ענת קם: איך התגלגל הסיקור הבינלאומי בפרשה?

אף שהתקשורת הישראלית נמנעה מלהתייחס בשבועות האחרונים לפרשת ענת קם, אלא בעקיפין או במחאה – כמו המאמר המצונזר שפרסם "ידיעות" ביום שלישי, בו נמחקו כל המילים המסוכנות – התקשורת הבינלאומית החלה להתייחס לנושא כבר לפני שבועות.

ראשונים היו הבלוגרים, כשהבולט שבהם הוא ריצ'רד סילברסטיין מ-Tikkun Olam, שכתב לראשונה על הנושא ב-14 במארס, והמשיך לעדכן את קוראיו במה שהתרחש לאחר מכן. סילברסטיין, בלוגר נחשב, ספג התקפות מהימין אך המשיך לדווח על הפרשה, כשהדגש שלו הוא הפגיעה שבעצם קיומה של הצנזורה – וביקורת חריפה על נכונותם של בלוגרים ישראלים והשמאל הישראלי להמשיך ולהמנע מלדווח על הפרשה. סילברסטיין מתח ביקורת גם על חלקה של קם בהסרתם של פוסטים בנושא, בטוענו כי הפרשה גדולה ממנה, אם כי הודה שאיננו עומד במקומהּ.

מאוחר יותר, ב-29 במארס, כתב רון קמפס ב-Jewish Telegraphic Agency על הפרשה, כשהוא מצטט את דב אלפון, עורך הארץ, באשר למקומו של הכתב אורי בלאו ומציין שהתביעה תבקש עונש של 14 שנות מאסר לקם, עונש שלדבריו נחשב לחמור. הוא ציין את התקדים של משפט ואנונו, בו הורשע מדליף בריגול בשל העברת מידע לעיתון, וסיים באומרו שכגוף תקשורת אמריקני, ה-JTA איננו כפוף לצו איסור הפרסום הישראלי.

"עקב אמון עיוור בממסד הבטחוני, איננו יודעים דבר"

הפרסום ב-JTA, שהוא גוף עיתונאי מוכר, פרץ את הסכר. יממה לאחר מכן, פרסם האינדפנדנט כתבה בנושא, וציין שמשפטה של קם אמור להפתח ב-14 באפריל וכי מתנהלים מגעים בין התביעה וההגנה. מעבר לכך, לא הכילה הכתבה פרטים חדשים, אם כי הציגה את הפרשה כאירוע חריג בישראל. ידיעה שפרסם העיתון-האח של האינדפנדט, הגארדיאן, טענה שצוות ההגנה של ענת קם הוא זה שניסה לחדש את צו איסור הפרסום, ומעבר לכך לא ציינה פרטים חדשים.

סוכנות הידיעות AP פרסמה כתבה בנושא שלושה ימים אחרי ה-JTA, והיא הגיעה לעמודיו של הוושינגטון פוסט. מכאן אי אפשר היה עוד לעצור את הפרסום. ה-AP הקדיש מקום נרחב יחסית לפרשת ואנונו, וציין את השתקת הפרשה בישראל בזמנו כתקדים להשתקה סביב פרשת קם. כמעט כל העיתונים ציינו לרעה את העובדה שצו איסור הפרסום אוסר לא רק על פרסום פרטי הפרשה, אלא אף על עצם מעצרה של קם; ה-AP מציין שבניגוד למקרים אחרים, שבהם פרסום הידיעה בחו"ל היה מביא לפרסומה גם בישראל, המקרה של קם היה יוצא מן הכלל. סוכנות הידיעות UPI בחרה לצטט משפט ביקורתי של "מעריב": "עקב צו איסור פרסום, איננו יכולים לספר לכם מה אנחנו יודעים. עקב עצלנות, אדישות ואמון עיוור בממסד הבטחוני, איננו יודעים דבר".

המגזין היהודי Tablet בחר בקו לעומתי: הוא פתח את הכתבה שלו בנושא במילים "מגזין טאבלט נמצא בניו יורק, ולא בישראל. וזו הסיבה שאנחנו יכולים לכתוב שישראל מאשימה עיתונאית בריגול ובגידה בקשר לצילום לכאורה שביצעה של מסמכים מסווגים בזמן ששירתה כחיילת ושלאחר מכן הדליפה ל'הארץ'". טאבלט סיים את הידיעה שלו בציטוט של "מעריב" שבו השתמשה גם UPI.

מג'ודית מילר - ל"ידיעות אחרונות"

סילברסטיין, כבלוגר, הרשה לעצמו חירות כתיבה בפרשה, בעוד העיתונים וסוכנויות הידיעות מביעים את מחאתם ברמיזה. לג'ודית מילר, שמאמר שלה טלטל את עולם העיתונות האמריקני בשלישי באפריל, לא היו עכבות כאלה. מילר, זוכת פרס פוליצר שהיתה שנים ארוכות כתבת הניו יורק טיימס, התפרסמה במהלך פרשת ואלרי פליים, אשת CIA שממשל בוש חשף כדי לנקום בבעלה, שחשף תרמית של הממשל במהלך ההיערכות למלחמה בעיראק; מילר ישבה כמה חודשים בכלא כדי שלא לחשוף את המקור שלה בפרשה, לואיס "סקוטר" ליבי, ראש המטה של סגן הנשיא צ'ייני. היא נאלצה לפרוש מאוחר יותר מתפקידה בעיתון, משהסתבר שקיבלה טענות של אנשי הממשל קודם לפלישה לעיראק ללא בדיקה ראויה וששיקרה בתיאורי חלק ממקורותיה.

הדעות על מילר חלוקות – שונאים אותה או שאוהבים אותה – אבל היא תמיד מושכת תשומת לב. המאמר שלה היה מאמר דעה יותר מאשר דיווח, והיא כתבה ש"באומה שמתפארת בשיח תוסס ועיתונות חופשית, אלה חדשות מדהימות ומדכאות." את הצנזורים הישראלים היא תיארה כ"הפכפכנים במידה ידועה לשמצה", ואת בתי המשפט הישראלים תיארה כמי ש"נענים מסורתית לבקשותיהם". המאמר של מילר, שפורסם לראשונה במגזין המקוון The Daily Beast, משך אליו תשומת לב – והוא המאמר שבחר "ידיעות" לפרסם תוך השמטות נרחבות.

הפרשה נחשפת: עיתונאית נאשמת בריגול לאחר שמסרה מסמכים ל"הארץ" >>>

לכל הכתבות בפרשת ענת קם >>>