"אני לא יכול לצנזר את עצמי יותר מדי כי עדיין אני צריך לעשות קומדיה"

להגיד שמדינת ישראל עוברת בתקופה האחרונה טלטלה של ממש זה אנדרסטייטמנט. מחאות ורפורמות, פיגועים ומבצעים, הסלמה בצפון והתחממות בדרום. הנפש כבר לא מסוגלת להכיל את החדשות, את הפושים ובעיקר את הקיטוב החברתי שנוצר כאן בעם.

בעוד יש מי שמטיל ספק באימרה "כולנו אחים", יש את האופטימים שמתעקשים שעדיין נותר כאן משהו בינינו, בישראל השסועה של 2023. "אנחנו הקומיקאים מנסים לחבר כי יש מספיק אנשים שעושים את הפילוג", אומר לנו בריאיון הסטנדאפיסט אסף מור יוסף. "אצלי בהופעה יש הכול מהכול, את כל סוגי הקהלים, ואני תמיד אומר לכולם, 'חבר'ה, אנחנו כולנו פה ולא קורה כלום, זה לא סוף העולם ואף אחד לא שונא את השני. תרגעו, יש אנשים עם דעות כאלה ויש עם דעות כאלה. זו המטרה שלי בסוף - לחבר".

אופטימי משהו.
"אני אישית לא מאמין בימין או בשמאל. אנחנו, אלה שעושים קומדיה, רוצים להקל קצת. הפילוג בינינו נובע מהרשתות ומהפוליטיקאים. כל אחד עובד לפי האינטרס שלו אבל בסוף, אנחנו, העם הקטן, אחד עם השני. כולם דואגים זה לזה וכשיש פה צרה גדולה כולנו מתאחדים. לגבי הפוליטיקה, שמעי, לא משנה כמה תיכנס לפוליטיקה - אתה תריב. בגלל זה אני אומר, אל תתעסק בזה. בכלל, אנחנו אומנם בערוץ 13 אבל אני לא ממליץ לאנשים לראות חדשות. זה לא עושה טוב. כל הקורונה צפיתי בחדשות ורק נכנסתי לחרדות".

אז אני מניחה שאתה נמנע מלומר את הדעות הפוליטיות שלך על הבמה - כמו רוב חבריך למקצוע. 
"קומיקאים יכולים להגיד את דעתם אבל יכול להיות שהם לא יאמרו אותה על הבמה. זה תלוי מי. יש כאלה שהסגנון שלהם הוא להגיד את מה שהם חושבים אבל בצורה קומית בשביל להעביר את המסר בצורה יותר נכונה. הם לא יחשפו את דעתם באיזו תגובה לפוסט כדי שאת תקראי ותביני מזה מה שאת רוצה. את יודעת, יש אנשים שמחפשים שרק תגידי משהו לא במקום. אנשים אוהבים אותך כל עוד אתה בצד שלהם, ואם תכתוב משהו שלא לרוחם הם יגידו כזה, 'לך תעשה סטנדאפ'".

טוב, אפשר להבין את מי שמבקש להגיע למופע סטנדאפ ולשעה אחת פשוט להתנתק מההמולה. 
"אני באמת מקבל הודעות מאנשים שאומרים לי תודה על זה שלמשך שעה וחצי-שעתיים הוצאתי אותם מכל הבלאגן והעצב הזה. בעיניי, קומדיה זה מקצוע מאוד קסום. בכלל, אני חושב שאומנות היא מחברת. אצלי בהופעות יש דתיים, חרדים, אשכנזים, מזרחים, ילדים ומשפחות, יש הכול מהכול וזה מדהים בעיניי. אנשים מתחברים ומרגישים כאילו שהם משפחה פתאום".

"אתה לא יכול שתהיה אפילו שנייה אחת של שקט"

תכירו, אסף מור יוסף, או "עומר אדם של הסטנדאפ הישראלי", כפי שכינה אותו צביקה הדר לאחרונה עת הפך לסטנדאפיסט הישראלי הראשון שהופיע בהאנגר 11 בחודש שעבר. את החשיפה הטלוויזיונית שלו הוא עשה בתוכנית "המועדון עם שחר חסון" ובהמשך השתתף גם ב"הצחוקייה" וב-"קומדי סטאר"; אחר כך הוא צילם ספיישל סטנדאפ משלו ששודר ברשת 13, יצא לטור בחו"ל ובימים אלו, בין הופעה אחת לאחרת, הוא גם מגיש פודקאסט בשם "תהיו איתי" שבו הוא מארח קולגות למקצוע.

הוא בן 37, נולד וגדל בצפת בבית מסורתי. אחרי הצבא עבד בעבודות מזדמנות, וכדי להגשים את עצמו עבר לתל אביב. כשהיה ילד חלם לעמוד על הבמות, אולם לא באמת הבין במה הוא רוצה להתמקד. "כשאתה גדל בצפת, עולם הבידור נראה לך כללי", אומר מור יוסף. "אתה לא יודע שיש משחק, יש שירה ויש סטנדאפ. מאז ומעולם אהבתי קומדיה, אבל רק כשעברתי לתל אביב גיליתי שזה תחום נפרד ממשחק ושירה אז נרשמתי לתחרות קומיקאים. משם, הכול עבר בקלות".

מהנקודה הזו והלאה הוא החל לחרוש את השטח במסלול המוכר: הופעות במועדוני סטנדאפ קטנים שבוע אחרי שבוע; הופעות בשעות לא שעות עבור שכר זעום (במקרה הטוב); ניסוי וטעייה מול קהל מצומצם ובדיחות שפחות עבדו. "התחלתי מלהופיע במשך 8 דקות בערך ולאט לאט הבנתי איך מתקדמים. עם הזמן התחלתי ליזום ולחמם סטדנאפיסטים אחרים עד שיצרתי הופעה מלאה".

היו רגעים לאורך הדרך שחשבת שלא תצליח? הכנת פלאן בי למקרה ו...? 
"לא חששתי שלא אצליח וגם לא הסתכלתי על זה מבחינה כלכלית. אף סטנדאפיסט לא חושב שיש כסף בסטנדאפ כשהוא מתחיל. אתה עושה את זה ולאט לאט מתגלגל. בהתחלה אתה מקבל 200 שקל להופעת חימום ועם הזמן מקבל כבר אלפייה".

וכמו לכל סטנדאפיסט בתחילת דרכו, גם למור יוסף היו רגעים שבהם זרק פאנצ'ים על הבמה והקהל הגיב בשתיקה. את אחד מהסיוטים האלה הוא זוכר עד היום: "זו הייתה אחת מההופעות הראשונות שלי. חיממתי את דובדבני וקובץ' בנצרת עילית, ואני זוכר את ההופעה הזו כאחת מהקשות שהיו לי".

מה קרה שם?
"את יודעת, הקהל בתל אביב זה לא הקהל שמגיע לנצרת עילית כך שגם הבדיחות צריכות להיות אחרות. למשל, הייתי פותח את ההופעה ב'אני ערס מצפת'. עכשיו, התל אביבים היו צוחקים מזה אבל בנצרת - ששם יש כאלו לא פחות ערסים ממני - היו אומרים לי, 'על מה אתה מדבר? אתה נראה סבבה יחסית' (צוחק). בכל אופן, אני זוכר שחזרתי הביתה וכולי הייתי שבוז ובדיכאון, ורק רציתי שיגיע מחר".

איך מתגברים על השקט הזה שיש בקהל? ידוע שזה אחד הפחדים הגדולים של כל סטנדאפיסט. 
"בוודאי. כל אחד מפחד שיהיה שקט. אתה לא יכול שתהיה אפילו שנייה אחת של שקט ולכן לפעמים אתה עובר מפאנץ' לפאנץ'. שנייה זה כמו נצח. עם זאת, לאט לאט אתה מבין מתי הקהל אמור להיות בשקט ומתי הוא אמור לצחוק. אז כן, בהתחלה יש את מה שנקרא בשפה המקצועית 'דומיות', אבל עם הזמן לומדים איך לחזור מהרגעים האלה.

"אני חרשתי את השטח מהלמטה עד ללמעלה וזו הדרך הכי טובה. הופעתי בבתים, במסיבות רווקות ובברים ואיפה שאת לא רוצה. היו לי חוויות אדירות לטוב ולרע, ומזה למדתי. לא הייתי רוצה לפרוץ בריאליטי כי היום, אם קורה משהו קשה, אני יודע להתמודד איתו בזכות זה שבעבר הופעתי בלי מיקרופון או תאורה. עברתי מלא חוויות שחישלו אותי ומה שאני היום זה בזכות הדרך שעברתי".

איך ההורים שלך קיבלו את ההחלטה להיות סטנדאפיסט?
"כמו כל הורה - באכזבה (צוחק). סתם, לא. הם היו בסדר אבל הציעו לארגן לי ריאיונות למשרות בעירייה וכאלה כדי שאעבוד שם מדי פעם. אבל בסוף, אתה רוצה לעשות את מה שאתה אוהב. הילדה שלי תחליט מה היא רוצה לעשות ואני מצידי לא אמנע ממנה כלום. אם היא תרצה לעבוד בעירייה היא תעבוד בעירייה, וכל דבר שהיא תרצה אני אגבה אותה. ההורים שלנו דואגים לנו והם דור אחר, אבל כיום ההורים שלי גאים בי והכי מאושרים בעולם. הם כל הזמן מדברים על זה".

מתי הם הבינו שזה המקצוע שלך?
"לפני כמה שנים. הם ראו שהשתתפתי ב'קומדי סטאר' ושעשיתי ספיישל ברשת 13. כשהם ראו שנכנס לי כסף מהדבר הזה הם יותר נרגעו וכזה, 'אוקיי, אסף יודע מה הוא עושה'".

"אסף מרוויח כסף".
"כן, אבל אל תשכחי שבמשך שנים בניתי את עצמי, ו-13 שנים שלא התפרנסתי. כלומר, אני כן התפרנסתי אבל יותר החזקתי את הקיים ולא חסכתי שום דבר. 99% מהקומיקאים, אם לא 100%, מונעים מלהצחיק. לא מעניין אותנו הכסף. הכסף מגיע, הכול בסדר, זו הרי פרנסה וצריך להתפרנס, אבל אנחנו כאן בשביל ההתרגשות של הקהל, בשביל לתת לצופים את החוויה הכי טובה בעולם. הכסף באמת לא מעניין אותי כמו שהנפש מעניינת אותי. ונכון, עכשיו אני מתפרנס ולכן עכשיו אני יכול גם ליצור".

כי יש לך טרדה אחת פחות.
"נכון. ברגע שיש לך כסף אז אין לך לחץ ואתה יכול לכתוב דברים חדשים. הקהל שלי חוזר אליי 7-6 פעמים - למרות שההופעה לא משתנה בהרבה, למעט פה פאנץ', שם פאנץ'. מישהי כתבה לי שהיא קנתה כרטיסים גם להופעה ביהוד וגם בראשון לציון. הייתי כזה, 'למה את מכניסה אותי ללחץ? זו אותה הופעה!'".

קשה לחדש כשיש לך כל כך הרבה קטעים ביוטיוב, לא?
"אני לא עושה בהופעה את הקטעים שיש ביוטיוב. הפחד הכי גדול שלי זה שיגידו שאני ממחזר. העניין הוא, שאני לא עושה את הקטעים הלאה - ואז מקבל תלונות מהקהל. 'למה לא עשית את הקטע הזה, למה לא עשית את הקטע ההוא'. יש לי דברים חדשים שאותם אני רוצה להביא, ומה גם שההופעה לא יכולה להיות ארוכה מדי כי אחרי שעה ורבע הקהל מתעייף.

"אגב, הקהל רואה אותי על הבמה בין שעה ורבע לשעה וחצי, אבל אני עובד מהבוקר עד הלילה. אני מצלם כל הופעה ולפעמים מוציא קטעים לרשת - וזו עבודה. לשבת עם העורך, לבחור את הקטעים ולתרגם אותם. צריך להעלות המון תוכן לרשת וצוקרברג מאוד רעב. זה שואב. אתה מנסה להביא כמה שיותר תוכן אבל יש גבול למה שאתה מסוגל לספק כי לא תמיד יש זמן לזה".

נשמע עמוס.
"לפעמים כשצריך, אני עוצר ואומר, 'חבר'ה, אני צריך חופשה, אני צריך להתאפס ולצבור כוחות'. באמת שכל מופע הוא חשוב לי ואני מתרגש מכל הופעה כאילו שהיא הראשונה. אני עושה הכול בשביל לישון צהריים ביום של הופעה. אני חייב להיות עירני בערב ולכן אני אהפוך את העולם כדי לישון צהריים. אני שם את הפלאפון על שקט ונכנס לישון כי אני חייב להיות חד ולהגיע מרוכז. כשאני יוצא מריכוז אני מתבאס וזה לא משהו שעובר לידי. אני מנסה לפצח מה קרה ואז מבין שלא ישנתי צהריים".

"מישהי כתבה לי לפני כמה זמן שהיא מבינה כמה קשה אני עובד וזה ריגש אותי. להביא שעה וחצי של הופעה אחרי שביוטיוב יש לך 10 שעות של סטנדאפ, זה לא מובן מאליו וזה נורא קשה. כשאתה כותב מופע, אתה לא כותב כל קטע בנפרד. קטע הוא חלק מסיפור ואתה צריך לדעת איפה לשים אותו, איך לחבר אותו לפאנץ' הקודם ולזה שלאחריו. זה לא שאני כותב, 'אשתי עשתה לי' ומכניס את הקטע להופעה. לא. אני כותב, בודק את הקטע בפקטורי ובקאמל קומדי קלאב ומשייף אותו. אני כל הזמן משתדל לחדש כי אני רואה שהקהל חוזר".

 

"ביום שבו ראיתי מישהו רוקע עם הרגליים מרוב צחוק, הבנתי שמשהו אחר קורה"

והקהל בהחלט חוזר בהמוניו ומביא איתו את החברים שלו ואת החברים של החברים שלו: בחודש שעבר מילא מור יוסף את ההאנגר 11 עם מופע סולד-אאוט, והיה לסטנדאפיסט הישראלי הראשון שהופיע במקום זה. בכנות מוחלטת, ובניגוד למה שיכולתם לחשוב, הוא מודה כי לא משתלם כלכלית לפתוח הופעה כזו גדולה. "אני לא מונע מ'כלכלי או לא כלכלי'. אני רוצה לכבוש יעדים גדולים ולעשות דברים שהם שואו, חוויה.

"פתחנו האנגר והאולם התמלא בתוך שבועיים, זה לא מובן מאליו. זה מדהים בעייני שכל החברים באו, וגם הגיעו סלבס כמו רותם כהן, משפחת רפאלי, אבי סינגולדה וצביקה הדר. כולם אנשים עם לב שבאו ופרגנו. חגגנו את כל הסולד-אאוטים ורצינו לפנק את הקהל שמגיע להופעות על הדבר המדהים שהם עושים. הכסף הוא באמת לא שיקול פה", הוא מבקש להדגיש שוב.

ההתרגשות לפני הופעה בהאנגר דומה להתרגשות לפני הופעה במועדון קטן בפסז' נידח?
"לא. אני מתרגש לפני כל הופעה אבל בזו ספציפית התרגשתי מאוד. בהאנגר התעסקתי גם בלהפיק את הערב והייתי מאוד מעורב, ומה גם שזו לא הייתה הופעה רגילה כי אירחתי אנשים. ובכלל - זה ערב של ציון דרך עבורי. כשאתה עושה משהו יותר גדול אז אין מה לעשות - אתה יותר מתרגש ואתה רוצה שכולם יצאו מבסוטים. יש לי קהל שהולך אחריי בצורה מדהימה ורציתי שכולם יחוו את החוויה ויהנו. הבאנו חולצות, כובעים ושתייה וזה היה ממש כמו אירוע. אנשים חגגו איתי את התהליך, ואכן קיבלתי תגובות מדהימות".

אתה עונה לכל מי שפונה אליך ברשתות?
"אני משתדל, אבל לפעמים הצוות שלי עונה כי אני לא מספיק. מדי פעם אנשים מספרים לי סיפורים קשים ומספרים לי איך הסרטונים שלי השפיעו עליהם. נגיד, חולת סרטן סיפרה לי שכשהיא עושה כימו היא רואה את הסרטונים שלי, או סיפרו לי על ילדה שעברה תאונת דרכים ונשארה עם פגיעה מוחית והסרטונים שלי גורמים לה לצחוק. סיפורים כאלה מציפים אותי ואז אני מבין כמה אחריות יש לי. אני עושה את הדבר הזה בשביל להצחיק כי אני אוהב להצחיק, ופתאום אני מבין את ההשפעה שיש לקומדיה על אנשים. זה הקסם של הקומדיה.

"כסטנדאפיסט, אתה עובר שלבים עם הזמן: במופע שלך, בהיותך פרפורמר, הכול. בהתחלה הקהל צחק 'חה חה חה', אבל ביום שבו ראיתי מישהו רוקע עם הרגליים מרוב צחוק, אמרתי, 'טוב, משהו אחר קורה עכשיו. הגעתי לשלב חדש'. זה מרגש".

אבל עם כל הכבוד לקסם של הקומדיה, בשנים האחרונות ידוע שהפוליטיקלי-קורקט קצת הרג את ההומור. בדיחה אחת לא במקום ומי שאמר אותה עלול להפוך לפרסונה נון גרטה בין לילה.

אפשר לצחוק על המצב כיום בישראל של 2023?
"מאוד בעדינות. אתה הולך על ביצים כי יש היום המון פוליטיקלי-קורקט ודברים שאתה לא יכול להגיד. צריך להיזהר. אני אוהב לעשות הכול ברוח טובה ואם אני צוחק על מישהו אני מיד אחרי זה אומר שאני צוחק כי אנשים יכולים להיעלב".

להיעלב ולצאת מההופעה בהפגנתיות, כפי שקרה לאסי כהן שהופיע בדמות של שאולי. 
"תראי, שאולי זו דמות וזה הכוח של דמות - היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה. במקרה הזה, אנשים כנראה לא הבינו את ההומור. יש אנשים שיוצאים בהפגנתיות כי הם לא מתחברים לתוכן, אבל עשו מזה הרבה יותר ממש שזה. זה אסי כהן אז חגגו על בשרו, אבל בואי - הוא מוכשר על! אסי הביא כל כך הרבה טוב לקומדיה, והקהל אז לא הבין את ההומור. הוא בכלל היה ציני והביא מסר בהפוך על הפוך. אבל טוב, אי-אפשר לנצח את כולם. אם אתה כקהל רוצה לקום, בסדר, קום, אל תצעק 'אני הולך'. אף אחד לא צריך לדעת שאתה הולך".

אתה מסנן את עצמך לפעמים בגלל החשש שמישהו יקום ויילך באמצע ההופעה?
"אני מראש לא בן אדם שההומור שלו גס כי בכל זאת גדלתי בבית דתי. אני כן אומר מילה פה, מילה שם אבל לא משהו ולגרי. יש אצלי המון חרדים בהופעה והם מבינים את ההסתכלות שלי. אני לא יכול לצנזר את עצמי יותר מדי כי עדיין אני צריך לעשות קומדיה, ואי-אפשר לחשוב 200 פעם לפני שאומרים מילה כלשהי. פעם אמרתי משהו ואיזו אחת בקהל נעלבה, אז למדתי מזה להעביר את המסר בצורה חדה יותר".