קח אותי מיפ

פסטיבל רכש המדיה השנתי החשוב בעולם "מיפקום" סגר בשישי שעבר את שעריו בפעם ה-24, והותיר אחריו כמו תמיד הרבה הבטחות, ניסיונות כיבוש של מפתחי פורמטים, ואכזבות של זכייניות שלא הצליחו במשימתם לגזור קופה ולהפיץ את משנתם בעולם. אולם ההפתעה המרכזית שחיכתה לבאי הפסטיבל הייתה שהם לא לבד. בניגוד לחששות, והמשבר הכלכלי העולמי, הגיעו אליו מעל 13,400 איש, ששברו את שיא המבקרים בו. אלה בילו את חמשת ימי הפסטיבל בקניה ומכירה של סדרות טלוויזיה, סרטים, משחקי מחשב ועוד.

את הפסטיבל פתח הקוסם ההונגרי דיוויד מרליני, שהחליט משום מה לנצל את האירוע כדי לשבור את שיא השהייה מתחת למים העולמי. עודד אותו מהקהל חברו אורי גלר שכנראה מאוד רצה להוכיח שיש אנשים משונים ממנו. אגב, במידה ודאגתם לגלר, אתם יכולים להפסיק. התכנית שלו "היורש" שהחלה אצלנו ב"קשת", משודרת בימים אלה בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, איסלנד, טורקיה, הונגריה, הולנד ודרום אמריקה. כן, מסתבר שבניגוד להנחה הרווחת, לשקר כלשהו בהחלט יש רגליים.

ערפדים במדים ממאדים

אם דיברנו על אנשים בעלי כוחות מיוחדים, כדוגמת גלר שמסוגל למכור באורח פלא את התכנית העבשושית שלו לכל העולם, הרי שאלה שלטו גם במכירות הטלוויזיוניות בפסטיבל. כן, בניגוד לריאליטי שהיה הכוכב בפסטיבלי המיפקום האחרונים, כמו שאפשר לראות בהשתלטות הפורמטים על הטלוויזיה שלנו בחודשים האחרונים, השנה שלטו במצעדי המכירות דווקא סדרות מדע בדיוני למיניהן.

רוצים דוגמאות? קבלו את Fringe – הסדרה החדשה של ג'יי ג'יי אברמס, יוצר "אבודים" ו"זהות בדויה" שעוסקת שתופעות מדעיות לא ברורות ומוגדרת כשילוב בין "תיקים באפלה" ו"אזור הדמדומים"; או את True Blood – הסדרה החדשה של אלן בול, יוצר "עמוק באדמה" שמתרחשת בעולם בו הערפדים הם חלק בלתי נפרד מהחברה, וחיים לצד בני האדם בשלום יחסי, עם דם סינטטי שמאפשר להם להתקיים בלי הצורך לנשוך; או הגרסה האמריקאית של "החיים על מאדים" שהצליחה בבריטניה מולדתה, ומספרת על שוטר שמוצא עצמו לפתע בשנות השבעים; ואם כבר דיברנו על רימייקים אמריקאים לסדרות בריטיות גם Eleventh Hour ששודר לראשונה באי מולדתו ב-2006, ועוסק בתופעות משונות שנחקרות על ידי מדען בלתי שגרתי, היה אחד מכוכבי הפסטיבל.

לונדון מחכה לזכיינים

אבל כמובן שהשאלה המעניינת יותר בכל הנוגע לפסטיבלי מדיה שכאלה, היא שאלת התשלום, עליה כידוע אף אחת מהזכייניות לא ממש מוכנה לענות בגלוי, אולם השנה באופן תקדימי מארגני הפסטיבל פרסמו טבלת נתונים בה רשומים המחירים המשוערים לסדרות רכש אמריקניות.

חישוב התשלום הוא לפי מספר דקות, ז'אנר, אבל בעיקר הספק. ספקים גדולים, מספרים לנו גורמים בתעשייה בישראל, לוקחים יותר כסף. בטבלה שפרסמו מארגני הפסטיבל מצויינים מחירים ממוצעים, שמחושבים לפי שעת דרמה או סרט טלוויזיה, וחצי שעת סיטקום, ריאליטי, או תכניות לילדים. התשלום על ריאליטי גם משתנה בהתאם לשאלה האם מדובר בקניית תכנית שלמה או פורמט בלבד.

בבריטניה מסתבר, משלמים הכי הרבה על כל הז'אנרים – 800 אלף דולר לשעת דרמה, 600 אלף דולר לחצי שעת סיטקום, 300 אלף דולר לשעת סרט טלוויזיה, 200 אלף דולר לחצי שעת ריאליטי, ו-100 אלף דולר לחצי שעת דוקומנטרי, תכנית ילדים או מגזין אמנות. לעומתם, מקסיקו סוגרת את הטבלה, ומשלמת לפיה את הסכומים הנמוך ביותר – 35 אלף דולר לשעת דרמה, 20 אלף דולר לחצי שעת סיטקום, 35 אלף דולר לשעת סרט טלוויזיה, 15 אלף דולר לחצי שעת ריאליטי, ועשרת אלפים דולר לחצי שעת דוקומנטרי, תכנית ילדים או מגזין אמנות.

הנהנים: HOT ו-yes

שאלת השאלות היא כמובן כמה משלמים על פורמט או סדרה בארץ. על פי גורמים בתעשייה הגבול הגבוה והנדיר של מחיר לסדרה יכול להגיע לשליש מהמחיר שמשלמת מקסיקו, אם כי בדרך כלל הוא קרוב יותר לכיוון הרבע, ולעיתים גם החמישית או פחות. אבל כאמור, יש בארץ לא מעט גורמים נוספים שמשפיעים על מחיר הסדרות. למשל זהות הקונה – ערוצים 2,10 ו-1 שקונים מעט סדרות רכש, יכולים לשלם עליהן יותר. לעומתם HOT ו-yes שצריכות למלא לוחות שידורים שלמים, עשויות לשלם פחות.

מעבר לכך כאמור, גודל ההיצע של הספק משפיע ישירות על המחיר שהוא ידרוש. על כן סדרה מוצלחת מאוד מספק קטן יחסית, תעלה פחות מסדרה בינונית מספק גדול. מלבד אלה יש כמובן דילים המבוססים על הבטחת קניה של סדרות פחות מוצלחות, כתנאי לקניית סדרות מצטיינות. אבל בינינו, הדבר הבאמת חשוב הוא אילו סדרות רכשה כל זכיינית השנה בפסטיבל, ואת זה הן כמובן מתאמצות להסתיר עד הרגע האחרון, בו ישמשו הרכישות החדשות כדי לקדם את העונה הטלוויזיונית הבאה שלהן. לכן לצערנו נאלץ להמתין עד אז, ובינתיים להתנחם בעובדה שלהן זה בטוח עלה יותר.