מהילד הרע של התעשייה לאיש משפחה מסור: סקאזי (אשר סוויסה) כמו שעוד לא ראיתם

כשהשם של סקאזי (אשר סוויסה) עולה לאוויר, בטח ישר תחשבו שמדובר בבחור הרע של תעשיית המוזיקה הישראלית, שחי חיים של סופרסטאר וטורף את החיים עד תום. ואכן, לא מדובר בטעות. ככה הכוכב חי את חייו עד לפני 4 שנים, שם הוא קיבל תפנית מפתיעה, כשהפך לאבא לראשונה.

את סקאזי תפסנו באולפן, בו הוא נמצא כבר ימים ארוכים בעקבות העבודה שלו על ההופעה הקרובה בבארבי, כחלק פרויקט הטכנו שהוא מתחזק בשנים האחרונות. הפעם - לעומת מה שהיינו רגילים, הוא עושה זאת תחת שמו האמיתי: "אשר סוויסה", במקביל, הוא לא מפסיק להופיע בעולם ולייצג אותנו בעולם הטראנס בכבוד כאחד השמות המובילים בסצנה. "בשנתיים האחרונות כל הקלפים נטרפו לגבי חו"ל. המלחמה שינתה הרבה בגישה של העולם אליי ספציפית", הוא חשף בפנינו.

הכוכב המשיך והסביר: "עשיתי הרבה רעש, עמדתי עם העמדות והדעות שלי בגלוי. אני מאוד דעתן גם בתקשורת העולמית, אז היחס השתנה. אבל אני לא מודאג מזה כי המלחמה נגמרת, ויש מוזיקה חדשה, בסופו של דבר הקהל מצביע ברגליים. אם אני עושה מוזיקה טובה, לא תהיה להם ברירה".

"השנה 'טומורונלד' החליטו שאני לא מגיע לנגן, בגלל כל הבלאגן שהיה. זה כבר דבר אחד. דבר אחר, חברים שלי שהם מפיקים מעדיפים שלא אגיע כי הם מפחדים מפעילות נקמה או הפגנות שיהיו. אז זה קצת פגע. אבל קורים גם דברים נפלאים שנפתחים. ארצות הברית וקנדה נפתחות הרבה יותר. אנחנו בדרך לשם".

יצא לך לחוות מקרים אניטשמיים במהלך ההופעות הבינלאומיות שלך?

ציפית שזה יגיע למצב כזה?

"לא חשבתי שזה יגיע לרמה כזאת, שלחץ פוליטי ישפיע על פסטיבל בסדר גודל כזה. אבל אני מבין את ההפקה, יש הרבה חבר'ה שהיו עושים בלגנים אם הייתי מופיע. יותר טוב להם להיפטר מדי.ג'יי אחד מאשר מכל מיני אנשים. זה הגיוני, סך הכול המחשבה שלהם לרעתי אבל הם חשבו לטובת הכלל שלהם. אני התאכזבתי, אני עובד כל החיים שלי כדי להגיע לבמות האלה, וזה לא קרה".

אז זה גרם לך לקחת כיוון אחר של התמקדות בתוך הקריירה?

"החלטתי להשקיע יותר בארץ, אני איש משפחה היום עם שתי ילדות קטנטנות - יש לי הרבה מה להפסיד. יש לי בארץ קריירה מכובדת, ואני משקיע יותר בקהל הישראלי. יש לנו מכנה משותף ביחד, אני מרגיש יותר בבית".

"אני מעדיף לא לחשוב מחשבות. ידעתי שלא אגיע השנה, נאמר לי בצורה יפה שניקח הפסקה לשנתיים-שלוש, ואז נראה איך זה יעבוד. אני אשמח תמיד לחזור, אבל אני ריאלי - זה לא יקרה כרגע. ברגע שאעשה את הדבר הנכון לא תהיה להם ברירה".

אתה מרגיש שיש לך תפקיד בהסברה של המדינה ביחס לעולם?

"בהסברה לא רק לי היה תפקיד, אלא לכולנו, ועשינו את זה כמו שצריך. היו עוד הרבה דברים שהייתי שמח לספר שעשינו למען המדינה. אני בין הראשונים שזעקו להסברה, פניתי לגופים וניסיתי. הקמתי קבוצה של הסברה בעצמי בהתחלה. בתור אומן ישראלי עם דעות לא אחביא אותן. זה לטוב ולרע".

למה לרע?

הטבח המחריד שהתרחש במסיבת הנובה בבוקר ה-7 באוקטובר, נגע לסוויסה בעצבים החשופים ביותר, בתור אומן שהופיע עד היום במאות מסיבות טראנס, שלפתע צופה באנשים שרצו בסך הכול לרקוד ולשמוח - וסיימו את החיים שלהם. "הם היו אנשים שמאמינים בשלום ואהבה", התחיל לומר, והמשיך: "זה תפס אותי כשהייתי בלב ים, על מסיבה בין סטוקהולם לריגה עם עוד 2000 אנשים. קיבלתי לשם שברי אינפורמציה כי הקליטה לא הייתה משהו. ברגע שידעתי, בעצירה הראשונה פשוט ירדתי והפכתי את העולם בשביל להגיע לארץ - והספקתי. בערב כבר הייתי בבית".

בתור אחד מיוצרי המוזיקה האלקטרונית המצליחים במדינה, איפה זה פגש אותך?

"הייתי כמו כולם, היה לי יום וחצי שהייתי בשוק רציני, הלם טוטאלי. מהר מאוד התעשתי על עצמי, לא ניסיתי לחשוב מה היה, אלא מה אנחנו עושים. הבנתי שהצבא שלנו לא מאורגן למהלך הפתאומי הזה, והתחלתי לנדב קבוצות של אוכל וציוד, להביא תרומות מחו"ל, ביחד עם חיליק נסרי שהוא איש עסקים ענק שהפך עולמות. יצאנו להסתובב בין בסיסים כשאנשים פחדו לצאת מהבית. היינו בעוטף בין הפצמ"רים. היו פיצוצים מטורפים, עולם אחר. אתה נוסע באוטו אזרחי וחווה את המלחמה מקרוב. דאגתי שבמלחמה הזו לא אשב בבית ולא אעשה כלום, ואם לא הייתי עושה את זה, הייתי משתגע ונכנס לטראומה".

זה לא מובן מאליו, היית ממש בתוך שטח מלחמה. הרגשת פעם בסכנת חיים?

"לא, אבל כשהיו אזעקות לא הרגשנו טעם לעצור. שמענו את הבומים במרחק, אבל זה לא היה קרוב מידי אלינו למזלי. אבל מה שכן, כשצילמנו ב'נובה' את המיצג מול תמונות הנרצחים, ועשינו שם מסיבה בהפסקת האש הראשונה, ועדיין היו מלא פיצוצים".

מה עבר לך באותם רגעים, שנשמעים מאוד אמוציונליים?

"כשהגענו לשם זה עוד היה בהקמה. זו הייתה המסיבה הכי ריקה אבל הכי מלאה ומשמעותית שיכולתי לנגן בה. המוזיקה שלי קיבלה שם משמעות אחרת. החזרתי את המוזיקה למקום בו היא נעצרה בדיוק חודש לפני בצורה דרמטית וקשה. הייתי הראשון ללחוץ את הפליי בחזרה לתמונות שם. זה קריפי, אבל ההרגשה הייתה מלאה. האדמה שם צעקה. אי אפשר לעצור את זה. הרגשתי שזה הייעוד שלי, ושבשביל זה אני עושה מוזיקה. אם תשאל אותי מה הבמה הכי משמעותית שניגנתי בכל החיים שלי בתור סקאזי, אני יכול להגיד שזה היה הרגע הזה. משהו שאין במסיבה".

חשבת אם זה היה קורה לך באירוע שהיית מנגן בו?

"כן, בוודאי. כשהגעתי למתחם של ה'נובה' יצא לי לחשוב מה הייתי עושה, לאיפה הייתי בורח. הסתכלתי גם מסביב, הגעתי לשם ברגל, ואמרתי 'בואנה, לעזאזל, אין לאן לברוח'. הכול היה שטוח. דמיינתי את הכול".

זה שינה בך או בקריירה שלך משהו?

"אני חושב שזה שינה אצל כולנו. האסון הגדול לפניו היה השואה. זה היה טבח גדול ששינה את כול עם ישראל, שלא היה אותו הדבר אחרי ה-7 באוקטובר. פגעו בנו ולקחו ממנו אנשים, ילדים, ותינוקות חפים מפשע. זה משהו שתמיד ילך איתנו. מבחינת הקריירה, אני הרבה יותר זהיר. אני אפילו טיפה פרנואיד. כשאני מנגן בחו"ל אני דואג תמיד להסתכל מסביב. הייתי בפסטיבל בגרמניה בקיץ, והמפיק אמר לי שאני האומן היחיד בהיסטוריה של הפסטיבל שצריכים להיות לידו שוטרים עם נשק ארוך. הוא אמר שהוא פחות אוהב את הרעיון, אבל בגלל שזה היה סגור הם היו צריכים להביא את האבטחה. הייתי מאובטח בצורה כבדה שם".

בתוך אותם ימים לא פשוטים, התארסת לבת זוגך שיר, וגיליתם שאתם בהיריון שני. איך התקופה הזו השפיעה על כל זה?

"כל המלחמה מאוד איחדה וחיזקה אותי לכיוון המשפחה. אתה הרבה יותר רוצה לחבק, להיות מעורב, וליהנות מכל שנייה. הבנתי את מהות החיים. אני מעדיף להיות עם הילדות שלי, ולא בשום פסטיבל בעולם. סדר העדיפויות שלי הוא מאוד שונה עכשיו. הקריירה שלי מדהימה, אבל המשפחה שלי היא בעליונות. בחיים לא ידעתי שאני מסוגל לשים את הדבר הזה מעל הכול.  בעבר המוזיקה הייתה קודמת לכול, אחרי זה אני, ואז כולם. היום זה התהפך. קודם כל כולם, אחרי זה המוזיקה, ואז אני".

סקאזי ובת זוגו שיר, שצעירה ממנו ב-20 שנה, הכירו אחד את השנייה מספר שנים. מאוחר יותר החליטו להיכנס למערכת יחסים רומנטית, ובחרו שלא לעבור את המסלול הקלאסי של רוב הזוגות: הם הביאו לעולם את בתם הבכורה כבר לפני ארבע שנים. שנה לאחר מכן, רגע לפני ה-7 באוקטובר הוא ירד על ברכיו והציע נישואים, ובסמוך הרחיבו את המשפחה עם בתם השנייה. "הכול פה רמיקסים, הכול הפוך. מדובר בקריאייטיב, לא לפי הסדר. אבל זו אותה מלודיה", תיאר בפנינו סוויסה.

למה לא התחתנתם עד היום?

"בגלל שהמלחמה התחילה. לא הרגשתי לנכון בשום פנים ואופן שבזמן שיש כזה סבל שאעשה שמחה כזו אישית. זה לא היה נראה לי בכלל הגיוני. זה יעלה על הפרק, אבל בוא ניתן עוד טיפה. אנחנו עדיין צריכים לאט-לאט לחזור. אני לא עושה את זה כי אני מפחד ממה שיגידו עליי, אנשים מתחתנים. אני גם מרגיש שאני הרבה יותר מנשוי, יחד עם שתי ילדות - זה הנישואים הכי מטורפים שיש. אבל חד משמעית אתחתן".

אתה מרגיש את פער הגילים ביניכם?

"אני לא מרגיש את זה. היא יותר בוגרת ממני פי אלף. אני פה הילד והשטותניק. יש את הקטעים שאני יודע יותר בגלל ניסיון החיים שלי, אבל היא יודעת דברים הרבה יותר נכון ממני. היא אישה, היא בינה, ויש לה בינה הרבה יותר חזקה ממני. עם כל בת זוג הייתי בפער גילים. אני לא רואה בזה משהו רע, אין אף אחת בעולם שלא הייתה רוצה מישהו שצעיר ממנה בעשור או שניים - במיוחד אם זה סיבוב שני או שלישי שלה. הרבה מהנושא הזה נתון למחלוקת רק בגלל שלפעמים אנשים חושבים בצורה קצת ישנה. צריך לעשות רמיקס לצורת המחשבה".

איזה מין אבא אתה?

"אני מעורב ב-100 אחוז. הייתי בטוח שאהיה אבא קשוח ומחנך. אבל אני חבר, אני נשבר מהר, הן יודעות לעשות לי את המבט הזה שאני לא יכול לעמוד בו. אף בחורה בעולם לא גרמה לי לציית בצורה כל כך מהירה כמו הבנות שלי. ילדים זו אהבה אמיתית. אהבה שהיא גם כואבת, כי אתה מאוד מודאג, חרדתי, ועם המלחמה במיוחד. באתי מאוד מוכן להיות אבא. אני ניגשתי לזה באהבה וחיבקתי את זה. זה טוב לי גם לקריירה בגיל הזה, כי יש בתוכה כמה פיקים. אני לא יכול להישאר בן 25, לקפוץ עם גיטרה ולנפץ אותה על הרמקולים - אני לא שם יותר".

חששת להתחיל את ההורות בגיל 46?

"אני אבא בגיל של סבא. הגיל לא היה נתון, אבל אחר כך הבנתי שהייתי צריך לעשות את זה. כשהבנות יגדלו ויתחילו לרוץ, זו מגבלה. ואני רוצה ליהנות מהדברים האלה. אז אני נמצא בחדר כושר שלוש פעמים בשבוע".

כאחד שחי במשך שנים את חיי הלילה, הטראנס, המסיבות, והקריירה הבינלאומית - כמה ההורות שינתה אותך כבן אדם? 

"יש שינויים מהותיים. כל צורת החיים שלי השתנתה. אני לא סופרסטאר יותר. יש לי שתי כוכבות והן המרכז. אני גם אחשוב פעמיים לפני שאמשיך לאפטר פארטי, כי מחכה לי אחד כזה בבית. אני נהנה, אבל לא לוקח את זה לקיצון. אני הרבה יותר מתון. יש לי לאן לחזור, למסיבה אחרת. אני יכול לחזור ממסיבה בשש בבוקר, ובשבע וחצי הילדות כבר ערות ורוצות לקפוץ עליי".

זה לא מעייף?

"אני כל הזמן עייף, אבל הסיפוק והאהבה כל כך חזקים - שהם מנצחים את העייפות. אני מנמנם כשהן ישנות. לקחתי את התפקיד של האבא עד הסוף, אני רוצה ליהנות מכל 'פיפס' בדבר הזה. את הלופים של המסיבות אני מכיר בעל פה כבר 28 שנה, אבל לא חשבתי בחיים שהלופ של המשפחה יהיה המרכז של החיים שלי. זה משהו חדש בשבילי, וזה תמיד גודל ומתפתח".

בגלל שהיית בלופ של מסיבות פחדת מלהביא ילדים לעולם?

"בהתחלה היה לי חשש בגלל הקריירה, לא ידעתי מה יהיה. ואז אימא שלי אמרה לי שילדים זה ברכה. זה קרה, והרגשתי שבאמת יש סוג של ברכה. כשיש לך ילדים כל העולם שלך הוא פתאום סביב דברים נקיים. הכול צבעוני, פשוט ועם טוב לב. זה ממכר, זה עולם טוב. הייתי רגיל להיות בעולם יותר קשוח ואפל, של לילה, אלכוהול ורוקנרול. פתאום אני נמצא בעולם אחר לגמרי - וזה ממכר לבוא הביתה לתמימות. אני יוצא לעולם חיי הלילה, ואם מישהו לא טוב בא לידי אני מרגיש אותו בשנייה, כי אני בא מעולם כל כך נקי שאני ברגע מרגיש אם משהו לא תקין".

היו לשיר חששות להקים איתך משפחה?

"מה שמקסים ויפה בשיר, שהיא בן אדם שמבין את הסיטואציה, היא הבינה עם מי יש לה עסק, ומה הרצונות שלי. אני בטוח שהיא גם ידעה שזה מה שישנה אותי. היא הכירה אותי בתקופות מאוד מבולגנות, כשהייתי פחות באזור של זוגיות עם מישהי אחת, הייתי מסתובב ולומד את השוק. בקורונה בכלל פרחנו במסיבות בתים. אבל שיר היא בחורה חכמה, שקטה ומדויקת. הבינה בדיוק לאן אני לוקח את זה".

26 שנה עברו מאז שסקאזי נכנס לנו לתודעה עם האלבום הראשון שלו - שציין את נקודת הפתיחה שהזניקה את הקריירה הענפה שהגיעה לאחר מכן, איתה גם הגיעו מאוד מהר המעריצות. היום, הן קיבלו תפנית ביחסים מול סקאזי: "עדיין יש מעריצים, אבל אני לא יודע אם זה מהסוג שהיה לי לפני שהעריצו אותי ואת הדמות שלי, או כאלה שמעריצים את המוזיקה שלי, וזה קצת שונה".

איך זה מרגיש לך להיות גבר נשוי עם מעריצים סביבך?

"שום דבר לא מעניין אותי חוץ מהמשפחה, אין לי את הראייה הזו, אני כבר מחכה לחזור הביתה. אין לי את הפיתויים, זה לא קיים אצלי".

היו בעבר פעמים שבנות חצו איתך גבול?

"תמיד חוצים גבול, אנחנו במסיבות. השאלה אם אתה נותן לזה לחצות גבול. אני נותן מעצור לחציית גבולות. בעבר היה הארד קור. בלגן אטומי. כאוס. רוקנרול ברמה הכי גבוהה ומשוגעת שיש. זה כבר לא העולם שלי, בארכיון אפשר לראות איזה ברדק עשיתי. זה התאים לתקופה ההיא, אני רחוק מהעולם הזה. יש התבגרות ואבולוציה. אתה יכול להיות בן 25, ללכת עם מיליון בחורות, לעשות בלגן, לא לחזור הביתה במשך חודש. בגיל 30 אתה יכול להיות יותר מתון, ובגיל 40 אם תעשה את הדבר הזה אתה תראה צולע".

בראייה לאחור יש דבר שאתה מתחרט שעשית?

"עשיתי מלא טעויות פיננסיות, לא ידעתי להתעסק עם זה כמו כל עולם. היו לי בזבוזים גדולים, לא עניין אותי מכסף, שילמתי על כולם, לא חשבתי על העתיד. היום הכול השתנה, כל טעות ציינה משהו בדרך".

עם השנים נהייתה לך תדמית של "באד בוי", איך זה היה בפועל במציאות?

"הייתי 'באד בוי' מבית טוב. היו לי את העקרונות שלי מהבית המרוקאי, דאגתי לאנשים מסביבי. הייתי שובב, אין מה לעשות, זה הרוקנרול. המעמד, חוסר הטקט, המוזיקה, ההערצה והכוח עושה את זה. אני גם רציתי להיות רוקסטאר, זה היה המודל שלי בחיים. היה הרבה אלכוהול, מסיבות, טיולים, להיתקע במקומות בעולם, טורים מאוד קשים כשהייתי בשיא. זה היה לא קל, אבל נהניתי בדרך".

אז מה גרם לך פתאום להתחיל פרויקט חדש עם השם האמיתי שלך?

"חלק מההתבגרות שלי זה מה שהוביל אותי לדבר הזה. התבגרתי מוזיקלית, עם כל הכבוד לפיצוצים של סקאזי, יש לי גם את הצד השני של האופי, שהוא מעניין, אחר ואיטי קצת. בחרתי להיכנס וליצור אותו, ועם שיתופי פעולה - שלא עשיתי הרבה בתור סקאזי. אני הרבה יותר פתוח ונהנה כי אני לא מחוייב לכלום. אני ניגש נקי, נכנס לאולפן, ויוצר מה שעולה לי לראש".

מתי הייתה נקודת המפנה?

"בסוף הקורונה הרגשתי שאני בלופ שחוזר על עצמו, התחלתי להישמע אותו הדבר לעצמי. חשבתי על מהלך שיהיה גדול מבחינתי כדי שאשרוד במוזיקה. פתאום אהבתי את הכול, נפתח לי עולם שלא היה לי".

מה התגובות שאתה מקבל ברחוב?

"שואלים אותי איך אני מנגן במסיבות של 100 איש ומתחיל מאפס. הם לא מבינים שהדרך היא החלק הכי כיף בקריירה. הרבה מתבלבלים בין אשר סוויסה לסקאזי, אנחנו עובדים על זה שלא יהיה בלבול. נראה לי שכבר מבינים שאלה פרויקטים שונים. החיבוק שאני רואה מתבטא במספרים בספוטיפיי, הם עברו את אלו של סקאזי. זה אומר שאני עושה משהו שמעניין את הקהל".

לאן אתה רוצה להגיע עם הפרויקט החדש?

"אני רוצה ליהנות מהדרך, שהיא תהיה מעניינת. אני לא מתכנן להגיע לטופ גדול. לא מחפש להגיע מהר לאנשהו, זה לא מה שאני מצפה. הייתי במלא פיקים בחיים שלי, קשה להגיע אליהם, והירידה מהם היא מאוד נפשית וקשה".

לסיום, ציינת בקיץ האחרון 50, ואתה נכנס לעשור השישי בחייך. יש לך כבר מחשבות איפה אתה רואה את עצמך בעתיד? אתה חושב שהטראנס יעסיק אותך גם בעוד 20 שנה?

"יש לי הרבה תכניות קדימה, כל דבר צריך להתאים לגיל. אני צריך שהמוזיקה תתאים לגיל שלי. הבגרות המוזיקלית והגיל באים ביחד. אם אמשיך להיות על הבמות או מאחורי הקלעים זו כבר שאלה אחרת. אף פעם לא אוותר על הבמה, אבל אדאג שזה ייראה מתאים למי שאני באותו הזמן, ובאיזשהו שלב אני אהיה מאחורי הקלעים, אני אהיה זה שמפיק ובונה את הדבר הבא, אבל בסוף אהיה חייב לרדת מהפרונט, אתה לא יכול להישאר שם לעולם - אין דבר כזה, זה לא קיים".