פותחת רגליים

יום טוב לכם. טוב, בואו נהיה כנים, היום הזה לא בדיוק טוב, כי סביר להניח שגם אתם נמצאים אחרי ההנגאובר של חגיגות האלף לגלעד שליט. אנחנו בתקשורת כבר עשינו את שלנו – ציינו את היום העגול בעזרת שעון שסופר ימים, שעות, דקות ושניות; קיר שבו תוכלו לכתוב לגלעד מכתב; פרויקט גדול שכולל חולצות מעצבים, ציורי ילדים, טקסטים שעוסקים באלף הימים האחרונים, קליפ שמסכם את התקופה, שיחה עם החבר'ה מהפלוגה ועוד.

היה זה מסע אל תום האלף שהתעתד לגרום לקהל הגולשים הרחב להתעטש מרוב התרגשות ולטפטף מרוב כאב, וגם לתת תחושה למשפחת שליט שהכתף שלנו מוכנה בשבילם. אצלנו בתקשורת יודעים לעשות את זה מצוין. זה נוגע ללב וזה מביא רייטינג וזה אחלה קאבר לאטימות שאנחנו מפגינים ביומיום הלא עגול. כי ביומיום הלא עגול אנחנו חארות קטנים, נטולי לב ומצפון, רוכבים על איזשהו נושא ומפליגים איתו קדימה. כן, התקשורת שרמוטה – היא אוהבת אותם עגולים, כאלה שחייבים להיות סקסיים במיוחד כדי שיהיה נעים יותר לרכוב עליהם.

בעניין שליט, אמרו על התקשורת שהיא חורגת מסמכותה, שהיא מזיקה למשא ומתן, שהיא מחלישה את העם. אמרו על העם שהוא הפך לרכיכה בגלל התקשורת הפופוליסטית שמנסה לטמטם אותו במניפולציות זולות כמו "הצילו!" על שער "מעריב", שליט כליצן עצוב בפורים על שער "ידיעות אחרונות", שעון שלא מתאפס כשמגיעים לאלף, וטורים שנכנסים חזק באהוד אולמרט – וכל אלה נוגסים בסיכוי שהוא ישוב הביתה בשלום. נו, התקשורת שרמוטה, בדיוק כמו שחשבתם.

לא קל להיות שרמוטה כשעושים משהו באמת נוגע ללב ובו בזמן נזהרים לא לתפוס צד, אבל לא בגלל שאין לנו ביצים, אלא בגלל שיצא לנו קצת מקושקשת; מצד אחד, 450 מחבלים, רבים מהם עם דם על הידיים, לא יכולים להיות הקלף האחרון – ולראש הממשלה כבר מזמן אין יד טובה יותר. מצד שני, צה"ל והממשלה חייבים לעשות הכל כדי להשיב חייל שנפל בשבי. ואנחנו, שרמוטות, בדיוק כמו שחשבתם, דוהרים על יום האלף בתשוקה של שור שראה סדין אדום מול העיניים.

אבל הנה הבוקר (ואחריו, אחר הצהריים) ה-1,001ואנחנו עדיין כאן. עבר עוד יום ואנחנו ממשיכים לספור, כנראה עד הפעם הראשונה שיגרד לנו בעין. ואנחנו נישאר כאן, בין אם יעברו 1,002 ובין אם יעברו 2,000, כי כבר מזמן לא מדובר ברב"ט גלעד שליט, אפילו לא סמ"ר (מברוק על העלייה בדרגה, גבר) – הוא פשוט גלעד, הילד של עם ישראל. זה טוב? זה רע? זו עובדה. העובדה שהוא נחשב כילד ולא כחייל, יכולה להיות תעודת עניות לכך שהפכנו לרכיכות, אבל גם יכולה להיות תעודת כבוד לכך שאנחנו הרבה יותר הומניים עכשיו, גם אם זה אומר לפתוח את הרגליים ולבקש מחמאס לחדור בעדינות. כן, התקשורת שרמוטה – בדיוק מה שחשבתם.

אמרו על 'העם' שהוא הפך לרכיכה בגלל התקשורת הפופוליסטית שמנסה לטמטם אותו במניפולציות זולות – וכל אלה נוגסים בסיכוי שהוא ישוב הביתה בשלום. נו, התקשורת שרמוטה, בדיוק כמו שחשבתם