אליקו תוקף: "נגד המחאה ונגד ההתבכיינות"
שדרן הרדיו התבטא נגד פסטיבל הפסנתר המזרחי שהתקיים השבוע וגרר לא מעט תגובות
"אני עד עכשיו לא מבין למה זמרים מזרחיים (לא כולם כמובן) בוחרים להיות מקופחים נצחיים ולבכות גם כשלא צריך. לענייננו, פסטיבל הפסנתר כשלעצמו פסטיבל מקסים שמביא יצירות מוסיקליות בפוזיציה שונה ומעניינת.
אבל מה? יש זמרים מזרחיים שעכשיו מוחים על כך שאין בפסטיבל גם זמרים מזרחיים ומיד השד העדתי יוצא והריב הוא כבר לא על מוסיקה אלא מלחמת תרבות בין אשכנזים למזרחיים.
הדובר הוא אליקו, שדרן בכיר ברדיו לב המדינה שחרט על דגלו את נס המאבק של המוזיקה המזרחית ופתאום החליט שהוא נגד כפי שהוא מבהיר בהמשך דבריו:
"בכל פעם שיש סיבה למסיבה אז קופצים זמרים שאולי אם ישקיעו במוסיקה יותר גם יצליחו יותר. המחאה הזו היא קשקוש, בטח לא במקום שבה מוחים בהופעה במועדון מזרחי. די לקשקוש הזה, זמרים מזרחיים היום זה לא מה שהיה פעם, יש להם במה ענקית ומכובדת, פסטיבלים לא חסר להם, אז אני נגד המחאה ונגד הבכיינות. רוצה להצליח? תהיה טוב, איכותי, מקורי ויצירתי במקום לבכות"
הרקע למלחמה הנוכחית, הוא פסטיבל הפסנתר, אותו פסטיבל שרץ כבר שנים בתל אביב ומציג אמנים שונים המבצעים עיבודים לשירים שלהם בליווי פסנתר, אלא שהשנה כמו בשנים הקודמות אין בכלל ייצוג מזרחי, ושורת אמנים ובראשם אהובה עוזרי, אבנר גדסי ומרגול התגייסו לטובת קיום פסטיבל פסנתר אלטרנטיבי מזרחי שהתקיים ביום רביעי האחרון, במועדון תל אביבי.
מי שעומד מאחורי היוזמה הזו הוא אופיר טובול, פעיל חברתי, ועורך ומייסד אתר "קפה גיבלטר" שמסביר על היוזמה: "לפני שבוע וחצי כתבתי בפייסבוק את דעתי על האפליה הזו, והחלטנו שאנחנו עושים משהו עם זה, קיבלנו תמיכה רחבה מהמון אמנים בזא'נר שמיד הסכימו להירתם ולהופיע, והחלטנו שאנחנו מציגים את הגרסה האלטרנטיבית לפסטיבל הפסנתר. המזרחי כמובן".
את הערב הם ערכו ב"קפה תל אביב" מועדון זמר מזרחי בדרום העיר, כשמסביב מאות צופים, ושורת אמנים שעלתה לבמה מאולתרת שעליה פסנתר לבן, צבע סימבולי למאבק, לידו הם הרגישו בנוח. ירון אילן הנחה, ושורת צלמים תיעדה. "בפירוש עשינו פה היסטוריה, הם לא רצו לתת לנו במה בפסטיבל האשכנזי בצפון העיר אז הבאנו להם קונטרה" אמר טובול.
ניסית לפנות למארגני הפסטיבל? להבין למה אין אמן מזרחי?
"האמת שלא. התכניה הייתה סגורה חודשים מראש, המנהלת המוזיקלית היא מישהי שאנחנו מכירים מעברה בגלי צהל שכבר שם לא השמיעה אותנו, הם שם לא סופרים אותנו, הם לא רואים אותנו, אנחנו כתם שחור מבחינתם. מדובר אליטה אשכנזית שולטת, כמו המיעוט הלבן ששלט בשחורים בדרום אפריקה"
איך אתה יכול לומר את זה כשהמוזיקה המזרחית התקדמה כל כך?
"אולי התקדמנו, אבל ברמה הציבורית המוסדית יש קיפוח, מי יושב על המשרות באקדמיה? מי משמש כמנהל אומנותי? רק אשכנזים, אז על אפם הרמנו פסטיבל מזרחי עם פסנתר וחשפנו את המילייה התרבותי שלנו במקום השעמום שהם הרימו בצפון העיר".
אבל הנה, קם אליקו, שדרן בכיר וטען מנגד שזו מחאה קטנונית.מה תגיד?
"אליקו כבודו במקומו מונח, ואת דעתי אמרתי לו בצורה מנומקת, אני לא חושב שהוא צודק, ובעיני הדברים נאמרו מסיבות אחרות לחלוטין, אבל זה עניינו, אני מבטיח לך שבשנה הבאה נמשיך את המסורת אם המצב לא ישתנה, עם התמיכה של אליקו ובלעדיה"
מצד שני, אליקו או לא, האמנים הגדולים בז'אנר לא נהרו הנה, מאכזב?
"אני לא מבקר אותם, זה לא פשוט להיות אמן ולהקים קול מחאה, כי כל אמן מזרחי שעושה את זה נכנס ישר לקטגוריית "בכיין" ומי רוצה להיות שם? מי שכיבד ותמך נרשם ומי שלא גם, אבל הנה אני אומר לך, זה לא משנה, אנחנו נמשיך גם בשנה הבאה עד שהממסד האשכנזי יבין שאנחנו פה ואנחנו שווים".
חגי אוזן, מבקר מוזיקלי, וכיום גם מנהל אישי של הזמרת נסרין קדרי שנעלה את הערב,
מה תגיד לאליקו?
"אני חושב שהוא באמת לא הבין את המטרה של הפסטיבל האלטרנטיבי. אין מה להשוות לתימניאדה שהוא פסטיבל במימון פרטי ועצמאי בניגוד לפסטיבל הפסנתר. מה גם שבאופן אירוני את התשובה למטרת הפסטיבל הוא נתן בעצמו כשסיפר שהיה בפסטיבל הפסנתר לפני כמה שנים כשמשה פרץ הופיע שם. עצם ההשתתפות של פרץ בפסטיבל הביאה קהל אחר. מה גם שההופעה של פרץ עצמו בפסטיבל היתה מעולה והוכיחה מעל כל ספק כמה מסלסלים כן מתאימים לארוע הזה. אם הוא בעצמו נחשף לפסטיבל הפסנתר בזכות משה פרץ אפשר רק לדמיין כמה קהל חדש ייחשף לפסטיבל הפסנתר בזכות עופר לוי, אבנר גדסי, אלי לוזון ואחרים".
אז תשתתפו בשנה הבאה?
"אנחנו כבר פינינו את היומן למטרה החשובה הזו, ונהיה פה גם בשנה הבאה"
עדיין לא חברים שלנו בפייסבוק? תנו לנו לייק ותגלו את החדשות הכי חמות