נועה כהן: "שילמתי מחירים. לא הייתה לי ילדות סטנדרטית"

הפריצה הגדולה הגיעה מספר שנים לאחר מכן בגיל 12 בערוץ הילדים, שם לקחה חלק בריאליטי "הבנים והבנות", ומאז כהן לא עוצרת את דרכה לפסגה. כעת, בריאיון מיוחד וכן, היא חושפת מה עשתה בכדי להיכנס לדמותה של גילה ב"המעברה" שמתרחשת בשנות ה-50, איזה שוק היא חוותה על סט הסרט הבינלאומי "מרים", השליחות שלה בתור ישראלית מעבר לים, באיזו דרך מפתיעה היא ובעלה בן ה-41 הכירו - ולמה פער הגילים לא מפריע לה?

כמו כולנו, גם כהן לא דמיינה לרגע שהטיימינג של עליית הסדרה התקופתית בכיכובה יהיה כל כך מורכב. איך היא רואה זאת בעין חיובית: "זו תקופה מורכבת, אין איך להתייפייף. מנסים לעשות את הכי טוב שאפשר ולהישאר חיוביים. אני חושבת שהמורל הוא הכי חשוב".

אילו תגובות את מקבלת על התפקיד שלך בסדרה?

"מאוד מפרגנות ואוהבות. שלום ודניאל הם גאונים ויודעים לעשות את זה, הם פיצחו את השיטה. הם יודעים מה הקהל אוהב לראות והם עושים את זה מעולה. גם הקאסט חלומי, מה יכול להיות רע?". על העבודה על הסט סיפרה: "זה היה תענוג צרוף להגיע כל יום לצילומים, האנשים שם מוכשרים וכל כך טובים, עם לב כל כך טוב. רוב הקאסט הולך יחד שנים ולרגע לא נתנו לי להרגיש לא קשורה או לא שייכת - להפך. עשו את המאמצים לשלב ולגרום להרגשה נוחה, זה היה מרחיב לב וקורע מצחוק בכל סצנה מחדש".

איך הצלחת להיכנס אל תוך הדמות שלך שחיה בשנות ה-50? בכל זאת, נולדת עשרות שנים אח"כ

למדת משהו חדש על עצמך במהלך העבודה על הסדרה?

"בכל פעם שנותנים לי לעשות קומדיה אני פורחת, כי יש לנו בארץ ריבוי של דרמה, כי מה לעשות - החיים שלנו פה יותר דרמטיים מכל סדרה שאפשר לכתוב. קומדיה זה שריר אחר לגמרי. ההזדמנות להתאמן על זה ועוד בהובלה של שלום, שהוא לא פחות מגאון קומי, זו מתנה בפני עצמה".

אחרי התפקיד הזה את מצפה שימשיכו להגיע הצעות לעוד תפקידים תקופתיים?

"את התפקיד הכי גדול ומשמעותי בחיים שלי אני עוד לא מכירה. אני תמיד עם עיניים נוצצות ולב פתוח לדבר הבא, מזה אני חיה. מהדבר הבא, הריגוש. רק שיתנו לי עוד הזדמנויות לגעת באנשים".

אך למרות ההגשמה העצמית, הדרך לא הייתה קלה: "שילמתי מחירים, לכל מטבע יש שני צדדים. לא הייתה לי ילדות סטנדרטית. אבל אם פעם היה מסלול ברור שאתה לומד, עובד והולך למשרד כשכיר, הדור שלנו מעז לפרוץ את הגבולות האלה. ילדים מבינים שהעולם נמצא בכף ידם ומעזים לחלום בגדול וזה מבורך בעיניי".

אילו מחירים אישיים את מרגישה ששילמת?

איך את ידעת בסוף לזהות מי חבר שלך בגלל מי שאת ולא בגלל שאת בתעשייה?

"יכול להיות שמחר ייכנס לי מישהו חדש לחיים ואני איפגע. אבל אני יודעת להיות מאוד קשובה לעצמי, עם אינטואיציה חזקה ואינטליגנציה רגשית גבוהה. וגם אם איפגע שוב, אז איפגע. זה חלק מהחיים, ואקבל את זה באהבה. כנראה שגם זה שיעור".

אחרי כל החוויה שלך מתוך התעשייה בגיל צעיר, את חושבת שתאפשרי לילדים שלך ללכת בדרכך?

"זה רחוק ממני כרגע, אבל זו השאלה הכי קשה. אני באתי להורים שלי בגיל חמש והתחננתי בפניהם שייקחו אותי לאודישנים, זה לא היה הסיפור של ההורים שדוחפים מהבית. הם עובדים בהייטק ובעריכת דין, הם לא הבינו מאיפה אני נופלת עליהם ומה אני רוצה, אבל הם תמכו בי מאוד. הם היו בגישה שאם ילד בא אליך עם חלום והוא מבין את ההשלכות - אז תפתח את הדלת הכי גדולה שיכולה להיות, ותיתן לו את הגב הכי גדול שאתה יכול".

הם לא פחדו עלייך?

"ברור שההורים שלי פחדו. אימא שלי הלכה איתי לכול אודישן ויום צילום. היא לא עזבה אותי לדקה לבד עד גיל 18. אימא שלי לביאה".

ואז מגיעה ההזדמנות הענקית שלך בסרט הבינלאומי "מרים". איך הייתה החוויה על הסט?

"הייתי בטוחה שאני נבחנת לסרט נישה בהפקה ישראלית שמי בכלל יראה אותה, בגלל שהייתה סודיות סביב זה אז לא אמרו לנו בשום שלב מה הולך לקרות. פתאום זה התקדם, פתאום דיברתי עם הבמאי, עשיתי עליו גוגל והבנתי שהוא עשה כמה דברים, ואז אמרו לי שאנתוני הופקינס משחק לצידי ואמרתי לעצמי 'מה קורה פה?'. אפילו לא אמרו לנו שזה לנטפליקס, זה היה גילוי אחרי גילוי. בהתחלה לא הצלחתי לתפוס את סדר הגודל, זה היה נשמע לי מדע בדיוני. לא הבנתי לאן הגעתי".

הרגשת שזו הפקה אחרת ממה שחווית עד אותו רגע?

"זו הייתה הפקה אדירה וענקית, במשך שלושה חודשים צילמנו במרוקו עם תקציבים שאנחנו לא מכירים. אבל בסופו של דבר, למרות שלכל שחקן יש את הקרוואן הפרטי שלו, המאפרת והמלבישה, בשנייה שאתה עולה על הסט אתה מתחיל את העבודה - והיא אותה עבודה. השעות הסיזיפיות, העבודה הרגשית הקשה. כל מה שמסביב נחמד, אבל זה קישוטים ורעשי רקע".

מה הרגשת כשגילית על זה שאנתוני הופקינס עומד להיות איתך על הסט?

"חשבתי שמסתלבטים עליי, הייתי בגישה שעד שאני לא רואה אותו בעיניים, מבחינתי זה לא קורה. ואז הוא הופיע שם, בגיל 86. היה תענוג לעבוד איתו, הוא איש מקסים וצנוע. ברגע שהמצלמה נדלקת הוא הופך לילד עם שמחת חיים ותשוקה אמיתית למקצוע הזה, זה היה מקסים ומעורר השראה".

היו לכם שיחות לפעמים?

"כן, הוא היה חמוד. צילמנו בשיא מלחמת 'חרבות ברזל' והוא היה מקסים לגבי זה, תמיד אמר שהוא מתפלל בשבילנו והוא מקווה שיהיו זמנים טובים יותר. הוא היה רגיש ומקצוען. אני לא חושבת שהייתה פה תפיסת צד, אלא הוא בא ממקום בוגר שהוא לא בקיא מספיק כדי לדעת מה קורה כאן באמת, אבל ברמה האנושית הוא ידע לבוא ולתמוך".

את גם נבחנת לאחד התפקידים הראשיים בפריקוול של משחקי הרעב. איך הגבת כשהבנת שאת בכלל עומדת להבחן לזה? 

"אחרי ש'מרים' הצליח ואהבו אותו בעולם, זה נתן לי הזדמנות לעבוד גם בארצות הברית והחתימו אותי בסוכנויות גדולות שמייצגות את השחקנים והדוגמנים הכי 'איי ליסטים' בעולם, שזה היה מטורף בפני עצמו. הבנתי את הכוח של האנשים האלה להכניס אותך לחדרים הכי גדולים שיש. הבנתי לאיזו ליגה אני משתייכת. אני עשיתי ועודני עושה אודישנים לפרויקטים מטורפים".

"ב'משחקי הרעב' הגעתי לשלוש הסופיות. עליתי לשיחות עם הבמאי ואודישנים פרונטליים והתקדמתי בשלבים. חוויה מדהימה. אומנם זה בסוף לא שלי והלך למישהי אחרת אבל מבחינתי זה לא מוריד מההישג. אם היית אומר לי לפני שנתיים שאהיה בפוזיציה כזו לא הייתי מאמינה לך. מסתכלת על זה בתור אבן דרך מהממת ואינדיקציה לזה שאני באמת טובה ושזה רק עניין של זמן. מה שיהיה שלי - יגיע".

כשאת מגיעה לאודישנים מעבר לים, את מרגישה שמסתכלים עלייך בצורה מקצועית או דרך הזהות הישראלית שלך? 

"לא ניתן לנתק את הזהות הישראלית שלי ממי שאני. אני שואבת מזה הכי הרבה השראה ורגש. אני מתגאה בזה. אין חדר שאכנס אליו ואנסה להצניע את זה. גם יש לי צוות של סוכנים כל כך מקצועי ששומר עליי ודואג למקם אותי בחדרים הנכונים עם האנשים הנכונים שידעו להעריך את זה ולא להסתכל על זה בעין עקומה".

כל ההתעסקות עם התפקידים מעבר לים רומזת על כך שאת מעדיפה להתמקד בקריירה בינלאומית?

"תן לי להישאר לגור בארץ עם המשפחה שלי והעם שלי כמה שאני יכולה. באותה נשימה, אמן שתהיה מספיק עבודה שתצדיק רילוקיישן, אבל אין על ישראל. לא אפסיק לעבוד פה לעולם. אמרתי לאנשים בחו"ל שאם היה לנו קמצוץ מהתקציב שלהם היינו עושים דברים שהעולם עוד לא ראה".

את מרגישה שליחות בעבודה שלך?

"מאוד. יצא לי להעביר חודשים ארוכים בארצות הברית אחרי ה-7 באוקטובר, בעיצומה של המלחמה, כשהמצב ההסברתי לא היה בשיאו בלשון המעטה. בכל חדר שניתנה לי בו ההזדמנות, דיברתי עם אנשים שמשפיעים שחלקם היו פתוחים לשיח וחלקם פחות, ואני חושבת שהשיחות האלה איתי ועם עוד הרבה אנשים עשו את האפקט שלהן".

לצד הקריירה המרשימה של כהן, היא גם מתחזקת זוגיות שבלי כוונת תחילה נשמרת מתחת לאור הזרקורים: "זה לא במודע, עם כמה שאני עוסקת במקצוע הזה אני בן אדם שבמהות שלו הכי רחוק מכל מה שאתה מדמיין. ככה באופן טבעי, הזוגיות שלי שזה הדבר הכי אמיתי ואינטימי שיש לי בחיים גם התמקם שם".

היא המשיכה ושיתפה אותנו: "קוראים לו שי פירו, אהבת חיי, הוא בן 41, ואנחנו ביחד שנתיים וחצי. טוב לנו מאוד, אנחנו בזוגיות בריאה, מאושרת ומכילה. אנחנו גרים ביחד, ונהנים מכל רגע בשלב שאנחנו נמצאים בו כרגע. יש לנו עוד הרבה חלומות להגשים בנפרד וביחד. מה עוד בן אדם יכול לבקש?".

איך הכרתם?

"הכרנו באקרו יוגה. בעוונותיי אני מורה ליוגה, שמעתי על האקרו יוגה וחשבתי שאהנה מזה. זה תחביב של שי כבר כמה שנים, הוא היה שם והגעתי לשיעור שהוא לימד בו".

איך אתם מצליחים לתחזק את הקשר בזמן הקריירה האינטנסיבית שלך?

"הוא הבין עם מה יש לו עסק, זה לא הרתיע אותו למזלי. בחיים לא ראיתי תמיכה כזו. הוא היה העוגן שלי בכל נסיעה. אם הנסיעות ארוכות אז הוא מגיע לבקר אותי, ככה הוא גם הגיע למרוקו לשבוע כשצילמנו את 'מרים'".

פער הגילים ביניכם הרתיע אותך בהתחלה?

"לעולם לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות, בסופו של דבר הדבר שהיה חשוב לי לברר הוא ההתאמה של המקום בחיים. על איך שכל אחד מאיתנו רואה את העתיד הקרוב ואם זה משתלב. כשהבנו שכן, כל השאר נהיה לא רלוונטי ונשאר רק לבדוק את החיבור בינינו - ועבד לנו".

מרגישה שיש בכלל פערים ביניכם?

"בטח. אני זקנה ממנו ב-20 שנה. בחיים שלך לא תראה בן אדם אנרגטי כמו שי, ואני עייפה כבר ורוצה את התה שלי בשעה תשע בערב".