מאוד קשה, במיוחד בגלל שהייתי שם תקופה ארוכה. לא מזהים בחו"ל שאני ישראלית, אבל היה מקרה שביקשו ממני ברחוב דרכון והתחילו לתחקר אותי, אז נתתי להם את הרישיון התאילנדי שלי ואמרתי להם שאני מתאילנד. גזיאנטפ זו עיר שגובלת עם סוריה, אז גם יש שם תמונות של מנהיגי חמאס, וזה היה מפחיד. הייתה שם מסעדה שאפילו רשום עליה 'שבעה באוקטובר'. זה היה מסוכן. בקושי יצאתי מהמלון אם זה לא לרופא. הרגשתי ייאוש להיות שם כבר. מדובר על חודשים שהאף היה במצב גרוע, אפילו השבתתי את האינסטגרם למשך חצי שנה".

לרגע פחדת על החיים שלך?
"לגמרי. הייתי בתקופה נפיצה, במצב גרוע עם האף, בתור ישראלית-יהודיה טרנסית - במקום עוין. פחדתי להזדהות כישראלית. נעתי ממקום למקום בניסיון להציל את האף והנפש שלי. רציתי כבר לחזור לעצמי".

כמה דבר כזה משפיע על הביטחון העצמי?
"אין ביטחון עצמי, זה ריסק אותי לגמרי. את לא מזהה את עצמך במראה, זה היה נראה כמו סרט אימה. לקח לי הרבה זמן להשתקם נפשית מהדבר הזה, היה לי חוסר תקווה, כי פנים זה הכול בשביל בן אדם - ובמיוחד בשבילי. לא עשיתי כלום במשך חמישה חודשים, לא יצאתי מהבית. היום, אחרי שעברתי כמה שיקומים ושחזורים בוויאטנם, עם השתלת תאי גזע ושומן, האף התחיל לקבל יותר צורה, חזרתי לנשום, חזר לי חוש הריח. האף עוד לא כמו שהייתי רוצה שיהיה כי יש חלק שנאכל מהחיידק שהיה לי, ובדצמבר מתוכנן לי ניתוח סופי בארץ. החלטתי שאני מעדיפה לעשות את זה במדינה שלי, עם אמא ואבא שלי. עד המנתח הישראלי אף אחד לא הסכים לגעת באף. קיבלתי בחו"ל הצעות של סכומים מוגזמים - עד שהגעתי לארץ, אל מומחה לשחזורי פנים. הוא אמר שהוא יוכל לעזור לי להחזיר את האף למה שהיה. זה נתן לי תקווה. מאוד התחברתי לתוצאות, ראיתי שהוא באמת מקצועי".

מה הרגע הכי נמוך שהגעת אליו בשנה הזו?
"כשאמא שלי באה אליי. אני זוכרת שישבתי, בכיתי ומיררתי את החיים שלי, ראיתי את האף שחור. אמרתי שזהו, הלכו לי הפנים, הלכו לי החיים. לא זיהיתי את עצמי. עליתי במשקל, הייתי אוכלת המון, בוכה כל היום. מחקתי את כל הרשתות החברתיות, הבנתי שנדפקה לי הפרנסה. אמרתי לאמא שלי, 'אני זקוקה לך, אני צריכה שתבואי ותהיי איתי'. אבל לא רציתי להטריח אותה לבוא למדינה כזו שנמצאת במצב הזה. בסוף הייתי צריכה לתמוך בה, היה לה קשה לראות אותי במצב כזה. עברתי המון דברים בחיים, אכלתי המון חרא מהסביבה. תמיד הייתי צריכה להרים את עצמי ולדאוג לעצמי לבד. אם אין אני לי, מי לי. לא ציפיתי שמישהו יעזור לי, תמיד התמודדתי עם כל העולם לבד, ואמא שלי התמודדה עם זה איתי".

לא חשבת על האפשרות לחזור לארץ באותם רגעים קשים כדי להתאושש?
"רציתי לחזור, אבל אני לא תושבת, אז לא יכלתי. לפני שנתיים עשיתי ניתוק תושבות מענייני מיסוי, וכבר גרתי בתאילנד בערך שנה. הבנתי שאני אוהבת את המקום ואני רוצה להישאר שם עוד, לא לקחתי בחשבון את העניין הרפואי. אמרתי 'לי זה לא יקרה', עברתי הכול, התמודדתי עם הכול. התמודדתי עם הדברים הכי קשים בחיים. בסוף אזרח ישראלי מקבל רפואה מהמדינה - ולי לא הייתה את האפשרות הזאת. בדצמבר, כשאגיע לניתוח, יהיו לי מספר חודשים שבהם אוכל לשהות במדינה".

מה הרגשת ביום שבו החלטת לצאת עם הסיפור הזה החוצה לרשתות החברתיות?
"הגעתי למצב שאני חייבת לפרוק את העול הזה מעליי' היה לי קשה לשמור את זה לעצמי. התנתקתי מהרשתות החברתיות, הבנתי שאני חייבת להרים את עצמי ולדאוג לעצמי. גם מבחינת פרנסה. וכדי שאנשים יראו שיש מישהי שעברה את זה, שידעו שזה קיים, שלא הכול מושלם, ורוד והולך בצורה חלקה. החיים האלה לא קלים. אבל אני לא מתחרטת על שום דבר, אם עשיתי משהו אני עומדת מאחוריו. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. תמיד יש אמת אחת".

לא פחדת להיחשף כל כך עם הדבר הזה? יש אנשים שיגידו שזה גרפי מדי.
"מאוד פחדתי להיחשף, לא חשבתי מה יבוא עם זה. להראות את עצמי בצורה מאוד חשופה, בנקודת השפל הגדולה של חיי, אחרי שכבר ראו אותי במצבים הכי טובים. אני גם לא חייבת שום דבר לאף אחד, לא עשיתי את זה בשביל שאנשים יעקבו אחריי, רק כדי להוריד אבן מהלב שלי, ולדעת שאולי יש אנשים שעברו אותו הדבר, שיראו שגם אני עברתי את זה, לשמוע עוד סיפורים של אנשים, למצוא מישהו שיעזור לי - ומצאתי".

מה כתבו לך?
"אחד אמר לי שעבר 30 ניתוחים, אחד אחר שעבר 20, אנשים ששלחו לי תמונות של האפים שלהם שכמעט ולא היו להם. מסתבר שזה יותר שכיח ממה שתיארתי לעצמי, חשבתי שאני היחידה שעברה דבר כזה. גם פרסמתי על זה בטיקטוק סרטון שהגיע ל-10 מיליון צפיות, אפילו מחו"ל הגיבו לי שעברו את אותו הדבר. לא דמיינתי לעצמי שדברים כאלה קורים לעוד אנשים. זה נתן לי פרספקטיבה אחרת לחיים, שלא רק אצלי היה שחור, שאני לא לבד. היו גם תגובות רעות. אנשים כתבו לי 'תמותי, תתביישי', ועוד הרבה קללות מטורפות. תגובות מזעזעות. על מה? על זה שהעליתי את האף שלי? אני גם רגילה שתמיד מטנפים עליי, אף פעם לא פירגנו לי".

כמה דברים כאלה חודרים ומשפיעים עלייך?
"זה מאוד חודר לבפנים. אני לא אסלח לאנשים שקיללו אותי. עמוק בלב שלי, זה תמיד יישאר שם. מאוד נפגעתי מזה".

אחרי זה המשכת וחשפת כי את זקוקה לעזרה. בסופו של דבר, עשית עם זה משהו?
"הייתי מטופלת אצל פסיכולוג במשך תקופה, שיעזור לי להסתכל על המצב בצורה אחרת. אבל סוף פסוק, צריך להיות לזה פתרון - והפתרון זה לתקן את האף. זה הפנים שלי. המצב הנפשי בא מזה. רק זה יעזור לי. לא רציתי לפנות לפתרונות תרופתיים, פחות מאמינה בלהישען על תרופות. אעשה מה שאני רוצה כדי לגרום לעצמי להגיע לנקודה שאחזור להיות מה שהייתי. אם זה לטוס לכל העולם ולשלם מה שצריך - אני אחזור לעצמי".

"כשיגיע היום שלי, אני רוצה למות ולהיקבר בגוף שהייתי אמורה להיוולד אליו"

כבר שנים ארוכות שאברג'יל חשופה ללא מעט ביקורות חריפות ברשת, שבמרכזן ביקורות נגד היותה אישה טרנסית. אך על אף שההנחה הרווחת היא שהתגובות הטרנספוביות מתמעטות ככל שהזמן עובר, הכוכבת מרגישה כי לא כך הדברים בשטח: "העולם השתגע. כל מה שנהיה עם טראמפ, מקיצון אחד לאחר, וקיצוניות זה דבר מאוד גרוע. אנחנו לא במקום הכי נמוך שהיה עד היום, היו תקופות שבהן זה לא היה חוקי בכלל, אבל ביחס לשנים האחרונות אנחנו נמצאים במקום לא פשוט. העולם בכללי, בעיקר מול הקהילה הטרנסית, צועד אחורה בצעדי ענק. אני מאוד רואה את זה".

היא המשיכה והסבירה: "במציאות תמיד התייחסו אליי בכבוד. בשנים האחרונות לא באו וקיללו אותי או השפילו אותי, אבל ברשת יש עברייני מקלדת, ושם הרבה השתנה. התגובות תמיד היו הרסניות, ולאחרונה התחילו איומים על החיים שלי או קללות גסות ונוראיות. זה מטורף. גם בעברית וגם באנגלית".

לצד זאת, לאברג'יל היה חשוב לחדד על הגדרתה כטרנסית: "זה טייטל שאני לא רוצה לברוח ממנו, אני מחבקת אותו וגאה בו. אבל בסוף זה טייטל. הרבה פעמים אנשים רואים את הטייטל, את מה שאני - ולא מסתכלים על מי שאני. לקחתי את זה לכיוון של התמודדות. הגעתי לעולם הזה מסיבה מסוימת. אבל זה לא קל, ולא פשוט. אני שונה, אבל אני דואגת להעצים את זה למקום טוב".

ברחבי העולם, ביחס לישראל, את מרגישה קבלה אחרת?
"בתאילנד זה שונה כי זה נובע מדת. ישראל זו מדינה יהודית, ובארצות הברית יש הרבה נוצרים. בתאילנד, בבודהיזם, אין איסורים. אין משהו שאומר שאסור להיות טרנסית. אז אין מה לשנוא אותנו - ופשוט מקבלים. יש שוויון. עם זאת, לא קל לאף אחד לחיות בתאילנד. ישראל היא מדינה סוציאלית, ותאילנד היא מדינת עולם שלישית. לאנשים מאוד קשה להתפרנס, המשכורות מאוד נמוכות, לא קל להצליח ולהתקדם".

אז מה גרם לך בכל זאת לעבור לשם?
"בגלל שאני באה ממדינה מערבית, אז לי היא לא הכי יקרה בעולם. יש הרבה אפשרויות, וזה יותר קל, ואפשר לחיות פה ברמת חיים מאוד גבוהה ביחס להכנסות של אנשים מסוימים. יש גם שלווה, תרבות, שקט, קבלה, הכלה ויופי. תאילנד היא המדינה האהובה עליי - תמיד חלמתי לחיות בבנגקוק. אין מילים לתאר כמה היא עיר מדהימה".

לאחרונה ראינו ב"האח הגדול" את אלאיה הוף, שניסתה כמה שיותר לשים את נושא השינוי המגדרי בצד, ורק מדי פעם נכנסה לסיפור שלה. את מבינה את הבחירה שלה?
"אני מאוד מבינה אותה. באנו מרקע שונה, את הסיפור שלי התחלתי מגיל צעיר והתלבטתי אם מלכתחילה לחשוף את הסיפור שלי. יכול להיות שאם הייתי באה מהנקודה שלה, שהכירו אותי כבר אחרי השינוי המגדרי, יכול להיות שהייתי מתבטאת בצורה שונה. אני גם רוצה שיראו אותי ולא את התהליך שלי. תהליך זה משהו שאתה מגיע לסופו, אבל גם אחרי שהוא מסתיים - תמיד רואים אותו מתהלך לפני. בגלל שנחשפתי בגיל כל כך צעיר ואנשים עברו איתי הכול, אז אין לי רסן בפה. באיזשהו מקום הקרבתי את הפרטיות שלי כדי שלאנשים אחרים שיבואו אחרי יהיה יותר קל לראות איך הכול קורה, הניתוחים, הקבלה. בית הספר, צבא, חברים. שלאנשים יהיה יותר פשוט. חוץ מדנה אינטרנשיונל, אני לא זוכרת מישהי בישראל שהייתה הדמות שהייתי לטרנסים בתקופה שהתפרסמתי. הייתי חלוצה. וכמו שאמרתי, זה שיחק גם לרעתי הרבה פעמים".

את מרגישה שאת מנרמלת שיח מאוד פתוח על החיים האישיים שלך, בנושאים שהרבה אנשים אחרים מפחדים לגעת בהם?
"אנשים מפחדים, אבל הנושאים האלה הם שם, הם קיימים. למשל הניתוח לשינוי מגדרי, תמיד ידעתי שאני אעשה אותו. תמיד רציתי. אמרתי לעצמי שכל עוד אני חיה שאם תהיה לי אפשרות לעשות את זה - אעשה את זה. תמיד חלמתי להיות אישה, אבל גם שאלתי את עצמי מה זה אומר להיות אישה? ודמיינתי את הכול, מכף רגל ועד ראש. אני רוצה למות ולהיקבר כשיגיע היום שלי בגוף שהייתי אמורה להיוולד אליו. לא הייתי צריכה להיוולד בגוף שהייתי בו".

מה החלק הכי קשה שזכור לך מההחלמה?
"עד היום ההחלמה קשה לי. כשקמתי לא כאב לי, לא הרגשתי את זה והייתי באופוריה. הימים שאחרי זה היו מאוד קשים. עם טיפולים נלווים, תרופות, ללמוד ללכת, ללמוד לעשות שירותים, ללמוד להשתמש בו. זה לעכל את הגוף מחדש. להכיר משהו שלא היה שם אף פעם. זה מאוד כואב מבחינה פיזית".

אחרי העיסוק הראשוני בשינוי המגדרי, בשנים האחרונות עלה גם הדיבור סביב חשבון ה"אונלי פאנס" שלך, חשבת שזה דבר שיעשה רעש כל כך גדול?
"בסך הכול הגעתי למצב בתקופת הקורונה כשהייתי בצבא, שהרגשתי שאני חייבת לעשות את הניתוח הזה עכשיו. זה היה או לקחת הלוואה, או לקבל עבודות באינסטגרם - ולא קיבלתי כאלה יותר מדי, אנשים חושבים שהייתי עושה מלא כסף, שאני רוטשילד, וזה לא נכון, זו בכלל לא האמת. הבנתי שאין לי ברירה ולא חשבתי בכלל שמישהו ידבר על ה"אונלי פאנס", לא ניסיתי אף פעם לנרמל את זה, השתדלתי לא לשים על זה דגש או לפרסם את זה יותר מדי. זה שולי בעיני. זה היה אמצעי כדי להגשים את החלום שלי, ולעתיד שיהיה לי יותר פשוט מבחינה כלכלית".

היה רגע שהתחרטת שנכנסת לכל העסק הזה?
"לא מתחרטת, אבל זה לא תואם את האישיות שלי, אני לא כמו שאנשים רואים אותי ברשת. רואים דבר אחד, אבל אני יכולה להיות דבר אחר לגמרי. אנשים מסתכלים על כל בן אדם שהוא שונה להם בצורה זולה. הייתה טרנסית שנלחמה בעזה מול מחבלים וראיתי תגובות כנגדה. אוהבים לזלזל בכל דבר. לא אתן לתגובות לנהל אותי או להשפיע עליי. אם הייתי עושה את זה, לא הייתי פה היום. עשיתי 'אונלי', אז תעלו אותי על המוקד? מעולם לא פגעתי באף אחד, לא עשיתי שום דבר חוץ מלדאוג לעצמי, לעתיד יותר טוב ולהגשים את החלומות שלי".

קיבלת הצעות מוזרות לעשות דברים?
"כן, ואני בטוחה שכל בחורה מקבלת הצעות, אם זה ב'אונלי' או בכל פלפורמה אחרת. אבל לא אפרט איזה הצעות קיבלתי. אין ספק שהיו כאלה הזויות, גם כשהייתי ילדה".

אמא שלך והסביבה הקרובה תמכו ברעיון של ה"אונלי פאנס"?
"לא תמכו, פשוט יכול להיות שהם הבינו את הצורך שלי לשים את הניתוח מאחוריי, והייתי בתקופה לא טובה כלכלית, היה לי מנהל שהיה חייב לי כסף שלא קיבלתי מעבודות, וחשבתי לעצמי מה אני עושה עם המצב שלי? הגעתי למצב של למות או למות".

היום במרחק של הזמן את מבינה למה זה דבר שהרים גבות ללא מעט אנשים?
"לגמרי יכולה להבין, אבל כמעט על כל דבר שעשיתי בחיי, עוד בתור ילדה, הרימו עליי גבה. עצם הקיום שלי, העובדה שאני נושמת, גורמת לאנשים להרים גבה. גם אם לא אוסיף גפרורים למדורה - היא עדיין בוערת".

"אני ומייה שם היינו חברות מאוד טובות, דיברנו יומיים לפני שהכול קרה"

אחד המהלכים הגדולים שעשתה כוכבת הרשת עד היום, הוא ללא ספק המעבר לתאילנד לפני קרוב לשלוש שנים, והיא כבר מרשה לעצמה לסכם את החוויה שלה עד היום: "מאוד אוהבת את המקום. יודעת את השפה פחות או יותר, יש לי המון חברים. כל מקום שישימו אותי, אני מתמצאת ומסתדרת. יש לי אופי הישרדותי".

כמעט שנה אחרי שעברת, הגיע טבח 7 באוקטובר. איפה היית באותם רגעים ששינו את המדינה שלנו לעד?
"רגע לפני הייתי בביקור בארץ, ובאותו הלילה, בשלוש בבוקר, טסתי חזרה לתאילנד דרך ירדן. רק כשהגעתי לדירה שלי בתאילנד, בשעה 16:00 ישראל, הבנתי מה קרה. לא ידעתי על המלחמה. כל הטיסה הייתה לי הרגשה לא טובה. קרס עליי עולמי. המדינה שלי בערה, והדבר היחיד שרציתי לעשות זה לתפוס טיסה ולחזור לבית, אבל הבנתי שזה לא הזמן, אז נשארתי שם. גם לא הרבה יודעים, אבל אני ומייה שם היינו חברות מאוד טובות. הכרתי אותה בתאילנד, שנה לפני שהכול קרה, ודיברנו יומיים לפני. ממש הופתעתי, התפללתי למענה ולמען המשפחה שלה. קיוויתי שהיא תחזור בריאה ושלמה. אנחנו עדיין מדברות מדי פעם. אני מאוד אוהבת אותה. אני גרה בחו"ל, היא בארץ, אז קשה לשמור על קשר. אני מאוד גאה בה, גם תמכתי בה כשהתפוצצה הפרשה המזעזעת עם המאמן".

איך חברייך בתאילנד הגיבו לסיטואציה המורכבת שקרתה בארץ?
"כולם הזדעזעו. הם לא הבינו מה בדיוק קרה, אז היה לי חשוב להסביר את האמת. אני לוחמת צדק. אני גם לא אסתובב עם מי שנגד ישראל, זו בסוף המדינה שלי, באתי ממנה, שירתתי בצבא. אני מאוד פטריוטית וציונית, גם אני חיה בחו"ל. זה שאני לא מסכימה עם הרבה דברים בממשלה או עם דעות של אנשים, בסוף כולנו ישראלים. המדינה בלב שלי תמיד".

איך זה להיות ישראלית שמתגוררת בזמן מלחמה מחוץ לגבולות המדינה?
"לא פשוט בכלל. אני משתדלת לפעמים להצניע, אבל יש לי המון גאווה עצמית. אני הולכת לפעמים עם שרשרת חטופים או עם סיכה צהובה. יצא שאנשים מתחילים איתי, ואז מסתכלים ואומרים לי 'תשחררו את פלסטין, יהודים מסריחים'. נתקלתי בהמון אנשים ניאו-נאצים ופרו-פלסטינים. תאילנד מאוד מגוונת ויש פה המון תיירים. אני לא מתביישת, מאוד גאה במקום שאני באה ממנו. גם ברשתות החברתיות כשיש דברים אני משתפת, אבל לא אעלה סרטונים שאני מדברת בהם, ולא אשים דגל ישראל בפרופיל. חשוב לי לשמור על הביטחון האישי שלי. הרבה פעמים שומעים שאני מדברת עברית ושואלים אם אני ציונית. מעולם לא נכנסתי לעימותים בנושא הזה עם אנשים. אני מודעת לכך שאני לבד, במדינה שהיא לא המדינה שגדלתי בה, ושאני חלק מעם נרדף שלא אהוב בעולם".

יש מחשבות לחזור להיות תושבת בישראל?
"מאמינה שאחזור. זו המדינה שנולדתי בה, פשוט תמיד חלמתי שיכירו בי וביכולות שלי. הרגשתי שעם כל החשיפה שלי והדיבורים עליי, לא נתנו לי באמת את ההזדמנות. גם יכול להיות שאחזור ואשתתף באיזו תוכנית. הייתי שמחה לעשות את 'האח הגדול'. יש לי הרבה במה לתרום שם לשיח. חשוב לי שיראו אותי, ולקבל הזדמנות שנייה".

"לא שמרתי זרע כשהתחלתי את התהליך. לא רציתי להישאר זכר"

אמנם אברג'יל רגילה לדבר בפתיחות על הכול מהכול, כבר כשהתחילה את דרכה כדמות ציבורית, אך עדיין יש נושא אחד שהיא כמעט ולא דיברה עליו - חיי האהבה שלה. כשהיא נשאלה האם קיים בה חלום להקים משפחה, היא ציינה בפנינו בישירות המזוהה איתה: "לא שמרתי זרע כשהתחלתי את התהליך. לא רציתי, לא הרגשתי צורך בזה, אין לי חרטה על זה. הרצון שלי להיות אישה היה כל כך משמעותי ועוצמתי מהנשמה, שאמרתי שאני לא רוצה להשאיר זכר לזה. אני גם חושבת שלהביא ילדים זו אחריות גדולה. זה שהעולם אמר שחייב ללכת בדרך הזאת, במיוחד בישראל, אני לא מאמינה בזה. אני יכולה לבחור בדרך שלי. לא חושבת שבעשרים שנה הקרובות זה יהיה בראש מעייני. אם באמת ארצה ילדים - אני יכולה לאמץ".

היית פעם מאוהבת?
"הייתי. היו פעמיים שבאמת אהבתי. פעם אחת מאוד זכורה לי, שידעתי שזה לא יכול להתקדם לשום מקום. הוא גם תמיד אמר לי ולא השלה אותי אף פעם שזה לא יקרה. בגלל הסביבה שלו, ושזה לא פשוט לצאת עם טרנסית, ובמיוחד איתי בישראל כשכולם מכירים אותי ויודעים מה עברתי. זה לא מתאים לכל אחד. זה מאוד כאב לי. אני בן אדם מאוד רגיש, אבל גם מאוד מציאותי".

היו לך מערכות יחסים?
"לא. היה מישהו שיצאתי איתו בתאילנד למשך חודש, יצאנו למסעדות, מסיבות, היה כיף ומהנה. הוא היה איטלקי שגר בתאילנד, הוא רצה שאטוס איתו לניו-יורק אחרי שבועיים שהכרנו וזה היה מאוד אינטנסיבי, אובססיבי, זה פחות התאים לי. אנשים יכולים להרים גבה, אבל יש לי המון סטנדרטים, וכל מי שיצאתי איתו עד היום תמיד עמד בהם. לא אתפשר לעולם על בן אדם שאמור להיות חלק מהחיים שלי".

מה הסטנדרטים?
"מראה חיצוני מאוד חשוב לי. שיהיה גדול ממני לפחות בעשור, גבוה ממני, שחום, עם מראה מזרחי. שיזכיר לי את עצמי מבחינה חיצונית, כי אני אוהבת את עצמי. מעבר לחיצוניות חשוב לי שהגבר יהיה מבוסס, משכיל, עם שאיפות ודומיננטיות. שיכיל אותי ויתן לי יד".

איך מתחילים איתך?
"בכל מקום, במועדונים, ברשתות החברתיות. אבל יש לי הרבה גבולות, כי אנשים לפעמים שואלים אם אני ליידי בוי, בגלל שיש המון טרנסיות בתאילנד, אז הרבה פעמים זה הולך לכיוון המיני עוד לפני שמכירים אותי".

את פתוחה כרגע לאהבה?
"לא יודעת אם בשלב הזה, אני ביחסי אהבה-שנאה עם עצמי בגלל כל מה שקרה לי. קשה לי עדיין. אולי כשאני אהיה במקום יותר שלם, אחרי שהעניין עם האף ייגמר. אני לא חושבת שזה יקרה בקרוב. אם יבוא משהו - אולי, אבל אני לא כמהה לזה או מחפשת את זה. טוב לי עם עצמי מאוד".

לסיום, מה החלום הגדול שלך?
"יש לי כמה מטרות. בין היתר, להיות בעלת עסק משלי של יופי וטיפוח , להיות שחקנית, לדגמן, להשיג חופש כלכלי, ולהיות בריאה. אני רוצה להיות הכול - והחיים יובילו אותי לשם. מה שצריך להיות שלי, יהיה שלי".