אנשי תקשורת מסומנים, דיסאינפורמציה וסגירת תחנות טלוויזיה: כך מתפקדת העיתונות המצרית

משבירת מצלמות (ועצמות) לעיתונאים ועד ניטרול כתבים מתנגדי משטר - כך מגיבה העיתונות המצרית לאירועי השעה

עיתון מצרי
עיתון מצרי | צילום: GettyImages/אימאג'בנק

איך מתנהלת עיתונות, שגם בימי שיגרה אינה פועלת באטמוספירה דמוקרטית, בעיתות משבר כמו זה המתחולל כרגע במצרים? התמונה, כפי שניתן היה לשער, מורכבת. מאז תחילת ניסיון ההפיכה במצרים נהגו השלטונות המצרים בתקשורת ביד קשה ולמעשה ניסו בכל כוחם למנוע מהמתרחש לזלוג אל העולם, שלא בהצלחה מלאה.

 

ההתפתחות האחרונה היא סגירתם של משרדי רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה בקהיר ושלילת תעודות העיתונאים של כתביה. "שר ההסברה הורה להשעות את כל פעולותיה של אל-ג'זירה, לבטל את רישיונותיה ולשלול את זכויותיה", נכתב בהודעה שפרסמה סוכנות הידיעות הרשמית של מצרים, "מנה". 

 

נכון לשעות אלו, רשתות התקשורת שממשיכות לפעול במדינה, מצטטות גורמי ביטחון מצריים, שאמרו שלפחות 700 אסירים הצליחו לברוח הלילה מבתי הכלא במדינה. במקביל, בניסיון לשדר יציבות שלטונית, הקרינה התקשורת המצרית לפני זמן קצר תמונות בהן נראה מובארק מתייעץ עם סגן הנשיא החדש, עומר סולימאן, וכן עם שר ההגנה וראש הסגל שלו.

 

הדיווחים בתקשורת המצרית שונים מאוד בין גוף תקשורת אחד לשני. בעוד התקשורת הממסדית המצרית מתארת את המהומות כניסיון לערער את הסדר הציבורי במצרים, אתרי האופוזיציה מציגים זאת כניסיון להשיב את מצרים למסלולה כמעצמה מזרח תיכונית המתרחקת ממראות של עוני, קיפוח, חוסר שוויון וחוסר מוביליות חברתית. 

 

העיתונים הנפוצים ביותר במצרים - "אל הראם", "אל אכבר" ו"אל גומהוריה", הם עיתונים ממסדיים ומשמשים בימים כתיקונם ובוודאי בימים אלו כשופרו של מובארק. עיתון האופוזיציה החצי עצמאי "אל מאסרי אל יום", נושף בעורפם מבחינת תפוצה, וזו גם הסיבה ששישה מאנשיו הוכו על ידי כוחות הבטחון.

צלמים מוכים, עיתונאים מוברחים

קודם לכן, עם תחילת האירועים ביום רביעי, פרסמה אל ג'זירה, שכוחות הביטחון המצרים עצרו שמונה עיתונאים שהשתתפו בהפגנה מול בניין אגודת העיתונאים בקהיר, אולם ככל הנראה מדובר במספר רב יותר של עיתונאים עצורים.

 

דיווחים רבים של עיתונאים שהוכו, הותקפו, נפצעו ונעצרו כבר מהימים הראשונים להפגנות מעידים כי התקשורת העולמית והמקומית כאחד היו למטרה עיקרית במדיניות של השלטונות המצריים כנגד ניסיון ההפיכה.

 

כך גם מעידות ההודעות שהוציאה הוועדה להגנת עיתונאים (CPJ), לפיהן אנשי מדיה מקומיים ובינלאומיים הפכו יותר ויותר למטרה במסגרת נקיטת האמצעים של המשטרה כנגד המפגינים.

 

CPJ דיווחה שהרשויות המצריות הפילו את האתרים של שני עיתונים עצמאיים גדולים במצרים בנוסף לאתרי הרשתות החברתיות. כאמור, דווח שלפחות שישה עיתונאים של העיתון והאתר "אל-מסרי אל-יום" הוכו, כולל העורך של הגרסה האנגלית. אחת מהעיתונאיות העידה שארבעה שוטרים משכו אותה בשיערה ובעטו בפניה ובגבה.

 

אתר הוועדה מפרסם שגם עיתונאים רבים של BBC, CNN והעיתונים הצרפתיים  Le FigaroJournal du Dimanche, and Paris Match וסוכנות הצילום הצרפתית , Sipa Photo Agency הוכו, נפצעו או נעצרו.

 

אתר בלומברג דיווח כי בבוקר יום חמישי שוחררו צלם ועוזרו, צוות צילום טלוויזיה של סוכנות הידיעות AP, תושבי קהיר בעלי תעודות עיתונאי שהונפקו על ידי מצרים, שנעצרו יום קודם לכם בעודם מצלמים התנגשויות בין כוחות הביטחון ומפגינים בקהיר.

 

הצלם הספיק להתקשר ללשכת AP ולהודיע שהשניים נדחפו למכונית שיעדה לא ידוע, כשנותק מכשיר הטלפון שלו. מאוחר יותר הודיע שהם נעצרו. הסוכנות דיווחה שצלם נוסף שלה הוכה על ידי שוטרים ונפצע בזמן שצילם את ההפגנות, וצלם אחר של הרשת ספג בפניו אבן שהטיח בו שוטר, שבר את עצם הלחי ויזדקק לניתוח. מצלמתו רוסקה.

 

המצב הוביל לכך שסנדי מקינטייר, סגן נשיא AP, שחרר הודעה הקוראת לרשויות המצריות לאפשר לעיתונאים לבצע את עבודתם ללא פחד ואלימות, ודרש לשחרר את העיתונאים. דובר מחלקת המדינה האמריקאי בוושינגטון הצטרף לקריאה.

הפיתרון: שימוש בטלפונים לוויניים

השלטון המצרי הגדיל וסגר אתרי אינטרנט של שני עיתונים מצריים עצמאיים, אולם במהלך ראשון מסוגו בהיסטוריה, מדינה שלמה נותקה מרשת האינטרנט בהוראת הממשל. כבר בתחילת ההפגנות  הגישה לאינטרנט נחסמה בערים המרכזיות, בייחוד לאתרי הרשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר, בניסיון למנוע את "תוניסיה2". גם רשתות הסלולר נחסמו, ורק חלק מהן חזרו לפעול לאחר שלא פעלו מספר ימים.

 

שירותי האינטרנט עדיין מושבתים ברוב שעות היממה, ופועלים מעת לעת רק לכמה דקות. העיתונאים מדווחים ממצרים על ידי טלפונים לווייניים, למרות שהשימוש בהם יקר מאוד.

 

ניתוק האינטרנט והסלולר מקשה על האופוזיציה לתאם עמדות ומקומות כינוס בערים השונות, למרות שבקהיר ההשפעה על ההפגנות פחותה כיוון שמדי כמה שעות זורמים גם כך אלפים לכיכר "אל-תחריר" המרכזית. אולם  אין ספק כי בלימת התקשורת סייעה לשלטונות להפחית נזקים בערים כמו אלכסנדריה.

 

המצרים המנותקים מצאו דרכים יצירתיות לפרוץ את המחסום התקשורתי, על אף שרק ספק אינטרנט קטן אחד, נור, המשרת כ-8% ממשתמשי האינטרנט במצרים, שרד. חלק מפעילי האופוזיציה הצליחו למצוא לעצמם חברים ממדינות אחרות שיוכלו להעלות את דבר ההפיכה לרשת האינטרנט ולהתסיס את ערביי העולם נגד שלטונו של מובארק.

גם בשיגרה: מובארק ממנה את "מועצת העיתונות העליונה"

המדיניות האלימה הזו היא המשך ישיר למדיניות המצרית השוטפת ביחס לעיתונות. במשך שנים מתנכלים השלטונות המצריים לאנשי תקשורת אמיצים, שמפרים את התקנות וההנחיות הדרקוניות של המועצה העליונה לעיתונות. חבריה של המועצה הזו, שמהווה סוג של צנזורה שלטונית, ממונים על ידי השלטון של מובארק.

 

כשעיתונאי מפרסם כתבה המתפרשת כפגיעה בנשיא - הוא נעצר מיד. כך לדוגמא, לפני מספר חודשים, הועמד לדין עיתונאי שהעז לפרסם שמובארק סובל ממחלה קשה, זאת עוד לפני שהיה ידוע על מצב בריאותו הבעייתי.

 

חוק העיתונות המצרי מתיר להטיל עונשי מאסר על אנשי תקשורת, ובמקרים רבים אף סגירת עיתונים. החוק וסעיפי החוקה הנוגעים לחופש הביטוי מעורפלים במצרים, כך שאפשר לפרשם לפי רצונו של השלטון.

עם זאת, לצד עיתונים ממסדיים שמהווים את שופר השלטון כמו "אל-אהראם", קיימים במצרים עיתונים עצמאיים ועיתוני אופוזיציה, ובייחוד אתרי אופוזיציה, רבים. אתרי האופוזיציה הללו שייכים בעיקר למספר תנועות המתנגדות לשלטונו של הנשיא.

 

בין אתרי האופוזיציה, האחים המוסלמים - ארגון אסלאמי קיצוני שהוצא אל מחוץ לחוק בעקבות ניסיונות הפיכה בעבר, "כפאיה" - תנועה רפורמיסטית עממית, ומפלגת "אל-רד" - מפלגה חילונית ויליברלית שקוראת להגבלת סמכויותיו של הנשיא.