"חשבתי שאני מוכן להישרדות - אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקיבלתי"

את הכתבה הזאת נרצה לפתוח דווקא בפנייה לקברניטי הישרדות: אם אתם מתכננים עונת אולסטארס בקרוב, בבקשה אל תשכחו את גיא רוזן, השורד שנכון לכתיבת שורות אלו עדיין חזק במשחק - אבל כבר חולם על העונה הבאה. "הישרדות זה ממכר", הוא אומר בריאיון לדיגיטל 13, "ואם יש דבר אחד שאני בטוח מוכן לעשות זה להשתתף בעונת אולסטארס".

לכתבות נוספות:

• קייסי זפטה: "לא משנה מה אעשה - תמיד יזכירו לי שאני לא שייכת"
• "לא ניסיתי להיות פורצת דרך אבל הכתירו אותי ככזאת"
• "הצלחתי לסגור להרבה אנשים מעגל – רק לא את שלי"

רשמנו. פנייתך תועבר למקבלי ההחלטות.
"אני לא יודע אם אקבל אישור מאשתי, אבל אשתדל לקחת אותו".

אני רוצה להבין. אתה כל כך מתגעגע לישון על חול, לחיות על אורז ולהתעסק כל היום בבריתות?
"האמת שזה מצחיק. כשאתה שם אתה אומר 'אני לא חוזר, רגלי לא תדרוך פה לעולם'. יוצא לך לחשוב הרבה 'מה עשיתי לעצמי?'. אבל כן, יש המון געגוע לאי, לפשטות הזאת, לזה שמנסים לדוג, מקוששים עצים ומתעסקים בהישרדות יום-יומית ולא בתפל של החיים שלנו. שימי בצד את כל האסטרטגיות והלכלוכים. מבחינה הישרדותית זה מדהים. אני חושב שגם שורדי עבר יסכימו איתי בעניין הזה, ואם תשאלי אותם הם יגידו לך שהכי כיף ומדהים היה להתנתק מהטכנולוגיה. את יודעת מה זה חודשיים בלי פלאפון?".

נשמע כמו תוכנית גמילה מעולה למכורים. 
"איזו גמילה? בשדה התעופה בסיום הצילומים כולנו קפצנו על הפלאפונים. אבל באי היה כיף. את יודעת, אין שם הרבה התעסקות חוץ מהמשימות או מהדברים שצריך לעשות בשבט, אז הייתי מוצא את עצמי יושב שעה על החוף, כשאני יחף ומלוכלך, מסתכל על הים וחושב, חולם. זה פשוט תענוג שאין לי דרך להסביר אותו".

"דניאל שתול? זה מגוחך. אין עונה בלי פרישה"

הוא הגיע להישרדות על תקן "המעריץ המושבע של התוכנית", כזה שצפה בכל הפרקים, מכל העונות - הן הישראליות והן האמריקאיות. הוא חשב שהפז"מ שצבר בצפייה בפורמט על שלל גרסאותיו יסייע לו בזמן אמת במשחק. הוא חשב שהוא מכיר את כל המשימות, שמע כבר על כל המהלכים האפשריים ושאין שום אסטרטגיה שתצליח להפתיע אותו. אז חשב.

בקיצור, חשבת שהגעת מוכן? 
"שימי על זה סימן קריאה. חשבתי שאני מגיע מוכן! חשבתי. מבחינת משימות היה לי יתרון גדול, וגם מבחינת ניווט במפה המספרית של המשחק. הבנתי את הבסיס כך שהיה לי את השלד של הישרדות, אבל כשהגעתי לשם נתקלתי בהמון סוגים של אנשים ובקשיים שמעולם לא חוויתי. זו הישרדות פרופר, אנחנו ממש שורדים שם כל היום. לצערי, אי-אפשר להראות את כל מה שאנחנו חווים, את כל הקשיים. את יודעת שבשביל להכין אורז צריך חמישה אנשים?"

ברצינות?
"כן. בשביל להדליק אש צריכים לאסוף זרדים וצריכים שמישהו ידליק את האש, מישהו אחר שיישב על המדורה שלא תכבה, עוד אחד שיכין אורז ועוד שורד שיביא מים. כלומר, בשביל להכין סיר אורז היינו צריכים לעבוד ללא הפסקה במשך שעתיים".

נשמע מעייף. באילו עוד דרכים המציאות של המשחק הכתה בך? 
"אחד הקשיים הכי גדולים היה הגעגוע. עם האוכל הסתדרתי, אני מבין שהכול בראש. אני מעשן אבל גם עם זה הסתדרתי. האנשים היו מאוד קשים וגם פה איכשהו היה בסדר, אבל הגעגוע היה לי מאוד קשה. עצם המחשבה שאני יודע את סדר היום של אשתי אבל היא לא יודעת מה עובר עליי, שברה אותי. במיוחד בלילות, אתה עם עצמך, מנסה להירדם אבל כל המחשבות רצות פתאום והמשחק זז הצידה. אתה מתחיל לחשוב על הבית, על המשפחה והחברים.

"היה לי קשה במיוחד ברגעים שבהם התחלתי לחשוד שמשהו קורה מתחת לפני השטח. הישרדות זה מיקרוקוסמוס משוגע. כל מבט של בן אדם, כל תזוזה שלו - אפילו של אנשים שאתמול היו חברים שלך - הכול פתאום הופך לרמזים שמזכירים לך שמשהו לא בסדר. יש לי אינטואיציה רגשית מאוד גדולה ואני הרגשתי שמשהו לא בסדר. הרגעים האלה שבהם אתה חושב שמדברים עליך הם הרגעים הנמוכים שלך במשחק. בתוכנית רואים שהייתי בוייב טוב, אבל גם לי היו רגעים מאוד נמוכים. הגעתי למצב שישבתי בצד, שפוף, חסר אנרגיות, ואמרתי לעצמי, 'מה לעזאזל אני עושה כאן'?".

איך עבר עליך הלילה הראשון? הרבה שורדים סיפרו לי שזה הרגע שבו נפל להם האסימון שהם לא הגיעו לקייטנה. 
"האמת? היה אחלה של לילה. חוץ מהג'וקים, שזה מבחינתי הזיה. לא נרדמתי דקה אבל היה מדהים. את יודעת מה זה לשכב באי בודד מתחת לברזנט מחורר, עם חבורת אנשים שאת לא מכירה? להסתכל על אור הירח משתקף על האוקיינוס היפה, כשאלפי גחליליות מעל הראש שלך וכל הכוכבים פרוסים אל מול עינייך. זה מטורף. ואז מתחילה המציאות האמיתית של נמלי האש, העכבישים והחולדות. לא נרדמתי אבל בכל דבר קשה יש גם משהו יפה, ותמיד צריכים להסתכל על חצי הכוס המלאה".

בריאיון שקיימנו איתו לפני שהמשחק יצא לדרך, הוא גילה כי האסטרטגיה שלו היא לדעת כל מה שקורה סביבו, עד כמה שאפשר, ואם לצטט ממילותיו שלו - "להיות ה-144 של האי". בפועל, כפי שראינו לפני פרקים בודדים, בן בריתו טל מורד תכנן הפיכה של ממש ורקם מהלך להדחתו. אלמלא דניאל ציוני היה פורש במפתיע - ייתכן שרוזן היה מוצא את עצמו מחוץ למשחק, בשלב די ראשוני.

"אני רוצה להגיד לטל שאפו על האומץ, הנחישות והיוזמה לעשות מהלך כזה גדול", הוא אומר כעת. "מבחינה אסטרטגית, אני חושב שזו הייתה טעות פטאלית. לא נשקפה לו סכנה. היינו חברים מאוד טובים, סיפרתי לו הכול, אני וטל היינו ממש שותפים במשחק. לא נשקפה לו סכנה שהצריכה ממנו לעשות צעד כזה קיצוני ולנסות להדיח אותי".

דניאל ציוני אמר לנו אחרי ההדחה שאתה צריך להודות לו כי ניצלת, כנראה, רק בזכות שפרש. תרצה לנצל את הבמה? 
"אני רוצה להגיד על זה משהו. בהישרדות, בכל הישרדות - גם בארצות הברית, אנשים פורשים. זה חלק מהמשחק. כששורד פורש - אין הדחה. קראתי את התגובות שדניאל קיבל ובעיניי זה מגוחך".

אתה מתכוון לטוקבקיסטים שטענו שדניאל שתול של ההפקה, ושהוא פרש כדי שתינצל מהדחה כמעט ודאית. 
"נכון. אם הייתם רואים לאיזה מצב קיצוני דניאל הגיע הייתם מבינים. זה לא משחק רגיל, זה משחק קשה ואין עונה בלי פרישה. אין. זה קורה וזה חלק מהמשחק, ואני בטוח שגם ההפקה מודעת לזה".

גם נבו שמיר פרש.
"נכון, מסיבותיו האישיות. אני חושב שלנבו היה קשה יותר עם העניין המנטלי. אצל דניאל, לדעתי, אלו היו סיבות פיזיות. זה משחק קשוח ולדניאל היה קשה. עכשיו, לגבי הפרישה וההצלה: נכון, צריך גם פייס בחיים, אין מה לעשות, עדיף סנטימטר מזל מקילומטר שכל. מצד שני, אני לא חושב שדניאל עשה את זה בשבילי. הוא פרש קודם כל בשבילו, אוקיי?

"אחרי שראיתי הכול ושקלתי והסתכלתי, אני חושב שהוא עשה את זה יותר בשביל נטשה או אבירן. גם אל תשכחי שזה משחק של שקרים והוא לא יכול היה לדעת בוודאות שיצביעו גיא, נכון? בכל מקרה, אני מאוד אוהב את דניאל, הוא היה נקודת אור. נקודה צבעונית בתוך הטירוף האין-סופי הזה שנקרא הישרדות. הוא הרים אותי וגם את השורדים האחרים והוא גרם לי לחייך הרבה פעמים".

אמרת בעבר שלבכות זו חולשה, אבל אתה נשמע לי כמו בחור רגיש.
"אני מאוד רגיש. יש לי אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה. אבל לבכות? פחות הסטייל. מה שכן, חכי. אתם עוד תראו אותי מגג'דר. אגב, 'מגג'דר' זה מושג שלמדתי באי. חזרתי עם לקסיקון חדש. לא הייתי אומר את הדברים האלה. 'פיפי', 'קסקסות'. היינו אומרים את זה כל היום".

טוב, מה עוד יש לעשות על האי חוץ מלקסקס? 
"זה מטורף. כמות הקסקסות שהייתה שם... אתם לא רואים אפילו חצי".

 

"ישראל עדיין לא הבינה עד הסוף את הדבר הזה שנקרא הישרדות"

אז חוץ מאוצר מילים מורחב, רוזן חזר ארצה גם עם עיסוק חדש שהוא בגדר חובה עבור כל מתמודד בריאליטי שרוצה לשמור על קשר ישיר עם הצופים: תיחזוק הנוכחות ברשתות החברתיות. "לפני הישרדות לא העלתי תמונה לאינסטגרם במשך 5 שנים בערך", הוא מספר. "התרחקתי מזה. בכלל, פתחתי פרופיל רק כי כולם אמרו לי שאני חייב לנסות. פתחתי ולא הבנתי את הקטע, באמת. לא התחברתי. למה להעלות תמונות? מה זה ייתן לי? היום אני רואה את זה טיפה אחרת".

כן, ראינו שאתה חזק בשאלות-תשובות עם הגולשים. 
"זו פלטפורמה שבה אתה יכול לשתף את הסיפור שלך, את המחשבות שלך ואת הרגעים השמחים והעצובים שלך. זה נחמד. נחמד גם לקבל ביקורות, בין אם טובות ובין אם רעות".

אתה מקבל ביקורות רעות? חשבתי שהקהל מפנה את הזעם שלו בעיקר כלפי דורין. היא סופגת תגובות נאצה. 
"גם אני מקבל אש, לא לך אגיד שלא. לגבי דורין, אני צופה כמוך. לא ידעתי מה קורה בשבט השני. מה שאני רואה כרגע זו אישה חזקה, אסרטיבית ודומיננטית שבאה לשחק את המשחק. אני לא רואה אותה מקללת, מתלהמת או חותרת תחת בני בריתה. אני באמת לא מבין למה היא מקבלת את התגובות האלה. אני לא יכול להתייפיף ולהגיד שדורין לא מעוררת קצת אנטגוניזם, אבל בגדול אני רואה אישה חזקה ושחקנית מהשורה הראשונה. בשיא הכנות אני לא מאמין שישראל מוכנה עדיין לפורמט הזה. כל כך הרבה עונות אחרי - ישראל עדיין לא הבינה עד הסוף את הדבר הזה שנקרא הישרדות".

יש לי תחושה, ותקן אותי אם אני טועה, שהשורדים הישראלים פועלים הרבה יותר מהרגש מאשר שורדים ממדינות אחרות בעולם. 
"את צודקת במיליון אחוז. אני חושב שאנחנו כל כך מודעים, זה העם שלנו שהוא יותר חם. אני אישית הבטחתי לעצמי שאני מגיע לשחק - לטוב ולרע, שוכח מהמצלמות, אין לי סנטימנטים ולא באתי למצוא חברים. בפועל, מצאתי חברים, כאלו שיכולים גם להיות משפחה. ושם, על האי, זה הרבה יותר עצום. מצאתי את עצמי מתחבר לאנשים ברמה קיצונית. לא הייתי מוכן לבגוד בשורדים ספציפיים או לעשות רע. להפך, רק רציתי לעשות להם טוב גם אם זה אומר שאני צריך לפנות את המקום שלי בשבילם".

המשחק נגמר, השורדים חזרו ארצה כבר לפני יותר מחצי שנה, אלא שעם עליית התוכנית לאוויר נראה שסכסוכים ישנים שנוצרו בפיליפינים צפים מחדש. כמעט אחרי כל פרק שמציג עימות כזה או אחר, השורדים מבקשים להגיב ברשתות; חלקם מבהירים מה בדיוק קרה שם, אחרים שופכים אור שונה על הסצנות - ויש כאלו שממשיכים בדיוק מאותה הנקודה שבה הריב נגמר. רק השבוע, למשל, דורין וסהר התכתשו על גבי האינסטגרם כהמשך ישיר לפיצוץ ביניהם שהתחיל אי-אז במשימת החסינות.

"אין מה לעשות", אומר רוזן, "אתה לוקח איתך דברים מהאי ומי שיגיד לך שלא הוא שקרן. לאורך המשחק, וגם עכשיו, אני מנסה לשמור על הכול קליל. מה את חושבת, שלא היה לי קשה לראות את טל  - שהיה חבר כמו אח על האי - מדבר עליי מאחורי הגב? זה היה קשה אבל זה לא אומר שאעשה מזה טררם. אני באמת מנסה לשמור על זה קליל. אני יודע בדיוק מי החברים שלי ומי לא. אגב, יש קשרים עם שורדים שלא בהכרח נוצרו על האי. את דורין, למשל, גיליתי פה בארץ. היא חברה מאוד טובה שלי היום".

חוץ מדורין, עם מי עוד אתה בקשר?
"יש לי את הקליקה שלי. בגדול, עם רוב השורדים אני ממש בטוב. עם חלק פחות".

נשארת בוואטסאפ המדובר או שיצאת מהקבוצה הסוערת? 
"אני בן 33. אני לא מתעסק בלצאת מקבוצות וואטסאפ. אני עדיין שם למרות שזו כבר לא קבוצה כי נשארו בה מעט מאוד שורדים".

 

"כשהתחתנתי, אח שלי לא הגיע לאירוע. זה חרה לי"

הוא גדל בהרצליה, הילד השלישי למשפחת רוזן. יום אחד, לפני קצת יותר מעשור, אחיו הבכור טס לארצות הברית והשתקע שם מבלי להודיע לאף אחד. "הוא תמיד היה טס לשם ואחרי תקופה חוזר לארץ, אבל בפעם ההיא הוא נסע - ולא ידענו שהוא לא יחזור. הוא פשוט לא חזר. תמיד הייתה לו מהות אמריקאית יותר מאשר ישראלית, ואני חושב שהוא התחבר לדרך החיים שם".

העזיבה הפתאומית שלו השפיעה עליך במובן מסוים?
"קודם כל, אני מכבד כל אדם בהחלטתו. אם לא היה לו טוב כאן והוא רוצה לחיות שם - אני מקבל את זה ב-100%. לא שמרתי לו טינה ואין בי כעס כלפיו. ובכל זאת, חרה לי שכשהתחתנתי הוא לא הצליח להגיע לחתונה. אומנם מסיבותיו האישיות - והיו לו סיבות - אבל חשבתי שדווקא בנקודה הזאת הוא כן יגיע ארצה. זה אירוע שלדעתי הוא היה צריך לעשות בו את הקאמבק".

אתם בקשר? 
"לפני שהוא טס היה לנו קשר מאוד טוב, אבל מאז שעזב לא ראיתי אותו אפילו פעם אחת, ואת יודעת, אחרי כל כך הרבה זמן אתה פחות מכיר את הבן אדם. היו חודשים שלא דיברנו, אפילו שנה, למעט מזל טוב בימי הולדת. הוא התחתן שם ואני אפילו לא מכיר את בעלו. אין לי מושג מי זה. מה שכן, דווקא עכשיו, בזכות הישרדות, הקשר שלנו התהדק. הרי היינו יושבים ורואים את התוכנית יחד, ועכשיו הוא צופה בי מארצות הברית וממש מתלהב. הוא מדבר איתי אחרי כל פרק".

למה לא טסת לבקר אותו לאורך כל התקופה הזאת?
"חשבתי לטוס, אבל יש לי בעיה עם ארצות הברית. אני לא יכול להסביר את זה. אשתי ממש רוצה שנטוס לשם לחופשה אבל אני לא מעוניין. אני פחות מתחבר למהות האמריקאית. אני רואה את המקום הזה כמקום מאוד עוין. גם שמעי, אני לא הבן אדם שכביכול עזב את הארץ. אני נשארתי באותו המקום אז מי שצריך לבוא לבקר זה מי שעזב, לא?".

לפני כשנה וחצי נישא לבת זוגו דניאלה. סיפור ההיכרות שלהם נשמע כמו עיבוד של נטפליקס לסיפור רומיאו ויוליה. "כשהכרתי את דניאלה לפני 12 שנה, היה אסור לי לדבר איתה", הוא משחזר. "חבר שלי היה מעוניין בה אבל זה לא צלח ולא התקדם לשום מקום, כך שהוא ביקש ממני לא לדבר איתה כדי שלא יווצר שם קליק. בסוף, זה לא הסתדר ביניהם אבל אני ודניאלה הפכנו לחברים ממש טובים. משם זה התפתח והיום אנחנו נשואים". השניים גרים בתל אביב ומזה 6 שנים שהם מגדלים יחד את נבי הארנב. "אני מתייחס אליו בתור הילד שלי ודואג לו ביד רמה".

רגע, למה לא לאמץ כלב? 
"וואי, זה דיון שעולה כל הזמן ביני לבין אשתי. היא ממש רוצה כלב אבל החלטתי שאני לא מציב את נבי בשום סכנה. כשאימצנו אותו הבטחנו לתת לו בית טוב, אז אני לא רוצה לערער את היציבות שלו בשלטון הבלתי מעורער פה".

אני מגדלת גם כלב וגם ארנבת ותתפלא, אבל הם חברים טובים. 
"שוק!"

לא יכולתם לחשוב על שם מקורי יותר? נבי לארנב זה קצת עצלני.
"דניאלה רצתה לקרוא לו לולי אבל לא הסכמתי. הסתכלתי עליו והוא פשוט נבי. הוא מכיר את השם שלו, כן? אני קורא לו והוא בא".

עד שלא אימצתי ארנבת לא ידעתי כמה שהחיה הזאת חכמה. 
"זה מטורף בעיניי, אני מבין אותך כל כך וגם אני בשוק על זה. זו חיה פשוט חכמה, אינטליגנטית, רגשית וחברותית ואנשים לא מבינים את זה".

אם כבר דיברנו על שמות, זה נכון שאתה קורא לרכב שלך אלזה?
"כן, זו בדיחה מתגלגלת עם אשתי".

נשמח להסבר.
"אני מאוד אוהב את הסרט פרוזן. פעם טסתי לחו"ל וכמתנה, הבאתי לדניאלה תיבת נגינה עם המנגינה של Let it go. אני מכיר את כל המילים של השיר בעל פה. אם אנחנו הולכים בקניון ואנחנו רואים פתאום שלט של הסרט, אני מצטלם לידו בכוונה כמו ילד קטן.

"לפני שנסעתי להישרדות, צילמתי לאשתי כמה סרטונים שלי. באחד מהם הופעתי כשברקע היה את המנגינה הזאת, והסרטון הזה ממש הצחיק אותה. משם זה התגלגל וקראתי לרכב אלזה. שתדעי שגם כשאני עם אנשים, בפרהסיה, אני לא קורא לרכב שלי 'אוטו'. אני ממש קורא לו אלזה".

בימים אלו הוא מפתח פרויקט בשם "הבריאה": כתיבת התנ"ך כולו על ננו-צ'יפ מזערי באמצעות טכנולוגיה ייחודית. "כל החיים רציתי ליזום דברים, יש לי רעיונות מעולים למיזמים. חלקם נפלו, חלקם התקדמו וכבר שנה וחצי שאנחנו עובדים על הפרויקט הזה. אנחנו בעצם חורטים את התנ"ך - ובהמשך גם את הקוראן והברית החדשה - על צ'יפ מזערי, מה שיאפשר לכל בן אדם ללכת עם האמונה שלו לכל מקום".

אתה בן אדם מאמין?
"אני מאמין שכל אחד יכול להאמין במה שהוא רוצה וזה חשוב מאוד להאמין. אני פחות אדוק. אני מאמין במסורת שלנו, בהיותי יהודי. מה שכן, כפייה קיצונית היא לא טובה לדעתי".

כפייה דתית?
"לאו דווקא, אלא כל סוג של כפייה בעולם, הנדסה תודעתית שאנחנו מקבלים מהטלוויזיה. כל סוג של קיצוניות או רדיקליות מבחינתי זה חמור".

זה קצת מאלץ אותי לשאול מה דעתך על הממשלה. 
"תראי, אני לא אטום למה שקורה וכמובן שאני רואה וקורא. אבל כמתמודד בהישרדות, כשהעונה משודרת היא לוקחת המון מתשומת הלב שלנו. זה פשוט מטורף. הנה, אני פה איתך יושב בריאיון של שעה, אחרי זה אני צריך ללכת לפגישה עם ההפקה ואז, את יודעת, יש מחר פרק אז אני יושב ומעלה את הפרומו באינסטגרם שלי".

אז כשהתוכנית עולה לאוויר - אתם נכנסים לבועה.
"כן, מאוד. אבל לשאלתך, אגיד לך שאני חושב שכל קרנבל הבחירות שהיה לנו פה היה מטורף. אני הייתי בעניין וניסיתי לקרוא ולהבין מה המפלגות מציעות ולאיזה כיוון הרוח נושבת, אבל באיזשהו שלב כבר אמרתי די, די, אי-אפשר. כמה אפשר לחיות בכל יום, כל שעה, כל שנה בבחירות, לשמוע את אותם נאומים ואת אותם הדברים? לצערי, שום דבר לא משתנה פה במדינה. לכאן או לכאן".

יצאת להפגין נגד הרפורמה המשפטית?
"לא. היה פרק של הישרדות".

***

לפני סוף הריאיון, יש לו בקשה אחת: "תעלי כתבה יפה, טוב? אני יוצא שחצן בתוכנית. תפסיקו, אני לא שחצן!"

תודה לך, קיבלתי את הכותרת שלי.
"לאאא, די (צוחק). את יודעת, בתוכנית הייתי בוייב טוב, לקחתי דברים בקליל והיו המון צחוקים ושטויות אבל לא תמיד מראים את זה על המסך וזה חסר וקצת מבאס".

אוקיי, אז איזו כותרת היית מציע? 
"אני חושב שהכי נכון יהיה לכתוב שלמרות שראיתי הישרדות - שום דבר לא הכין אותי למה שקיבלתי".