חיי הפאר והעושר של אסתי גינזבורג ועדי קייזמן קרסו, ולאף אחד לא אכפת

גלים שקטים למדי הוכו בתחילת השבוע, סמוך לפרסום הידיעה על מעצרו של איש העסקים עדי קייזמן במיאמי בחודש אוגוסט. ואפשר להבין את התהודה המעומעמת - בכל זאת, זו אינה ההסתבכות החוקית הראשונה של קייזמן, שעזב את הארץ עם משפחתו לפני כארבע שנים. ובכל זאת, אתם יודעים, מלחמה. אבל בעולם מתוקן ומוקלל יותר, מי שהיה קורא שאיש עסקים מצליח ובן זוגה של דוגמנית ומנחת טלוויזיה (אסתי גינזבורג. בושה שבכלל שאלתם) נתפס כשניסה לסחוב מחנות כלבו היה עף באוויר מרוב שמחה לאיד. לא מתוך נקמנות לקייזמן עצמו, אלא כי להיות עוינים לעשירים זה טרנד תרבותי די לוהט כבר כמה שנים.

נזכיר: קייזמן הוא יזם נדל"ן, שפעל בעיקר באירופה והפעיל בה מספר חברות להשבחת, שיווק וניהול נכסים. ב-2019 הוא עמד במרכזו של תחקיר עיתונאי בגרמניה, שם נטען שמכר למשקיעים ישראליים דירות בשכר מפוקח, מבלי לגמרי להסגיר את זה לרוכשים, מה שהפך אותן ללא רווחיות. אחת מחברות הבת שלו, כך נטען, פעלה גם באפיקים משפטיים כדי לפנות שוכרים ששילמו שכר דירה נמוך יחסית, וניהלה תביעה ארוכה נגד מעון לשורדות אלימות במשפחה, ששכן באחד הבניינים שקייזמן ניסה למכור. תחקיר נוסף אודותיו שודר שנה לאחר מכן, ובו נטען גם כי קייזמן הפעיל מארג סבוך ובינלאומי של חברות-בת לחברות שלו, במטרה לחמוק משתלום מסים בגרמניה.

בסמוך להתפרצות הקורונה בישראל, משפחת קייזמן-גינזבורג עזבה את ישראל בחטף - הכלבים ג'יי זי וביונסה נשארו בארץ. זה כמה חטף - וזה קורה על רקע נחשול תביעות נגד קייזמן ונגד שניהם - עובדת משק בית לשעבר תבעה אותם על הלנת תנאים סוציאליים, אביה של גינזבורג תבע אותם בגין עסקת נדל"ן שהשתבשה, הבנק בינלאומי תבע מקייזמן חובות אשראי ושורת משקיעים תבעה ממנו סכומים שונים בטענה שהבטיח להם נכסים או אופציות השקעה שלא מומשו. ומספיק עיון בתקצירי התביעות בשביל להתרשם מסכומי הכסף שקייזמן ניהל - מדובר בעשרות מיליוני דולרים שהושקעו ברחבי העולם. ואם להמשיך ולפתוח עין, נראה שאורח חייהם של הקייזמן-גינזבורגים לא שונמך משמעותית אחרי העקירה לארה"ב. ממבט מהיר בחשבונות הסושיאל של אסתי ניכר שהמשפחה חיה ברווחה ובבית מפואר בשכונה מבוקשת בלוס אנג'לס. מצבם הנעים למראה של השניים הוזכר, אגב, בתביעה אחרת נגדם - תביעה של יחצ"ן העל והאיש שכל פוסט שלו הוא שירה - רני רהב. במקביל להגשת התביעה נגד קייזמן, רהב גער דווקא בגינזבורג על הריונה השלישי וקרא "קודם מחזירים חובות ואז מרחיבים את המשפחה".

כל זה בשביל להחזיר אותנו חזרה למעצר באוגוסט, ונכון יותר לדיווחים הבאמת עסיסיים אודות המעצר הזה. על פי מסמכי המעצר שפורסמו ב"פיפלוס", קייזמן נכנס לכלבו היוקרתי "סאקס פיפת' אווניו" במיאמי עם שקית בד ועליה לוגו החנות, וניסה לעזוב את המקום מבלי לשלם על פריטים שלקח. פריטים בשווי 2,270 דולרים, שזה, אה… בערך שני זוגות גרביים ב"סאקס". הוא נעצר און דה ספוט והושת עליו קנס כספי, וכדי להימנע ממשפט הוא צפוי להשתתף בתוכנית שיקום קדם-משפטית, בדומה לשירות קהילתי. בישראל, אגב, נעדר קייזמן מתצהיר משפטי שנקבע לו ב-2020, מה שבטח לא הועיל לסיכוייו בתיק. אדרבא, קייזמן וגינזבורג התמחו בשנים האחרונות בהגשת כתבי הגנה, תביעות שכנגד ואפילו קובלנות פליליות נגד מגיש הטלוויזיה חיים אתגר וצוות ההפקה של תוכניתו לאחר שידור כתבת התחקיר על בני הזוג. על התנהלותו של רני רהב השיבה אסתי שהתנהגותו ה"ברוטלית והבריונית" רהב איננה מרגשת אותה, ועל התביעה של העובדת בביתם השיבו בני הזוג כי מדובר בתביעה שמטרתה היחידה היא להכפישם. כלומר, גם כשהראיות (אמיתיות וסמליות) נערמו נגדם, קייזמן וגינזבורג המשיכו לטפח חזית אמידה ועמידה, וזוגיות חזקה שיכולה לעמוד גם מול כל מלעיזי תבל.

והנה, זה לא לגמרי הצליח. פרויקט ההכחשה של קייזמן, ככל הנראה הפרויקט המצליח והעקבי ביותר שלו, הסתיים השבוע כשגם בישראל, מדינה שמעריכה מאוד הצלחה עסקית, גילו אודותיו את הפרט המעט מביך הזה. תהום שלמה פעורה בין עסקאות נדל"ן במיליוני דולרים, ובמדינות שונות, לבין סחיבה - כנראה העברה הכי טינאייג'רית שיש - מחנות. כן, גם כשמדובר באותה הרשת היוקרתית בה נתפסה גם וינונה ריידר, שניסתה לגנוב כמה פריטים מסניף "סאקס" בניו יורק ב-2001. וכמו במקרה של ריידר, גם כאן מדובר באדם שנתפס בקלקלתו. הוא אמנם מואשם, טכנית, בגניבה בדרגה השלישית, אך העברה של קייזמן בעיקר מכמירת לב. הנה אדם שגם אם הצליח להונות אלפי רוכשים - וזה "אם" גדול מאוד - לא גבר על מצלמת אבטחה בחנות במיאמי. אדם שהפגין פאסון גמור מול מערכת המשפט הישראלית - נשלח לתוכנית שיקום בארצות הברית כדי בכלל לא להתעסק עם בתי המשפט. עשיר שחי חיי רווחה בבית מידות - אך לא יכול (או לא רוצה) לשלם על רכוש באלפים בודדים של דולרים. שמיים וארץ.

טרנד שנאת העשירים,שגשג בשנים האחרונות הודות, ובכן, קודם כל הודות לחוסר שוויון מערכתי בין עשירים ועניים, נכון, אבל גם בזכות סרטים מצליחים כמו "משולש העצבות" ו"התפריט", וסדרות פופולריות להפתיע כמו "הלוטוס הלבן". הקיום הכלכלי פריך גם ככה, והידיעה על חברה שלמה, נפרדת באופן סמלי ולעתים גם פיזי לגמרי מפשוטי העם שמתפרנסים ממשכורת למשכורת, הרתיחה את הדם, והפכה את פורנו עינויי העשירים לז'אנר תרבותי נחשק, למשהו שאפשר להתענג עליו בגלוי כסדרה או סרט, וגם לסמן איזו עליונות מוסרית במהלך הצפייה בו, כי בכל זאת, הם עשירים - מגיע להם. מפלתו, לכאורה, של קייזמן הייתה יכולה לעורר בנו אולי עונג כזה, כמו לראות את ג'ניפר קולידג' (טניה מ"הלוטוס הלבן". בושה שבכלל שאלתם, שוב) צוללת כאבן במים, אבל זה לא קרה, והידיעות על קייזמן התקבלו, כאמור, בשוויון נפש. אולי משום שמעולם לא באמת שנאנו עשירים אלא רק נהנינו להיות עוינים וארסיים כלפיהם, אולי המלחמה ייתרה את הדיון כולו. ואולי, רק אולי, יש לנו גם המון אמפתיה לאיש שהיה לו הכל - ובעצם לא היה לו הרבה בכלל.