פליטת פה

חרושת השמועות שסבבה את תקיפת אנשי התקשורת בעת האחרונה (אבי ניר מנכ"ל קשת, שירה מרגלית, סמנכ"ל התוכן של רשת, סוכן השחקנים בועז בן ציון), הפכה אתמול באחת לחגיגת הפרות של צו איסור הפרסום שהטילה המשטרה בנושא זה, בדמות החוט המקשר שנמצא בסביבה - דודו טופז - שזכה לטיפול בהלם.

מרגע שנפרץ הסכר (עלייתו לאוויר של nrg עם תגובתו של טופז, ועוד לפני כן, הדיווח של "הארץ" על חקירת המשטרה את הקשר בין שלושת המקרים), מרבית כלי התקשורת לא השאירו אבן על אבן, בניסיונם לחמוק מהפרת הצו. אחדים מהם (וואלה! ברנז'ה, nana10 ואף "ישראל היום" שנהג באצילות נוסח להיות בלי ולהרגיש עם) הסתפקו באזכור אלגנטי לתגובתו של טופז, אך אחרים פשוט נתנו דרור לכל ההתרחשויות. הגדיל לעשות אתר "דה מרקר", שהצביע על קשר נסיבתי אפשרי לכל שלושת המותקפים ולירידה במעמדו כאיש טלויזיה מוביל.

טופז מצידו, נענה (אולי בעל כורחו) ל"אתגר" ותגובתו הגיעה לשיאה בראיון הנרגש, על סף התמוטטות נפשית, שהעניק לחדשות ערוץ 2.

"השמועות הקדימו את החקירה"

לעומת החיפושים הבלתי נלאים אחר דרכים עוקפות איסור פרסום בסיפור טופז, בלטה התמסרות כלי התקשורת לצו איסור הפרסום בחשיפת סיפור הרצחה של דנה בנט. למעט אירוע של פריצה חלקית לשידור כמה דקות לפני, הצו נשמר כמעט באופן אדוק, למרות התחרות בין כלי התקשורת במתן רמזים מסמרי השיער בדיווחים לקראת מסיבת העתונאים של המשטרה אתמול ב-12:00.

כאן עולה השאלה מה עשה את ההבדל. עורך בכיר באחת ממערכות החדשות, תולה את האחריות למכונה "הפרת צו האיסור פרסום", גם בהיענות של טופז ואומר היום ל-nana10 כי "הנכונות של טופז להגיב לשמועות שנפוצו, הסדירה את הנסיון לעקוף את צו איסור הפרסום מהותית, אך לא חוקית. בנושא של טופז כל כלי התקשורת שיחקו את אותו משחק".

גם אחד הכתבים העובדים עם המשטרה, תיאר את המצב האפור אותו ניצלו כלי התקשורת בסיקור של טופז: "אכיפה של צו של המשטרה היא שאלה שנוגעת לאינטרס שלה בהיבט של אותה פרשה. בהקשר של טופז קרתה סיטואציה יחודית. השמועות הקדימו את החקירה, המשטרה אפילו לא יצרה עם טופז שום קשר. מתי יש למשטרה אפשרות לאכוף את הצו? כשהאלמנטים הקשורים בחקירה הם גלויים. פה עדיין אין אלמנטים כאלו, שיש לשמור על סודיותם, כי השמועות הקדימו את עבודת המשטרה".

"אם אין חקירה - אין הפרה"

עו"ד איתן להמן, מרצה לעניני משפט ותקשורת, סבור ש'ההליכה בין הטיפות' איננה בגדר הפרת צו במקרה של טופז: "זה רק מוכיח שכשהתקשורת לא יודעת כלום, אז היא הולכת למקומות עקיפים. אם אדם לא נחקר במשטרה ואז מתראיין ואומר לא עשיתי כלום, כלי התקשורת למעשה לא הפרו את הצו, משום שלא דיווחו על מה המשטרה עשתה. זכותו המלאה של אדם להגן על שמו ולומר אני לא קשור. אני לא רואה שיש פה הפרה של צו איסור הפרסום".

להמן מוסיף כי בכל הקשור לציות התקשורת לצו איסור הפרסום בחקירת הרצחה של דנה בנט: "זה מעיד שהמשטרה לא יכולה לסמוך על האתיקה בלבד, ועל שת"פ של כלי תקשורת עם אנטרסים לאומיים. מצד שני אף כלי תקשורת לא רוצה להסתבך איתה ולהצטיייר כמי שפגע בחקירה חשובה". ועדיין, לדבריו, "זה לא מפחית מהתחושה שלעיתים צוי איסור פרסום (שמוצאים בתדירות גבוהה באחרונה) לא משמשים כאמצעי לחקירה יעילה, אלא כאמצעי למנוע מן המשטרה מצב בו היא נשאלת שאלות קשות".