לינור סביניק: "הלב שלי התרסק. הייתי בטוחה שאני לא אתאהב יותר"

אתם מכירים אותה כאישה חזקה, דומיננטית, עם המון ביטחון ומלאת נוכחות מעולם הבידור ומבית "האח הגדול", אבל אל האי המבודד של "הישרדות" לינור סביניק הגיעה בנקודת שפל אישית, כשהיא מחפשת בעיקר מרגוע לנפש ומרחב לנשום. זמן קצר אחרי הגירושים הכואבים, אז החליטה לפרק את הבית רגע לפני שנכנסה להיריון, יצאה הכוכבת בת ה-31 למסע שממנו חזרה אחרת לגמרי.

עוד לפני שפתחה את ליבה על כל החוויה המטורפת שעברה, סביניק הבטיחה שעונה כזו עוד לא הייתה. "אני צופה די אדוקה של הפורמט, ואני לא חושבת שהייתה עונה כזאת בשום שלב, בשום צורה בתולדות הישרדות, והחוויה הייתה בהתאם. החוויה הייתה עוצמתית, חזקה. משהו מטורף".

את כבר היית בסיר הלחץ הטלוויזיוני של 'האח הגדול'. מה בעצם גרם לך להגיד 'כן' דווקא לפורמט הקשוח של הישרדות? חיפשת חוויה שונה?

בעוד שבעבור רבים "הישרדות" היא בעיקר משחק של טקטיקה ואסטרטגיה, עבור לינור היא הייתה סדנת ריפוי אינטנסיבית שקילפה ממנה את עומס הציפיות והאחריות של החיים הבוגרים. "הישרדות תפסה אותי בנקודת זמן בחיים שלי שהייתי מאוד שבורה, מאוד חסרת כיוון. הרגשתי שאני במין מערבולת כזו של להחלים ולרפא את הנפש ולא הרגשתי שאני מוצאת דרך 'לנקז את המוגלה'. על האי הרגשתי שאני מצליחה לעשות את זה. אתה מנותק לחלוטין מכל הדברים שאתה חושב שמחזקים אותך, מכל הדברים שאתה חושב שמחלישים אותך, מכל הדברים שאתה צריך ביום-יום, מכל הדברים שאתה לא צריך ביום-יום, מהשגרה, מהלחץ, מהעבודה. יש עסק, אני לא יכולה לקום ולהיעלם כי רע לי. יש לי אחריות.  בהישרדות לקחו ממני את האחריות הזאת, ואפשרו לי להתעסק רק בלינור ובמה שמרפא כרגע את לינור. ולמזלי הצלחתי לקחת את המתנה הזו ולהתמקד בלינור, ובאמת בכל השעות שהייתי יושבת שם הייתי נכנסת לנבכי נשמתי ומדברת את כל הדברים שכאבו לי, שפגעו בי, שלא הסכמתי לדבר עליהם עד עכשיו".

"מקום רגשי מאוד מורכב ומפחיד. אתה כל הזמן נמצא שם במין תחושה של 'מתי זה יגיע', 'מתי יפגעו ויבגדו בי?' ובגלל שבחיים האמיתיים נפגעתי מהדברים הללו, הייתי בחרדה אקסטרה. זה כאילו אתה כל היום ממש סביב הדבר הזה, מתי תגיע המכה, מתי תגיע הפגיעה. אבל במהות שלי אני בן אדם נאמן. סמכתי על עצמי, ואמרתי: 'אני באה הפוך. אני באה לא לשקר לאנשים, לא לבגוד, לא לעשות את מה שעשו לי' – על אף שזה הפורמט ועל אף שזה המשחק, ואם הדרך הזו תביא אותי הכי רחוק שיש, אז אדרבא. וככה נהגתי. הגעתי כל כך פצועה, משקרים, מאכזבות, מבגידות, ולא הסכמתי לקחת חלק בדבר הזה! ואמרתי לעצמי כל הזמן: אם זה במחיר שאני אודח קודם, אז זה המחיר שאני צריכה לשלם".

"באח הגדול הייתי מאוד צעירה, ולצערי לא הצלחתי להשתלב - לא חברתית, לא מעשית, לא רגשית. שזה דבר שבפני עצמו מאוד מאוד הפתיע אותי, כי אני בן אדם אהוב, מקובל ואני סופר דומיננטית. הלכתי לאיבוד בתוך עצמי ובתוך הכמות של האנשים שהייתה שם. נוצרה לי תדמית של מישהי קלולסית שצריכה איזושהי דמות גברית בשביל להחזיק את עצמה. ייתכן ובנקודת זמן ההיא זה באמת מה שהייתי צריכה - הייתי צריכה חבר. זה הגיע בדמות של זכר, אבל זה באותה מידה יכול היה להגיע גם בדמות של חברה. אנשים לא ראו שיש פה ילדה הרבה יותר עמוקה, הרבה יותר חכמה, הרבה יותר טובה, הרבה יותר עצמאית.

הנוכחות הגברית בחייה של לינור תמיד הייתה מוקד לעניין תקשורתי, בפרט לאחר הקשר הצמוד עם רמי ורד על המסך בבית הסגור, וחיי האהבה שלה מחוצה לו שידעו לא מעט דרמות.

הייתה לך מחשבה או פחד מראש שבגלל מה שחווית באח הגדול, ששוב תהיי במערכת יחסים ותתאהבי על האי?

"אחרי הגירושים שלי עברתי מפח נפש מאוד מאוד גדול, הלב שלי התרסק והייתי בטוחה שאני לא ארגיש ולא אתאהב יותר, והחיים שלי בעצם נגמרו מהבחינה הזו. כבר חשבתי שאצטרך להתפשר ורק למצוא מישהו טוב כדי לבנות איתו משפחה כי להתאהב כמו שהתאהבתי - לא יקרה יותר. לימים הכרתי מישהו שכן הצליח לגרום לי להרגיש, ולצערי זה לא הסתדר ופשוט רציתי לברוח - אז נסעתי להישרדות וכל הזמן אמרתי לעצמי: שם אני אוכל לשכוח אותו".

אז לא נראה אותך מתאהבת שוב על המסך?

"אמרתי לעצמי שבשום מחיר אני לא לוקחת שום דבר למקום זוגי! הפעם זו תהיה חוויה אישית בלבד שלך. הבעיה היא שכלינור, אני אדם קיצוני וכשאני אוהבת אני אוהבת עם כל המהות, העוצמות והנאמנות. ולפעמים האהבה הזאת מאבדת את הגבולות שלה. תצטרכו לצפות כדי להבין".

ואת מרגישה שאת פתוחה היום שוב לאהבה, למרות כל מה שעברת?

"אחת המתנות הגדולות שקיבלתי מהישרדות זה היכולת להבין שאני כן רוצה אהבה. אני כבר לא בזה לה, אני מסרבת לדמם על גברים שלא פצעו אותי. אף אחד לא אשם בדברים שקרו לי בעבר ואני פתוחה לאהבה לגמרי".

לפני כשנה עוררת סערה כשכתבת באינסטגרם שאם יהיה לך גבר שירגיש שהוא רוצה לבגוד את מעדיפה שיגיד לך ושיעשה את זה בחו"ל וככה זה יכאב פחות. זה עדיין משהו שאת עומדת מאחוריו? כשאת במקום הרבה יותר בריא? 

"ברור שהעדיפות שלי היא לא לחלוק את הגבר שלי עם אף אישה ואני גם לא חושבת שאני אכיר מישהו ותהיה לו היושרה לבוא ולהגיד לי 'עשיתי ואני עתיד לעשות'. אני לא אוכל לחיות עם זה. אבל גם מצד שני אני מעדיפה לדעת ואני מסרבת להגיע למקום שאנשים לא יכבדו אותי, שיהיו נשים שצוחקות עלי כי הן יודעות משהו שאני לא יודעת. היום אני רוצה שותף, לא רק בן זוג. רוצה מישהו שכמו שאני דואגת לו, הוא ידאג לי".

מי שמכיר את לינור ביום-יום יודע שמדובר באישה שלא מתפשרת על מראה חיצוני, טיפוח אישי וריח טוב. ההתמודדות עם חול, מי ים ומחסור במוצרי היגיינה בסיסיים הייתה בעבורה התמודדות קשה לא פחות מהרעב.

איך באמת מסתדרים בתנאים לא תנאים על האי כשאת בחורה שמאוד חשוב לה איפור, שיער וסדר?

"קודם כול, הריחות של אנשים שם - זה גמר אותי! לא יצאתי מהמים במשך שעות, הייתי משפשפת את עצמי עם חול, מצחצחת שיניים עם חול, מצאתי קונכייה שיש לה כמו זרועות כאלו והייתי מסתרקת איתה. בכל מקום שאני הולכת, אני מצוידת במוצרי טיפוח וניקיון, וכשפתאום הגעתי לשם ולקחו לי את הדבר הזה – וואו, זה היה לי קשה ברמות".

ולא הייתה באיזשהו שלב תחושת הקלה? להשתחרר מהעיסוק התמידי במראה, לפגוש את עצמך טבעית?

"האמת היא שלא. כי הניקיון והטיפוח, כמו אימונים וכמו הקפה של הבוקר, זה ממש חלק ממני. זה בשבילי לא התעסקות, זה בשבילי סוג של נחת רוח. היה לי חסר מאוד הקטע של הטיפוח והאיפור. כל הזמן היה לי את הפחד הזה של איך זה ייראה, איך זה יצטלם, איך אני אראה... אני גרושה פעמיים, אני לא יכולה להיות גרושה פעם שלישית!"

אחד החלקים המרתקים והחשופים ביותר בגילוי הלב של לינור נוגע לפוסט שפרסמה לאחרונה, בו כתבה: "אני עייפה מעולם שמבקש ממני לפתוח מחדש פצעים כדי להצליח במשחק, להתפשר על הבריאות שלי כדי להשתלב בדוגמנות, ולהפוך לדורסנית בעסקים אחרי שנשבעתי שלעולם לא אהיה כמו האנשים שדרסו אותי".

רוצה לשתף אותנו למה בדיוק התכוונת בטקסט הטעון הזה?

"אני עכשיו נכנסת לתחום המשחק, בחרתי בזמנו לכבד את הגרוש שלי, שלא רצה שאני אכנס לעולם הזה, ובאמת בשביל הנישואים הללו ויתרתי על החלום. אז עכשיו אני מנסה להגשים אותו. התחלתי לאחרונה ללמוד משחק ובאחד מהשיעורים המורה אמרה לי: 'תקשיבי לינור, לי יש בעיה. את משחקת נהדר, אבל הדעה שלי היא שאת לא משחקת פה - את משחקת בחיים האמיתיים שלך. את לא התמודדת עם אף אחד מהדברים שעברת: לא דברים קשים שעברת, בינהם הגירושים, לא עם הכישלון בטיפולי הפוריות. את החלטת שזה מאחורייך, את קברת את זה והמשכת הלאה.

עכשיו, הכול נורא יפה, כל הבאז והרעש מאפשרים לך להניע את הגלגל, אבל את בעצם ציפור פצועה. 'קחי אותי רגע לערב שבו נפגעת'. ואמרתי לה: 'אני לא מדברת על הערב הזה אף פעם, לעולם, עם אף בן אדם!' היא אמרה לי שעד שלא ארפה את הפצעים שלי, את לא אוכל להצליח ולהיות שלמה עם עצמי. היא אמרה לי: 'את תמיד תהיי 90 אחוז - במשחק, בעבודה, בקליניקה, בדוגמנות, באינסטגרם. ואולי גם בגלל שלא טיפלת בעצמך, הבחירות שלך לא נכונות, כי את לא בוחרת חבר - את בוחרת מישהו לטפל בו. את טיפולית, את לוקחת אנשים לטפל בהם במקום לטפל בעצמך'".

וזה נתן לך כאפה? היה קשה לשמוע את זה?

"זה נתן לי כאפה מאוד כואבת, זה היה לי מאוד קשה. באותה נקודת זמן, כשהיא אמרה את הדברים, זה נשמע מאוד מאוד חכם ונכון, אבל באותו רגע הייתי מאוד עסוקה בכאב. הכול צף לי - דברים שאני מנסה לקבור, הגירושים, והעובדה שאני בת 31 ועוד לא אמא, כמו שחשבתי שבגיל הזה אני כבר אהיה. ומשם הייתי צריכה להמשיך לאיזו מסיבת דוגמניות, הגעתי לשם וראיתי בנות שעל פניו הן מאוד יפות והן דוגמניות, אבל כל מה שראיתי בעיניים זה נשים אנורקטיות, רזות בצורה שהיא לא יפה, המון חומרים אסורים, ואמרתי: זה העולם הזה? כאילו בשביל להיות שחקנית טובה אני צריכה להיות בן אדם שמחטט בפצעים שלו ועצוב, ובשביל להיות דוגמנית אני צריכה להיות חולה או מסוממת? זה הדבר הזה שכולם חולמים עליו? לא רוצה. ישבתי עם זה כל הלילה ובכיתי וכשקמתי בבוקר הבנתי שהמשפט שאמרה אותה מורה למשחק יכול להיות נכון לגבי חתך אוכלוסייה מאוד גדול, וזו שיטת טיפול נכונה להרבה אנשים, אבל אני מסוג האנשים שאצלם נוצרת טראומה מחיתוכים בפצע, לא ריפוי. אני בן אדם שבשביל להחלים צריך להבין שהוא נפצע, להסתכל על הצלקת שלו ולחכות שהיא תהפוך מפצע פתוח לצלקת. אני לא יכולה עם החיטוטים וללכת אחורה.

אני בן אדם שצריך לכאוב באותה נקודת זמן את מה שהוא עבר, לבכות יום, יומיים, שבוע, חודש, לצעוק לאלוהים, לכעוס על כולם, ולהתאושש מזה ולקום מזה חזקה יותר ושמחה יותר. כשאוכלים לי בטראומות ומחטטים בהן – זה עושה לי רע, זה מעלים לי את שמחת החיים. ושמחת החיים שלי היא הכוח שלי! לא העיניים שלי, לא הגוף שלי, לא המראה שלי ולא העסקים שהקמתי. שמחת החיים שלי זה כל החיים הכוח שלי, וכשאני מחטטת בפצעים היא נעלמת, ועם זה אני לא מסוגלת לחיות."

אז מה עשית בסוף עם שיעורי המשחק? נטשת?

"הגעתי אליה לשיעור המשך יומיים אחרי, ואמרתי לה בדיוק את אותם הדברים. אמרתי לה: בואי ננסה לעשות כמה טייקים ממקום אחר. נכון, אני שחקנית גם בחיים האמיתיים שלי, אבל בסופו של דבר כל האנשים שחקנים – פשוט חלק בוחרות לקחת מזה כסף. ובאמת עשיתי אימפרוביזציה והיא הייתה מאוד מאוד מרוצה. אם זה מה שאעשה בחיים? לא יודעת. זה עוד מהלך בדרך. אני רוצה הכול! יש לי את העסקים שלי, את רשת הקליניקות, האינסטגרם, דוגמנות, משחק – הכול. כל מה שידי יכולה להשיג, שם אני רוצה להיות".

מה המטרה הכי גדולה של לינור סביניק היום?

"פרנסה. חד משמעית פרנסה! יש כל כך הרבה אנשים שהם תחתיי, שאני לא אוכל לאכזב אף אחד. אני צריכה פרנסה, ואני צריכה פרנסה גדולה, ואני צריכה להמשיך לעבוד קשה. זו מטרת העל".

אם יש אישה שיושבת עכשיו בבית, עוברת משבר אישי או מרגישה מותשת מהדרישות של העולם – איזה טיפ יש לך לתת לה בתור מי שעברה כל כך הרבה?

"אם היא באמת יושבת בבית ועייפה מהחיים, אז קודם כול הדבר הראשון שאני אגיד לה זה: מותר לך. הלוואי שהיה מישהו שאומר לי פעם 'מותר לך לעצור'. כל הזמן אמרו לי: אסור לך לעצור, 'זה הגיל', 'זה המומנטום של העבודה', 'זה המומנטום של הפרסום', 'זה המומנטום של הזוגיות – אל תעצרי!' אז הדבר הראשון שאני אגיד לה זה תעצרי. תסתכלי על עצמך, תעבדי את העייפות שלך. מותר לך! אנחנו לא סופרוומן. לימדו אותנו שצריך להיות כל כך הרבה דברים בו-זמנית: גם אמהות, גם להיראות טוב, גם לעשות עסקים אבל לא יותר מדי עצמאיות, גם לפרנס אבל לא לפרנס יותר מהגבר... בסוף צריך להבין שהמבחן הזה בנוי כך שאף אחת לא יכולה לעבור אותו. אז תעצרי ותהיי טובה לעצמך".